יו"ר ארגון יד לבנים במודיעין, חיים צמח, הוא אביו של סמ"ר עוז צמח ז"ל, מעוטר בצל"ש אלוף פיקוד צפון על חילוץ גבורה תחת אש של לוחמים הרואי בעינתא בבינת ג'בל בדרום לבנון, 30 יום מפרוץ מלחמת לבנון השניה.
כאמור, עוז היה מפקד צוות טנק בחטיבה 188 שביצע קרב בשטח טופוגרפי מאוד קשה תחת אש כשלצידו טנקים נפגעו. הוא קיבל פקודה לסגת, אך נטל יוזמה וחילץ את הטנק הפגוע כשהוא חשוף לאש תופת. בתום החילוץ, דיווח עוז למפקדו "קודקוד כאן 3ב' סוגר בתנועה סוף!", ומאז לא נשמע קולו ברשת. זמן קצר לאחר שחילץ החייל לוחמים אחרים, הטנק שלו ספג פגיעה ישירה מטיל נ"ט. עוז ושלושת חברי הצוות נהרגו. מפקד פיקוד הצפון דאז האלוף גדי איזנקוט העניק לצוות עוז צל"ש על רוח לחימה, רעות ואומץ לב עד חירוף נפש.
בראיון לוואלה לציון 20 שנה למלחמת לבנון השנייה, אמר חיים צמח כי "עוז היה בכוננות בחטמ"ר בנימין שבגזרת רמאללה. אמרתי לו שאני מעדיף שילך ללבנון כי לא האמנתי שיצאו למלחמה בעקבות חטיפה של שני חיילים (אהוד גולדווסר ואלדד רגב)". אביו הוסיף כי כתב לו מכתב לאחר שנהרג, בו הדגיש בצער: "סליחה. טעיתי".
כשנשאל היכן היה ביום החטיפה בגבול לבנון, השיב צמח כי היה בביתו ברעות. "הוא היה קרוב אלינו. זה יום שבת, הוא כל כך הקפיד על ההנחיות והיה אומר לנו אם אתם רוצים לראות אותי תבוא לצומת מכבים. זה מה שעשינו". לדבריו, לאחר עשרה ימים הממשלה החליטה לצאת למלחמה. "הביאו לו את הטנק למוצב ושם הם התאמנו עליו. אחרי בערך שבוע של התארגנות הם עלו צפונה. עוז הגיע מחטיבה 188 וסופח לחטיבה 7. הם ישבו באזור אביבים. כל יום נכנסים ויוצאים", סיפר צמח.
צמח הוסיף כי עוז היה מתקשר בכל יום אחרי שהיה יוצא. "ביקשתי ממנו שלא יהיה גיבור. שישמור על עצמו. היינו הורים לחמישה ילדים. ארבעה היו בתפקידי לחימה. אחת שירתה כספורטאית בבה"ד 8. בוינגייט. אני ואלישבע היינו לבד בבית", אמר. צמח סיפר כי ביום השלושים למלחמה "קיבלנו את הבשורה המרה". לדבריו, "עוז אהב שלמות, ברמה של 100%. הוא היה פרפקציוניסט. גם בקרב האחרון כל יום שהתקשר היינו מודים לבוא עולם. הוא היה ילד מדהים".
כשנשאל האם במהלך עשרים השנים שחלפו מאז, הוא נחשף למידע חדש על הקרב ועל עוז, צמח הבהיר: "אנחנו כל הזמן, אבל כל הזמן, נחשפים למידע חדש". צמח סיפר כי ביום הזיכרון האחרון "קיבלתי שיחת טלפון ממספר חסום. התקשר אליי אדם שאמר לי שהוא היה בין העמדות של טילי הקורנט של חיזבאללה. הוא היה אז לוחם בחטיבת אלכסנדרוני ושהוא מתקשר אליי בהנחיית הפסיכיאטר. הוא נחשף לקולות של עוז במלחמה. הוא טוען ששמע אותו נותן פקודות ברשת הקשר. הטילים ששוגרו לעברו עברו לו מעל לראש. הוא גם ראה את הפגיעה. ומאז הוא לא חי. הוא חי מת. חייל שהתחבר אליו באותו יום ולא שכח אותו 20 שנה. הוא אמר שלא ישכח אותו בחיים".
לדבריו, "כל הזמן אנחנו נפגשים עם דמויות שיש להם מה לספר ולהגיד על עוז. החתן שלי קיבל לפני יותר משנתיים דרגת סגן אלוף. הגיע לשם אלוף בצה"ל, אני לא הכרתי אותו. רק שמעתי עליו בתקשורת. הוא אמר לי שהוא מכיר את הסיפור של עוז: "חקרתי אותו במקומות שאין לך נגישות אפילו אליהם... יש לך בן גיבור", הוא סיפר. הוא הוסיף שמעטים המפקדים שמסוגלים לעשות מה שהוא עשה במלחמת תחת אש". צמח סיפר כי האלוף אמר לו שהוא עשה "טעות גדולה". "אמרתי לו: "אתה מכיר אותי 10-15 שניות ואתה כבר מאשים אותי?", והוא אמר לי: "זה שהתעקשת שעוז יקבל עיטור כמו שאר חברי הצוות. עשית טעות. עוז היה צריך לקבל עיטור הרבה יותר גבוה", אמר.
בראייתו של חיים צמח, ישראל שילמה מחיר כבד מאוד על ההכלה. כשהיה מתהלך בקניונים ומביט בעיני האזרחים, היה אומר לעצמו שיכול מאוד להיות שחלק מהם היו נהרגים בקרב או הופכים למשפחות שכולות ואף יתומים - אבל המחיר ששילמנו כחברה היה כבד יותר בגלל ההכלה. "אני מקווה שלמדנו את הלקח. זה לא פוליטי", הבהיר.
כיום הוא יו"ר ארגון יד לבנים בעיר מודיעין. רק במלחמה האחרונה התווספו לעיר עוד 40 משפחות שכולות, ולדבריו ראש העיר והעיר כולה יוצאת מגדרה לסייע ולתמוך בכלל המשפחות. לצד זאת, הוא מדגיש שחלק מהמדינה שכחה שהיו עוד מלחמות, במיוחד מאחר וחלפו מהן עשרות שנים.
אלישבע, רעייתו של חיים ואמו של עוז ז"ל, התייחסה לסוגיה וסיפרה כי לאחרונה, באחד הביקורים שלה בחלקת הקבר של עוז בהר הרצל בירושלים, ראתה מדריך של קבוצת בני נוער, חולף על פני החלקה שלו בדרך לחלקת הנופלים ממלחמת חרבות ברזל. לדבריה, "הוא מצביע על החלקה של עוז ואומר "פה זו חלקה רגילה: מבצעים בעזה, מלחמת לבנון השניה ועוד כמה מבצעים". אחר כך הגיע עוד מדריך ואמר את אותו דבר".
אלישבע אמרה כי כשהגיע המדריך השלישי היא ניגשה אליו. "עצרתי אותו ושאלתי אם הוא יודע כמה חיילים נפלו במלחמת ששת הימים, וכמה מהם נפלו ביום הראשון למלחמה. הוא לא ידע. שאלתי גם על החללים שנהרגו במלחמת יום כיפור, והוא לא ידע. אסור לאף אחד לשכוח את מה שקרה. גם אם חלף הרבה זמן. זו הבעיה של המדינה שלנו. כל פעם אנחנו אומרים: הפעם הראשונה. כל פעם זו הפעם הראשונה שלנו, ולא משנה כמה נפלו. זו טעות. חייבים ללמוד מההיסטוריה. לא לשכוח אותה".
אלישבע הוסיפה כי "מאז שעוז נפל אנחנו מגיעים לטקס בהר אדיר ובכל פעם מגיע אלוף פיקוד צפון - כל פעם אלוף אחר. כל פעם היינו אומרים לאלופים: לא מעניין את תושבי הצפון האם יש שקט. שאלנו האם צה"ל יודע מה קורה בצד השני והאם הבא מוכן למה שיקרה. כולם היו אומרים שהם יודעים. אי אפשר כל פעם ללכת עם הראש באדמה".
חיים צמח סיכם ואמר כי "כשאני מסתכל על זה גם בדיעבד, וגם נכון להיום, חייבים לקדם כל אהבת חינם. כמה שיותר להיות מאוחדים ולאהוב אחד את השני. אחר כך חינוך והנחלת מורשת. חשוב להנגיש את ההיסטוריה לבני הנוער ולקהילה כולה".