פיגוע או אירוע פלילי? שבוע לאחר התקרית בלוד - במשטרה ובשב"כ עדיין לא הכריעו

סימני השאלה סביב תקרית הירי בלוד הולכים ומתרבים. שבוע לאחר שסמי געסוס נורה למוות בידי לוחם יס"מ, המשטרה והשב"כ עדיין מנהלים חקירה רגישה ומסרבים לשלול את החשד לפיגוע. אלא שמסמכים רפואיים שהגיעו לידי וואלה מציגים תמונת מצב מורכבת בהרבה: שרשרת כשלים בירוקרטיים, אדם המוכר היטב למערכת בריאות הנפש שיצא מהמרכז ללא הטיפול התרופתי שלו, ומשפחה כואבת שנותרה ללא תשובות - ועם גופה שטרם שוחררה לקבורה.

שבוע חלף מאז אותו בוקר דרמטי בלוד, שבו נורה למוות סמי געסוס. תחילה הודיעה המשטרה כי מדובר בניסיון פיגוע, לאחר שלדבריה געסוס, שהיה חמוש בסכין, הסתער לעבר לוחם יס"מ. אלא שכעבור זמן קצר כבר הבהירה כי כל כיווני החקירה נבדקים. גם היום, שבוע לאחר האירוע, החקירה עדיין נמשכת, ובמשטרה ובשב"כ אומרים כי החשד לפיגוע טרם נשלל. מנגד, על רקע ההיסטוריה הרפואית של געסוס, ייתכן שמדובר באירוע על רקע פלילי.

געסוס אושפז לפני ארבעה חודשים במחלקה סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב, ושוחרר לאחר ימים ספורים. חמישה ימים לפני האירוע הגיע לטיפול יום במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים. הוא יצא מבית החולים בתואנה שהוא הולך לעשן, לפני שקיבל את הטיפול התרופתי שלו היה זקוק, והלך ברגל במשך שלוש שעות מבאר יעקב ללוד. בני משפחתו עודכנו מבית החולים כי געסוס נעלם - ודיווחו למשטרה.

במשך חמישה ימים הסתובב געסוס באזור לוד. אזרחים שראו אותו דיווחו למשטרה, והוא מצא מסתור במקרר גדול בחנות ירקות של בן דודו. שם, כך התגלה בדיעבד במצלמות האבטחה, הוא בילה את הלילה שלפני מותו.

בבוקר האירוע הגיעו שוטרי יס"מ לאזור לצורך הריסת מבנה. געסוס ראה את השוטרים, נבהל ונטל סכין מחנות הירקות. מכאן הגרסאות חלוקות.

לפי הודעת המשטרה, השוטרים הבחינו בחשוד כשהוא אוחז בסכין, קראו לו לעצור - והוא החל להימלט. בהמשך, כך נמסר, הוא רץ לעבר צוות לוחמי יס"מ שפעל במקום וניסה לדקור את אחד מהם. בני משפחתו של געסוס טוענים מנגד כי השוטרים הגיעו לכיוונו ויזמו את העימות עמו.

אחד השוטרים, שחש מאוים לפי הודעת המשטרה וסבר כי געסוס עומד לדקור אותו, ירה לעברו. געסוס נפצע אנוש ומת מפצעיו בדרכו לבית החולים.

לדברי ד"ר סאלם, הרופא המטפל של געסוס וגיסו, ניתן היה להשתלט עליו גם באמצעים אחרים. "לוחמי היס"מ ראו בחור שהולך בתנועות חריגות. צריך להבין שהוא חולה סכיזופרניה, תשוש נפש, וכשהוא על טיפול תרופתי יש לו גם טיקים", אמר. "הם קראו לו לעצור, אבל היה לו פחד נורא מהמשטרה. הוא היה בטוח שהמשטרה מחפשת אותו. היה אפשר לירות לעבר הרגליים שלו. למה ישר להרוג את הבן אדם? אנחנו מדברים על אדם שהיה חולה נפש, לא על אדם שפעל מתוך שיקול דעת רגיל".

לדברי ד"ר סאלם, לאחר שגעסוס החל להימלט, הכוחות רדפו אחריו לאורך מאות מטרים. "הם רדפו אחריו עם סוואנה גדולה ושמונה לוחמי יס"מ. אחרי שהוא עצר שמענו ירי באוויר, ואחרי כמה שניות צרור יריות", שחזר.

בני המשפחה כלל לא ציפו לקבל הודעה על מותו. "חיכינו לטלפון שיגידו שמצאו אותו, שמחזירים אותו למרכז לבריאות הנפש ושייתנו לו טיפול בכפייה. במקום זה קיבלנו הודעה שהוא נהרג. זה היה הרגע שהעולם שלנו נעצר".

הביקורת של המשפחה אינה מופנית רק כלפי התנהלות הכוחות בשטח, אלא גם כלפי שרשרת כשלים שהחלה עוד קודם לכן. "הוא היה מוכר למערכת בריאות הנפש", אמר ד"ר סאלם. "צריך להבין איך שומר בבית חולים פסיכיאטרי נותן למטופל לצאת לעשן ללא השגחה".

מעיון במסמכים הרפואיים של געסוס עולה כי הוא אושפז כמה פעמים בעבר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים, והפעם האחרונה הייתה בחודש פברואר האחרון. לאחר מכן הוא שוחרר וקיבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי רציף.

שלושה שבועות לפני האירוע הוא הובא על ידי אביו למרכז הרפואי בבאר יעקב. במסמך רפואי שנכתב באותו ביקור נקבע כי הוא אינו מהווה סכנה מיידית לציבור או לעצמו, אך דווח כי הפסיק לקחת את הטיפול התרופתי, ומנגד צרך קנאביס. בני המשפחה חשבו שכדאי לאשפזו בכפייה, אך בסופו של דבר זה לא קרה.

בחזרה ללוד וליום רביעי שעבר. לאחר הירי הגיעו למקום גם אנשי שב"כ. לדברי ד"ר סאלם, הם בחנו את הרקע הרפואי של געסוס ואת התרופות שקיבל. "הם ראו את המסמכים הרפואיים ואמרו לנו: 'אנחנו מתנצלים'. אבל מה אני יכול לעשות עם ההתנצלות הזאת? היא לא תחזיר אותו".

במקביל, בני המשפחה מותחים ביקורת על העיכוב בשחרור גופתו של געסוס לקבורה. לטענתם, למרות שהנתיחה שלאחר המוות הסתיימה כבר ביום חמישי, הגופה טרם הועברה לידיהם.

"הציבו לנו תנאי אחרי תנאי", סיפר ד"ר סאלם. "אמרו לנו שאפשר לקבור אותו רק בשעה עשר בלילה. הסכמנו. אחר כך אמרו שחייבים לסיים את ההלוויה עד חצות. גם לזה הסכמנו. ביקשו שלא יהיו הרבה משתתפים. הסכמנו".

בהמשך, לדבריו, נאמר למשפחה כי לא תוכל לקיים את תפילת הלוויה במסגד. "אמרו לנו להתפלל עליו בבית העלמין, אבל לפי הדת שלנו אי אפשר לקיים שם את תפילת הלוויה. שאלנו איפה נתפלל, בכביש? בסוף הקמנו אוהל מחוץ למסגד כדי שלא תהיה שום טענה, וגם אז הוא לא שוחרר לקבורה".

ד"ר סאלם מתקשה להבין את התנהלות הרשויות. "למה מגדירים אותו מחבל? אם כל אדם שסובל ממחלת נפש יוגדר מחבל, אז 80% מהאנשים בעולם יוגדרו כך. מדובר באדם שהיה מוכר למערכת הפסיכיאטרית. גם אם בסוף ייקבע שמדובר בפיגוע וגם אם לא, למה לא מאפשרים למשפחה לקבור אותו?".

הוא הדגיש כי המשפחה אינה מבקשת בשלב זה לקבוע מי אחראי למותו. "את זה יבדקו מח"ש ובית המשפט. אנחנו רק רוצים לסיים את הסיוט הזה. לפי הדת שלנו, בתוך שלושה ימים כבר צריכים לשבת שבעה. עבר שבוע והבן אדם עדיין במקרר. המשפחה לא מצליחה להתחיל להתאבל".

ממשרד הבריאות נמסר: "במקרה הנדון, ומבלי לפגוע בחיסיון הרפואי, המטופל לא היה מאושפז. ככלל, חשוב להבהיר כי בית חולים פסיכיאטרי אינו מתקן כליאה, ואין בו מערך שמירה שנועד למנוע 'בריחה'. קיימת בקרת כניסה ויציאה, אך כאשר מטופל אינו מאושפז בכפייה או מכוח צו לפי החוק, עומדת לו הזכות לצאת את בית החולים לפי רצונו".

ממשטרת ישראל נמסר: "נסיבות אירוע הדקירה בו נוטרל נשוא פנייתכם, לאחר שניסה לפגוע בשוטר, מצויות בחקירה וכלל כיווני החקירה עודנם בבדיקה. טרם נשלל הרקע לאירוע פח"עי וכל פרסום אחר חוטא לאמת. מכיוון שהחקירה עדיין מתנהלת לא נרחיב מעבר לכך".