זה היה מראה חריג. חריג מאוד. בתחילת השבוע פילחה שיירת ראש הממשלה את רחובות גני תקווה המנומנמת. חריג עוד יותר היה היעד - ביתו של השר חיים כץ.
כץ לא היה חולה, ברוך השם, לא ישב שבעה, רחמנא ליצלן, ולא הייתה כל סיבה חריגה שמנעה ממנו להגיע בעצמו ללשכת ראש הממשלה, כפי שקורה בדרך כלל. כשנתניהו צריך שר - הוא מזמן אותו. הפעם נתניהו הגיע לכץ. גם הנוף לא היה הסיבה: במהלך השיחה נתניהו אפילו העיר שהנוף הירושלמי קוסם לו הרבה יותר. אם כך, למה בכל זאת לנסוע עד גני תקווה?
כנראה שמישהו הציע, ובצדק, שנתניהו יעשה כבוד לכץ, יגיע אליו הביתה - ובכך אולי גם ירכך אותו. בין השניים קיימת סמי-יריבות. כץ מזוהה יותר עם מחנה העסקנים והדילים בליכוד, עם דמויות כמו ישראל כ"ץ ודוד ביטן, ובתקופה האחרונה הוא גם לא בדיוק התלהב מהמהלכים שמקדם נתניהו בתוך המפלגה - בעיקר ביטול הפריימריז, הגדלת מספר השריונים וצמצום כוחם של המחוזות.
מצד שני, נתניהו מעריך מאוד את תפקודו של חיים כץ בזמן המלחמה, בעבודת פינוי האזרחים והדאגה לשיכונם בבתי המלון. ויש גם כלל פשוט בפוליטיקה: כשראש הממשלה מגיע עד לביתך כדי לבקש משהו, הרבה יותר קשה לומר לו "לא".
בכלל, בשבועות האחרונים נתניהו עובד בשתי שיטות במקביל: התעקשות וריכוך. מול טראמפ הוא מתעקש להישאר בלבנון, אבל במקביל דואג לרכך את ההתנגדות. את אותה שיטה בדיוק הוא הפעיל השבוע גם מול חיים כץ. אם לשפוט לפי התוצאות, ייתכן שעל טראמפ זה עבד אפילו קצת יותר.
השבוע הקרוב צפוי להיות אחד השבועות החשובים ביותר עבור הליכוד. בניגוד לכל הדיווחים, הדחיות והעיכובים לא נועדו למשוך זמן כדי לייתר את הפריימריז. ההסבר פשוט יותר: לראש הממשלה באמת לא היה זמן. כשארצות הברית חוזרת לתקוף באיראן, סוגיית דחיקת מחוז השפלה למקום 28 או 31 נדחקת הצידה.
אבל עכשיו הרגע הזה מגיע. אם לא תהיה דחייה נוספת, כבר ביום ראשון יתייצב נתניהו בפני ועדת החוקה של הליכוד ויציג את השינויים שהוא מבקש להעביר. כפי שפורסם לראשונה בוואלה, מדובר בכעשרה שריונים - תלוי ברמת ההתעקשות ובאופן שבו סופרים את השריון של סער, שהיה חלק מההסכם איתו - לצד צמצום מספר המחוזות מעשרה לשישה או שבעה, והעברתם למקום 27-28 ומטה.
הדיונים האלה ייצרו הרבה מאוד רעש. הרבה מאוד כותרות. לא בטוח שהם ישנו הרבה מבחינה פוליטית. הדמוקרטיה הפנימית בליכוד היא דבר חשוב, אבל בסופו של דבר איש המפתח הוא אחד: בנימין נתניהו.
מעטים מאוד מצביעים לליכוד בגלל חבר כנסת כזה או אחר, או שר כזה או אחר. רובם הגדול מצביעים בגלל אדם אחד: נתניהו. הוא יודע את זה. גם אנשיו יודעים את זה. לכן, ככל שהוויכוח על מספר השריונים יתלהט, יחזור גם האיום שמרחף ברקע: אם לא יקבל את מה שהוא רוצה, נתניהו יכול לקחת איתו עשרה אנשים ולהקים מפלגה חדשה. אריאל שרון סטייל.
האם זה באמת יקרה? כנראה שלא. הסיכוי לכך קלוש מאוד. אבל עצם העובדה שהאיום הזה נשמע ברצינות מלמדת עד כמה יחסי הכוחות השתנו. הליכוד יעמוד בשבוע הקרוב מול שאלה גדולה, אולי הגדולה ביותר שלו: האם הליכוד גדול מנתניהו, או שנתניהו כבר גדול מהליכוד? ספק אם נקבל עליה תשובה כבר השבוע. אבל יכול מאוד להיות שבעוד כמה שנים, כשנסתכל לאחור, נגלה שהשאלה הזו התחילה לקבל את התשובה שלה דווקא עכשיו.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?