ביום הולדתה ה־250 ניצבת ארצות הברית בפני אחד המבחנים המורכבים בתולדותיה. נדמה שהקצוות הפוליטיים מושכים את השיח הלאומי ימינה ושמאלה בעוצמה הולכת וגוברת, בעוד המרכז - גם אם הוא עדיין גדול מבחינה מספרית - נשמע הרבה פחות.
זו אינה הפעם הראשונה שבה ארצות הברית מתמודדת עם משברים עמוקים. היא כבר ידעה מלחמת אזרחים, רציחות נשיאים, ווטרגייט, וייטנאם ומשברים כלכליים חריפים. אך נדמה שהפעם השסע אינו מתבטא רק במחלוקת על מדיניות, אלא בשאלה בסיסית יותר: האם האמריקנים עדיין חולקים סיפור משותף על המדינה שלהם?
ארצות הברית אינה רק מקוטבת פוליטית, רבים מאזרחיה מטילים ספק בעצם עתידה של המדינה. סקר יום העצמאות הגדול של רויטרס ואיפסוס העלה כי 38% מהאמריקנים אינם מאמינים שארצות הברית תשרוד כמדינה גם בעוד 250 שנה. כשני שלישים חושבים שהדמוקרטיה האמריקנית נמצאת בסכנה. 77% מעריכים שהאלימות הפוליטית צפויה להחריף בשנים הקרובות. אז האם זו רק עוד תקופה של מחלוקת פוליטית, או שמדובר במשבר אמון עמוק יותר?
הצרה היא שאפילו חגיגות יום העצמאות הפכו לפוליטיות גם חגיגות 250 השנים לעצמאות כבר אינן קונצנזוס. למשל, בבאקס קאונטי שבפנסילבניה: כדי להבין כיצד נראית ארצות הברית ביום הולדתה ה־250, אפשר להתבונן באחד ממחוזות המפתח בבחירות האחרונות, המשקף היטב את הקרע הפוליטי בארצות הברית. שם נמצאו דמוקרטים שמסרבים להשתתף בחגיגות יום העצמאות משום שלדבריהם האירועים הפכו מזוהים עם הנשיא דונלד טראמפ, לצד רפובליקנים הרואים בחגיגות הזדמנות להתגאות בהצלחתה של ארצות הברית. "עצם רעיון החגיגה הפך לפוליטי ומפלגתי", אמרה לרויטרס ההיסטוריונית מאוניברסיטת ייל, בוורלי גייג', שהוסיפה כי מה שמייחד את התקופה הנוכחית הוא עומק הפסימיות בחברה האמריקנית.
עם זאת, גם ההיסטוריונים מזהירים מפני שיפוט מהיר של ההווה. לדבריהם, גם חגיגות המאה של ארצות הברית ב־1876 התקיימו כשפצעי מלחמת האזרחים עדיין היו טריים, ואילו חגיגות ה־200 ב־1976 נערכו בצל מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, שטלטלו את אמון הציבור בממשל. "אנשים בדרך כלל אינם יודעים להעריך נכון את התקופה שבה הם חיים", אמרה גייג'. "כמה מהרגעים שנראו כמשברים העמוקים ביותר בתולדות ארצות הברית, הפכו בדיעבד גם לנקודות מפנה שהובילו לשינויים הגדולים ביותר."
אז האם באמת אין יותר מרכז? לפי מכון המחקר הנודע פיו, אף שנדמה כי בשיח ישנם רק טראמפיסטים ופרוגרסיבים הם מזהים תשע קבוצות פוליטיות שונות. כלומר המרכז לא נעלם. הוא פשוט פחות רועש.
החוקרים חילקו את הציבור האמריקני לתשע קבוצות פוליטיות שונות, שנבנו לפי ערכים, עמדות ותפיסות עולם - ולא רק לפי השתייכות מפלגתית. בקצה הימני נמצאים שמרנים אידיאולוגיים מובהקים, בהם קבוצות כמו "ימנים שלא מתנצלים" ו־שמרנים שאצלם הדת ראשונה". במרכז נמצאים מצביעים פרגמטיים ומתונים יותר, ובהם "ימין פרגמטי ומנומס" ו־"ומרכז שמתבונן מבחוץ", קבוצה שממעטת לעסוק בפוליטיקה. בצד השמאלי מופיעות קבוצות כמו "ליבראלים נאמנים", שמאל אופורטוניסטי", ו־"פרוגרסיביים שמאלנים", לצד קבוצה נוספת - "ושמאל שנותר מחוץ למערכת" המזוהה עם מצביעים שמרגישים שהמערכת הכלכלית והפוליטית אינה משרתת אותם.
המסקנה המרכזית של Pew אינה שארצות הברית נחלקה לשני מחנות קיצוניים, אלא דווקא להפך: רוב האמריקנים אינם משתייכים לקבוצות האידיאולוגיות ביותר. החוקרים טוענים כי הציבור מורכב מפסיפס רחב של זהויות פוליטיות, וכי האתגר הגדול של שתי המפלגות הוא לבנות קואליציות סביב אותן קבוצות ביניים, שאינן מזדהות באופן מלא עם אף אחד מהקצוות. ייתכן שהמרכז האמריקני לא נעלם - הוא פשוט הפסיק להכתיב את סדר היום. את מקומו תפסו הקולות הרועשים יותר, מימין ומשמאל
ולא תצטרכו את המחקר הבא כדי להוכיח לנו את מה שאנחנו כבר יודעים, ובכל זאת נביא אותו מפי מכון רוייטרס באוניברסיטת אוקספורד: יותר מרבע מהציבור בעולם כבר צורך חדשות מיוצרי תוכן ולא מכלי תקשורת מסורתיים ובמדינות מקוטבות כמו ארצות הברית, דווקא יוצרי תוכן בעלי דעות חדות הופכים למשפיעים ביותר. עיין ערך, טאקר קרלסון מימין: השיח הפוליטי כבר לא מנוהל רק ב-CNN או בפוקס, אלא בפודקאסטים, ביוטיוב, וברשת X. הם הקולניים יותר מהמרכז שבעבר הכתיב את סדר היום.
מן הצד השני, התחזקות ה־DSA (דמוקרטים סיוציאליסטים בארצות הברית) והפוליטיקאים הפרוגרסיביים מחדדת את הוויכוח בתוך המפלגה הדמוקרטית. יש הרואים בכך חידוש אידיאולוגי. אחרים חוששים שהמפלגה מתרחקת מהמרכז וממצביעי מעמד הביניים.
ממדאני הוא חלק ברור מהמהגמה הזו, ודי להביט בנאום יום העצמאות שלו אתמול (שישי) וכיצד הוא רואה את ארצות הברית של ימינו ורצונו בכללי לקחת מהעשירים.
אז מה אומרים האמריקנים ככלל?
- 87% מהאמריקנים אומרים שהם עייפים מהפילוג הפוליטי.
- 87% רואים בקיטוב איום על ארצות הברית.
- 86% אומרים שהם מותשים מהחלוקה הפוליטית.
- 80% מהאמריקנים חושבים שהמדינה מפולגת סביב ערכיה הבסיסיים.
ייתכן שהחדשות מלאות בקולות רמים מהימין ומהשמאל, אך הנתונים מלמדים שרוב האמריקנים פשוט עייפים מהמאבק הזה.
250 שנה אחרי שנולדה מתוך רעיון של חירות ואחדות, ארצות הברית עדיין נחשבת למעצמה החזקה בעולם. אבל אם יש שאלה אחת שמרחפת מעל חגיגות יום ההולדת שלה, היא כבר אינה רק מי ינצח בבחירות הבאות, אלא האם האמריקנים יצליחו לשכנע זה את זה שהם עדיין חולקים עתיד משותף.