בקיץ 1979 התכנסו מדי יום חברי קיבוץ שדה נחמיה וילדיהם סביב אלפי שברי זכוכית צבעונית. יחד עם האמן ד"ר אברהם גלאט ורעייתו ביאטריס, הם עמלו במשך שישה שבועות רצופים, יום-יום, משעות הבוקר ועד הלילה, והדביקו את השברים בזה אחר זה בטכניקה יוצאת דופן על לוחות פרספקס.
תהליך היצירה עצמו הפך למפעל קהילתי מלכד שבו השברים השונים התחברו לכדי יצירה אחת שלמה, חזקה ומרהיבה. היצירה היא ויטראז' גדול ממדים שמציג את דברי העם היהודי. היום, כמעט יובל שנים מאוחר יותר, החליטו בשדה נחמיה לשמר את הנכס התרבותי-רוחני שבלב הישוב ולהעניק לו חיים חדשים. מפעל שימור היצירה פוגש את תושבי המקום בדיוק בימים שגם הם אוספים את השברים ומדביקים אותם מחדש, שברי החיים של הקהילה עצמה, המנסה לצמוח מחדש מתוך מציאות מורכבת שחוותה בשנתיים וחצי האחרונות.
מאז אוקטובר 2023 חוו תושבי הקיבוץ שבעמק החולה חיי שגרה מטלטלים תחת אש באזור מלחמה פעיל. למרות שהישוב לא ספג הרס פיזי ישיר או פגיעות במבנים ובתשתיות, התושבים התמודדו כמעט מדי יום עם אזעקות בלתי פוסקות, קולות נפץ קרובים מהפגזות צה"ל וירי חיזבאללה, ושהות ממושכת במרחבים מוגנים. המציאות הזו אילצה משפחות רבות לבחור בפינוי עצמאי כדי להגן על ילדיהן.
המציאות הזאת גרמה לרבים למשבר רגשי עמוק, לפגיעה קשה ברצף החינוכי, לירידה חדה בהכנסות התושבים והדלדלות בשירותי בריאות, תרבות ומתן שירותים שונים. מכיוון שהמדינה לא הגדירה את הקיבוץ כיישוב מפונה, כל הוצאות המגורים והמחיה מחוץ לבית נפלו על חשבונן הפרטי של המשפחות, ללא כל סיוע, מענקים או פיצויים מרשויות המדינה. המצב עורר בקרב התושבים והנהגת הקהילה ביקורת חריפה ותחושה שהם הפכו אזרחים "שקופים" שננטשו בקו האש, בשעה שישובים שכנים המרוחקים מהם מאות מטרים בלבד פונו וזכו לתמיכה.
כעת, כששקט חזר לצפון, גם הוא מעט מתעתע, הקהילה מתחילה להתאושש. בתקווה לחזרה לחיי קהילה בריאים ויציבים וחזרה לתהליך של צמיחה, היו בשדה נחמיה כאלו שראו חשיבות עליונה בשיקום ובשימור של מורשת המקום ונכסי הרוח שלו; הם החליטו שהגיע הזמן לשקם ולשמר את הויטראז' שבחדר האוכל. מדובר ביצירה מונומנטלית, שמידותיה מגיעות ל-2.80 מטרים רוחב ו-5.5 מטרים גובה, המציגה את דברי ימי העם היהודי. במרכז היצירה מופיע בהדרגה מגן דוד הנבנה מתוך הצבע האדום, המסמל את הקושי והסבל לאורך הדורות, ומתגבש לצורתו השלמה והמנצחת רק לאחר השואה, כביטוי חזותי עז לתקומה מתוך השבר.
שדה נחמיה נוסד בשנת 1940 על ידי קבוצות עולים מפולין, הולנד וצ'כיה, וקרוי על שמו של נחמיה פאבליצ'ק, שהיה יו"ר ההסתדרות הציונית בהולנד ומנהל קק"ל. הוויטראז' הגדול נחנך באוגוסט 1979, לקראת חנוכת חדר האוכל החדש של הקיבוץ. שילוב האמנות במבנה הציבורי ביטא את האמונה הקיבוצית של אותה תקופה, לפיה תרבות היא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום והזהות הקהילתית.
היצירה נולדה ביוזמת חברי הקיבוץ ירי (ירמיהו) ורות סביר, שהזמינו את ד"ר אברהם גלאט ורעייתו ביאטריס ליצור אותה במקום. גלאט, יהודי יליד פולין, היגר עם הוריו לארצות הברית בשנת 1925. הוא ואשתו, ביאטריס, הפך להיות אמני ויטראז' מבוקשים ויצירותיהם פיארו בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתים פרטיים. הוא עצמו כתב עבודת דוקטורט על אמנות הוויטראז' ושימש כפרופסור לאמנות בקולג' סיינט פטריק בניו יורק. את עבודתם בשדה נחמיה עשו בהתנדבות ואף הביאו איתם מארצות הברית את כל החומרים שנדרשו לעבודתם, שעלותם נאמדה אז במאות אלפי לירות. הוויטראז' מציג תקציר חזותי עשיר של ההיסטוריה היהודית: מסיפורי ספר בראשית (קין והבל, המבול, ואברהם אבינו), דרך יסודות הזהות וההבטחה לאבות, אוהל אברהם כסמל להכנסת אורחים, סולם יעקב, תקופת המלכות והחורבן, ועד לגלות ולשואה.
למרות העומס הכלכלי והחברתי של התקופה האחרונה, חברי הקיבוץ נלחמו על הצלת היצירה ההיסטורית שמצבה הפיזי התדרדר בשנים האחרונות. נאמני השימור של המשק, בהובלת אמנון ארבל ומשה אנוליק, הבהירו כי המטרה אינה רק "לתקן חלון", אלא להציל חלק בלתי נפרד מזהות המקום ומהחוסן הקהילתי שלו. למשימה התגייסה מיד הנהלת הקיבוץ, שאיגמה משאבים ומימנה במלואו את פרויקט השימור.
במקביל, דינה אבשלום גורני, מנהלת מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, יחד עם ד"ר נירית שלו כליפא, מנהלת מיזם סקר אמנות הקיר, יצרה קשר עם המשמר הצרפתי הנודע ג'יל פלורן, העוסק כבר יותר מ-30 שנה בשימור חלונות זכוכית היסטוריים, בשחזור יצירות אמנות וביצירת ויטראז'ים חדשים. לאחר ביקור מקדים של פלורן בשדה נחמיה וגיבוש תוכנית העבודה, הוחלט לשמר את היצירה באתר עצמו.
העבודה המאומצת כללה פירוק מדורג של לוחות הוויטראז', ניקוי, שיקום והדבקה מחדש של אלפי שברי הזכוכית והשבתם למקומם המקורי - תהליך עדין ומורכב שדרש דיוק, סבלנות ומומחיות ברמה הגבוהה ביותר. כאמור, שימור היצירה הושלם לאחרונה, וכעת יכול כל מי שמגיע לחדר האוכל של שדה נחמיה ליהנות ממנה וממסר התקומה שהיא נושאת עמה בימים אלו.
דינה אבשלום גורני מהמועצה לשימור אתרים סיכמה את חשיבות האירוע: "שימור הוויטראז' בשדה נחמיה הוא דוגמה לחשיבות שבשימור יצירות אמנות המשולבות במבנים היסטוריים כחלק בלתי נפרד מהמורשת הבנויה. היוזמה, המחויבות ואיגום המשאבים של הנהלת הקיבוץ ונאמני השימור, במיוחד בתקופת התאוששות זו, הם דוגמה ומופת לאחריות קהילתית וחוסן תרבותי יוצא דופן".