פעם הבאה שאתם מדברים בטלפון ומתחילים לצעוד בלי לשים לב, או מסתובבים בפארק בלי יעד ברור, יש סיכוי טוב שאתם עושים את זה בדיוק כמו רוב האנשים סביבכם: פונים שמאלה ונעים במעגל נגד כיוון השעון. זה אולי נשמע כמו פרט קטן וחסר משמעות, אבל מחקר חדש מגלה שמדובר בדפוס עקבי ומפתיע של תנועה אנושית.
חוקרים מאוניברסיטת נווארה בספרד ומאוניברסיטת טוקיו ביפן מצאו שבני אדם נוטים לנוע נגד כיוון השעון במגוון רחב של מצבים: בקבוצות גדולות, בקבוצות קטנות, במרחבים פתוחים, בתוך מתחמים סגורים ואפילו כשהם הולכים לגמרי לבד. הממצא הזה הופיע שוב ושוב בניסויים שונים, במדינות שונות ובקרב משתתפים בגילים שונים - והוא נשאר יציב גם כשנבדקו גורמים כמו יד דומיננטית, רגל מועדפת או עין דומיננטית.
במילים פשוטות: גם אם נדמה לנו שאנחנו בוחרים בכל רגע לאן לפנות, הגוף שלנו אולי מושך אותנו בעדינות לכיוון מסוים. והכיוון הזה, לפי המחקר שפורסם ב-Nature Communications, הוא שמאלה.
@skynews Research has suggested that people largely walk in an anticlockwise direction without being prompted to do so. #Science #SkyNews ♬ original sound Sky News
גם כשהם לבד, הם פנו שמאלה
כדי לבדוק אם מדובר בהתנהגות שנוצרת בגלל קהל, החוקרים ערכו סדרה של ניסויים בספרד וביפן. באחד מהם צולמו משתתפים מלמעלה כשהם נעים בחצר. באחר עקבו אחרי תלמידים בחצר בית ספר באמצעות רחפן. ניסוי נוסף נערך בכיתה צפופה עם כיסאות, ובמחקר נבדקו גם ילדים בגן ומשתתפים שהלכו לבדם במרחב סגור.
החוקרים גילו שב-32 מתוך 33 ניסויים שבהם אנשים נעו ופנו באופן חופשי, הופיעה העדפה ברורה לתנועה נגד כיוון השעון. הממצא הפתיע גם אותם: ההנחה הטבעית הייתה שכאשר אנשים הולכים בלי יעד ברור, הם יפנו לפי הצורך, לפי הסביבה או לפי האנשים סביבם. בפועל, גם כשהוסרו כמעט כל ההשפעות החיצוניות, הדפוס נשאר.
אחד הממצאים החזקים הגיע מניסוי שבו יותר מ-200 בני אדם התבקשו ללכת לבדם בתוך מתחם סגור. בלי קהל לחקות, בלי אנשים להתחמק מהם ובלי זרם תנועה להיסחף אחריו, המשתתפים עדיין נטו בהדרגה נגד כיוון השעון. אצל ילדים בני חמש בערך, הדפוס היה אפילו חזק יותר: בזמן משחק חופשי, כמעט כל הקבוצה התארגנה באופן טבעי לתנועה משותפת באותו כיוון.
אפילו הם חשבו שזה יקרה להפך
החלק המוזר באמת הגיע כששאלו משתתפים לאיזה כיוון לדעתם אנשים אחרים ילכו. רובם העריכו שהם ינועו דווקא עם כיוון השעון. כלומר, יש פער בין מה שאנחנו חושבים שנעשה - לבין מה שהגוף שלנו עושה בפועל.
החוקרים עדיין לא יודעים להסביר בוודאות למה זה קורה. אחת האפשרויות היא שיש בגוף האדם חוסר סימטריה עדין, אולי עצבי או ביומכני, שמשפיע על הדרך שבה אנחנו פונים ונעים. הם בדקו גם הסברים אחרים, כמו דומיננטיות של עין שמאל או ימין, אבל גם כשכיסו למשתתפים עין אחת - ההעדפה ללכת נגד כיוון השעון נמשכה.
גם הסברים גדולים יותר, כמו השפעת סיבוב כדור הארץ או השדה המגנטי שלו, נראים לחוקרים פחות סבירים. בינתיים, ההסבר נשאר פתוח.
התופעה הזו אינה מוגבלת לבני אדם. החוקרים מציינים שגם אצל בעלי חיים מסוימים נמצאו דפוסי תנועה מעגליים או העדפות כיוון: דגים, ראשנים, נמלים ואפילו תוכונים הראו במחקרים קודמים נטיות צד מסוימות בזמן תנועה ובחירת מסלול.
ככה זה יכול לשנות גם קניונים ושדות תעופה
מעבר לסקרנות המדעית, למחקר עשויות להיות גם השלכות מעשיות. אם בני אדם אכן מרגישים נוח יותר לנוע נגד כיוון השעון, ייתכן שמתכנני קניונים, מוזיאונים, אצטדיונים, שדות תעופה ופארקים יוכלו להשתמש בזה כדי לשפר את הזרימה במקומות הומי אדם.
במקום להילחם בנטייה הטבעית של הקהל, אפשר אולי לתכנן מסלולי הליכה, כניסות, יציאות ותנועת מבקרים כך שיתאימו לה. זה לא אומר שמעכשיו כל קניון ייבנה בסיבוב שמאלה, אבל זה כן מוסיף עוד שכבה להבנה של הדרך שבה אנחנו נעים במרחב.
ואולי, מתברר, כבר ראינו את זה מול העיניים בלי לחשוב על זה יותר מדי. מסלולי ריצה באצטדיונים מתנהלים כמעט תמיד נגד כיוון השעון, וגם במסלולי מרוצים רבים התנועה היא שמאלה. האם זה בגלל מסורת, נוחות, גוף האדם או שילוב של הכול? גם החוקרים מודים שזו כבר תעלומה למחקר אחר.
בינתיים, המסקנה הקטנה והמוזרה היא זו: גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו פשוט הולכים לאן שבא לנו, יכול להיות שהגוף שלנו כבר בחר כיוון מזמן. במקרה הזה, הוא כנראה בחר שמאלה.