החומה השנייה באורכה בעולם מוקפת מיליוני מוקשים - ואתם לא שמעתם עליה

יש חומות שכולן מכירים: החומה הסינית, חומת ברלין, גדרות גבול שהפכו לסמלים פוליטיים. ויש חומה אחת, עצומה ומסוכנת, שנמתחת לאורך כ-2,700 קילומטרים במדבר - וכמעט לא קיימת בתודעה העולמית. קוראים לה חומת סהרה המערבית, או החומה המרוקאית, והיא נחשבת לאחד האזורים הממוגנים והממוקשים ביותר על פני כדור הארץ.

החומה, שמכונה גם "הברם", אינה חומת אבן דרמטית כמו בסרטים. היא מורכבת מסוללות חול ואבן, גדרות, עמדות צבאיות, מכ"מים, בסיסים, ארטילריה ושדות מוקשים. לפי הערכות שונות, לאורך האזור קבורים מיליוני מוקשים, לצד כמויות גדולות של נפלי תחמושת שלא התפוצצו מאז שנות המלחמה בין מרוקו לחזית פוליסריו, לפני הפסקת האש ב-1991.

התוצאה היא מחסום עצום שחוצה את סהרה המערבית, אזור שנוי במחלוקת שמרוקו שולטת ברובו, בעוד חזית פוליסריו והרפובליקה הערבית הסהראווית הדמוקרטית שולטות בחלקים שממזרח לחומה.

אבל החומה של סהרה המערבית כבר מזמן אינה רק סוללות חול, גדרות ומיליוני מוקשים. מאז חידוש הלחימה ב-2020 נוספה לה שכבה מודרנית בהרבה: רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים שמרחפים מעל המדבר, עוקבים אחרי תנועות חשודות ומאפשרים למרוקו להפעיל כוח בלי לשלוח כוחות קרקעיים אל השטח המסוכן.

לפי דיווחים זרים, חלק מהעליונות האווירית הזו נשען גם על שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל (שחוזק מאז הסכמי אברהם) כולל כלי טיס בלתי מאוישים מתוצרת או בפיתוח חברות ישראליות, שהפכו את החומה ממחסום קרקעי ישן למערכת שליטה מתקדמת בהרבה.

הסיפור מתחיל ב-1975, עם סיום השליטה הספרדית בסהרה המערבית. כשספרד נסוגה מהאזור, מרוקו ומאוריטניה נכנסו אליו וחילקו ביניהן את השטח, בניגוד לשאיפות העצמאות של בני העם הסהראווי. שנה לאחר מכן הכריזה חזית פוליסריו על הקמת הרפובליקה הערבית הסהראווית הדמוקרטית, והאזור שקע בעימות צבאי ממושך.

מאוריטניה נסוגה מהסכסוך ב-1979, אבל מרוקו המשיכה לשלוט ברוב השטח. אחרי שספגה אבדות במלחמת גרילה מול כוחות פוליסריו, החלה מרוקו בשנות ה-80 לבנות קו ביצורים אדיר במדבר. הבנייה נמשכה בכמה שלבים והסתיימה ב-1987. מאז מחלקת החומה את סהרה המערבית בפועל: ממערב לה נמצאים רוב הערים, המשאבים והפעילות הכלכלית; ממזרח לה נמצא אזור דליל ומבודד בהרבה, המכונה על ידי פוליסריו "האזור החופשי".

לפי מפות של גורמי או"ם, במקומות מסוימים תוואי החומה אף חורג כמה קילומטרים לתוך שטח מאוריטניה. מאז 1991 פועלים באזור כוחות או"ם שמפקחים על הפסקת האש, אך ההכרעה המדינית שהובטחה לתושבי האזור מעולם לא הגיעה.

עבור הסהראווים שתומכים בעצמאות, החומה אינה רק מחסום צבאי. הם מכנים אותה "חומת הבושה" ורואים בה קו שמפריד בין משפחות, קהילות וחלקים של אותו עם. מבחינת מרוקו, לעומת זאת, מדובר בקו הגנה שנועד למנוע חדירות של לוחמי פוליסריו לשטח שבשליטתה.

כך או כך, הסכנה בשטח מוחשית מאוד. מוקשים ותחמושת ישנה ממשיכים לפצוע ולהרוג גם שנים אחרי הקרבות הגדולים. פעילי זכויות אדם ופליטים סהראווים קיימו לאורך השנים הפגנות נגד החומה, ובאחת מהן, ב-2009, איבד פליט סהראווי את רגלו בפיצוץ מוקש לאחר שניסה לחצות אזור מסוכן סמוך לתוואי.

למרות סדר הגודל של החומה היא כמעט אינה מוכרת מחוץ לאזור. היא נחשבת לחומה השנייה באורכה בעולם אחרי החומה הסינית, ולשדה המוקשים הרציף הארוך בעולם - ובכל זאת, בשיח הבינלאומי היא מופיעה לעיתים רחוקות בלבד. לא בגלל שהיא קטנה. להפך: אולי דווקא מפני שהיא רחוקה, חולית, מסובכת פוליטית ולא נוחה לעיכול.

ובינתיים, בלב המדבר, החומה ממשיכה לעמוד: אלפי קילומטרים של חול, גדרות, חיילים ומוקשים שמזכירים שגם בעידן שבו נדמה שכל פינה בעולם מצולמת ומתועדת, יש עדיין קווי גבול עצומים שכמעט אף אחד לא מדבר עליהם.