משימת הערכה על מה תיסוב מערכת בחירות ארבעה חודשים לפני קיומה היא משימה כמעט בלתי אפשרית. סדר היום בישראל מתהפך לפחות שבע פעמים כל יום, כל מהדורה סקנדל, כל תוכנית אקטואליה פסטיבל. אבל אם לשפוט על פי המסרים הבולטים של המועמדים שכבר החלו במרץ את הקמפיין, אפשר כבר עכשיו להעריך בסבירות גבוהה עד ודאית את נושא הבחירות הקרובות, את העניין שיכריע גם את התוצאות. אלה הם המתחזים.
על המפה הפוליטית היום שלוש מפלגות שראשיהן נכנסים בקלות לקטגוריית המתחזים: נפתלי בנט, גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן. כל אחד מהם עושה זאת בדרכו, בסגנונו, ובנכונותו להתמסר לעצות הכוורת המקיפה אותו. אבל האסטרטגיה הכללית משותפת לכולם. שלושתם יחד, וכל אחד לחוד, הגיעו למסקנה שניצחון גוש האופוזיציה בבחירות עובר דרך התחזות. להתחפש לימין עד כמה שניתן, כדי לנסות להעביר קולות ימניים למחנה השמאל.
המשימה העיקרית של המתחזים מתחלקת לשניים: הצנעת עמדותיהם האמיתיות עד כמה שניתן תוך הבלטת מסרים והתאמתם למצביעי ימין מסוגים שונים, והסתרה עיקשת של הרכב הקואליציה הבאה המועדפת עליהם. המתחזים מעדיפים שלא לעסוק כלל, על ידי התחמקויות מתמשכות, מכל נושא אידיאולוגי הקשור לחלוקה המסורתית של ימין ושמאל, החזרת שטחים, פינוי יישובים, תוכנית שתי המדינות, ועוד. וכן לדלג על שאלות או מסרים הקשורים לממשלה העתידית אותה ירכיבו במקרה של ניצחון.
המתחזים יזעקו בקול גדול כי הצבעה לליכוד פירושה הצבעה לאיתמר בן גביר או לסיעות החרדיות, אבל יעשו כל שביכולתם להעמיד את עצמם כישות פוליטית עצמאית שאינה קשורה לשותפים עתידיים כמו יאיר גולן או מנסור עבאס. אצלם ביבי שווה יצחק גולדקנופף. אבל חלילה שמישהו יחשוב שאיזנקוט שווה רע"מ.
לא תמיד זה מצליח להם, למתחזים. נפתלי בנט למשל נשאל השבוע ברחל בתך הקטנה מה עמדתו לגבי מאות החוות והמאחזים שצצו כפטריות אחר הגשם בארבע שנות הממשלה היוצאת. בלית ברירה - כמי שמתמודד על ראשות מחנה שהולך ומתנער ממנו לטובת מועמד אחר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי סקר אחרי סקר, שבוע אחרי שבוע - נאלץ לומר שממשלה בראשותו לא רק שתפסיק את תנופת הבנייה ברחבי יהודה ושומרון, אלא גם תפנה כל יישוב, חווה או מבנה שהוקם באופן לא חוקי.
הוא גם הסביר שלדעתו, למרות ששימש בעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, שטחי A ו-B אינם שייכים לישראל אלא ל"אוטונומיה" ערבית, ממש כפי שקבעו הסכמי אוסלו מראשית שנות ה-90, ושהממשלה הנוכחית עשתה הרבה לעקרם מתוכן על אף שלא ביטלה אותם כליל. בנט, שרק לפני שבוע הסביר, שלמרות שאינו המפלגה הגדולה ב"גוש", עליו לקבל את המינוי למועמדות לראשות הממשלה כיוון ש"רק איש ימין יכול לנצח את נתניהו", חשף במצוקתו שהפער התפיסתי בינו לבין חברי מפלגת העבודה ומרצ אינו כה רב כפי שניסה עד כה להסתיר.
וכך, במחי ראיון אחד ניפץ בנט את תקוותם של ימניי גבעת שמואל, רעננה, הימין הערכי, הוותיק והמשכיל, שהיו יכולים למצוא את עצמם תומכים בו נוכח סלידתם המובנית מבנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ', בן גביר והסיעות החרדיות, והכניסו אותו לרשימת האופציות האפשריות להצבעה בבחירות הקרובות.
אבל בנט לא יוותר. כי המתחזים לא יתנו לראיון אחד או לאמירה צדדית שנועדה בכלל לאוזניים אחרות, לנפץ להם את הקמפיין ועוד בשלב כה מוקדם שלו. כי למתחזים יש כמה קהלים. יש את הבייס הטבעי שצריך לשמוע את הדברים שמדברים לליבו, ויש גם את הציבור אותו הם מנסים להונות, שצריך לשמוע דברים אחרים לגמרי. והם יעשו זאת בחודשים הקרובים, גם אם הדבר יאלץ אותם לומר דבר והיפוכו. כי האמת אצל המתחזים אינה מחייבת. גבולות האלסטיות שלה כמעט אין סופיים. הכל למען השגת המטרה.
גדי איזנקוט מעולם לא ראה את עצמו כאיש ימין. הוא לא גדל בימין ואינו מדבר את שפתו. הוא התפלא מאוד שבסיבוביו ההולכים וגוברים ביישובים שונים ברחבי הארץ, ציבור ימני, ליכודי, שוקל לתמוך בו. אבל הרמטכ"ל לשעבר שמע את הקולות, ראה את הסקרים, והחליט להתמסר. זה לא בא לו טבעי, רחוק מכך, ובניגוד לשני האחרים כנראה לא יהיה מוכן לומר דברים שאינו שלם איתם. הוא לא יהפוך את עורו ויציג את עצמו כאיש ארץ ישראל השלמה. אבל כן התמסר בעצת יועציו, הישראליים והאמריקני, להגיע לליבו של הציבור הימני הסולד מהממשלה.
מה שהוא עצמו לא יודע לעשות ואיך להגיד, הם מסייעים לו. מה שהחל כמרוץ ערכי, ביקורת על בני גנץ משמאל ופירוק השותפות עמו בגלל שלדעתו הוביל קו מתון מידי, מכיל מידי את שיגיונותיה של הממשלה ומרכיביה הלאומיים, שלא לומר בעיניו - לאומניים, ממשיך בקמפיין שהולך ומתמסר למסרי חבורת המתחזים. הצנעת עמדות אמיתיות, שליוו את תפיסת עולמו עשורים שלמים, והעצמתן של אחרות. כאלה שיערבו לאוזניהם של שומעיו החדשים.
לזכותו של הרמטכ"ל לשעבר ייאמר שהוא שחקן הרבה פחות מוצלח מבנט. גם יועציו הקרובים יודעים שכשיישאל, והוא כבר נשאל בעבר, על עמדות מדיניות, שטחים והסכמים מדיניים, האמת תקפוץ ממנו בלי שום היסוס. לכן מעדיף איזנקוט להתייחס, באופן יזום לפחות, כלומר בהצהרותיו ובהודעותיו לתקשורת, כמעט רק לדברים הקורצים לימין כמו קו ביטחוני נוקשה, תביעה להכרעה צבאית, ועוד.
את עמדותיו כפי שהתגלו בזמן אמת עת היה חבר בקבינט המצומצם בתחילת הדרך, שתקף את ראש הממשלה על הימשכות המלחמה והעדיף באופן מובהק לצאת ממנה עם הסכם מדיני אליו לא הפסיק לחתור, הוא מעדיף בשלב הזה להצניע עד כמה שרק ניתן. אבל ההיסטוריה קצרה מידי, ולא תישכח עד לפתיחת הקלפיות. זה לא מפריע לו כמובן לנסות.
המתחזה הוותיק ביותר בשלישייה הוא אביגדור ליברמן. כבר שנים שליברמן משייך את עצמו באופן מובהק לימין, ונעלב כשמישהו רק מנסה לרמוז אחרת. גם כשהגה את תוכניתו המדינית לחילופי שטחים ואוכלוסייה (תוכנית שזמן רב הוא מנסה להתנער ממנה כאילו מעולם לא הייתה), במסגרתה הייתה קמה מדינה ערבית, או אוטונומיה על שטחי יהודה ושומרון, לרבות יישובים ערביים במשולש שהיו עוברים לשטחה לפי שיטתו - התעקש להכריז עליה כעל תוכנית ימנית. מגוחך ככל שזה יישמע.
את הקריירה הפוליטית שלו ביסס ליברמן על שני מסרים עיקריים: מאבק בערבים, כולל ערביי ישראל, ובמקביל בחרדים. קמפיינים שלמים הריצה מפלגתו על שני מסרים אלה, אולם בכל פעם שנקרתה בדרכו כניסה לממשלה בתפקיד בכיר, התנער מהם כמו מאבק על דש החליפה. בממשלות נתניהו ישב עם החרדים ונעתר לכל גחמותיהם, כמו כל חברי הקואליציה. ובממשלה הקודמת ישב עם רע"מ, בניגוד לכל הבטחה או התחייבות שאי פעם יצאה מפיו.
ליברמן אף לקח את אחת מאבני היסוד של המתחזים, זו המנסה לטשטש עד לשקר לגבי הקואליציה העתידית שיקימו אם יתאפשר להם - צעד אחד יותר מכולם. בעוד שאיזנקוט רומז שיישב עם כל "קואליציה ציונית", ובנט מחרים באופן מוכרז את החרדים והערבים, הגדיל ליברמן לעשות כשהוסיף לרשימה גם את בן גביר, סמוטריץ' והליכוד. הוא אומנם מסייג שמדובר בליכוד בראשות נתניהו ולא מפלגת הליכוד באשר היא, אולם בפעם האחרונה שמישהו בדק, בראשות הליכוד עומד, ובכן, אחד, בנימין נתניהו.
אז ללא הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס, יהדות התורה והסיעות הערביות, איזו מין קואליציה מתכנן ליברמן שתקום, אליה יוכל להצטרף. מה שמעורר את החשד הקל שהוא פשוט משקר. אבל כאמור, כבכיר המתחזים, שבדייתם אומנותם, למה שדבר פעוט כמו אי אמירת אמת תעמוד בדרכו.
האמת פשוטה בהרבה ממאמצי ההתחזות של המתחזים. האמת הראשונה היא שאף אחד מהם לא באמת איש ימין. לא בדעותיו ותפיסותיו ולא במעשיו. והשנייה היא שהם הולכים יחד. חבילה אחת. בהנחה שאיש מהם לא יביא 61 מנדטים בעצמו, אלא ייאלץ כמו להתחלק בממשלה הבאה עם אחרים - השאלה שצריכה להישאל על ידי אלה שמתכוונים לממש את זכותם ולהצביע ביום הבחירות, היא לא רק מיהו המועמד המועדף, אלא מי החבורה שאיתה הוא הולך. התעלמות מהשאלה הזאת היא התעלמות מהמציאות. תעמולת בחירות, מטיבה, היא אומנות מכירת האשליות. אין לגיטימי מזה. אבל זו עדיין רק תעמולה. ואשליה.
מעטה הגנה
יוזם חוק ועדת חקירה שוויונית, ח"כ אריאל קלנר, הסתובב השבוע מדוכדך. מבין החוקים שמנסה לקדם הקואליציה בערוב ימיה, תוך ניהול משבר חריף עם הסיעות החרדיות, נמצא החוק הזה אי שם בתחתית הרשימה. על חוקים הקשורים למערכת המשפט, כמו פיצול תפקיד היועמ"ש, עוד אפשר להגיע עמם להסכמה למרות החרם שהכריזו על הקואליציה בשל אי העברת חוק הגיוס.
חוק המינויים, שיאפשר פיטורים אוטומטיים של כלל בכירי הפקידות הציבורית בתוך מאה ימים מכינונה של ממשלה חדשה, גם הוא נושא שיכול לדבר אליהם וייתכן שיסכימו לתמוך גם בזה. הרי אחת מהרשימה היא היועמ"שית, אותה אחת שסימנו כמי שהובילה את הקו הניצי נגדם, ושהובילה, יחד עם בג"ץ, לסיטואציה הבלתי אפשרית אליה נקלעו.
אבל חוק ועדת חקירה לאומית, מעניין אותם בערך כקליפת השום. כל ועדה שתקום, ממלכתית, שוויונית, ממשלתית, פרלמנטרית, לא תזיז שערה אחת משערות ראשם. ובימים של פירוק וזעם איזה עניין יש להם לזרום עם ראש הממשלה בעניין. להיפך, אחרי שהתפרקו כמעט מכל איום ממשי אפשרי, לרבות מועד הבחירות, שהתקבע מעצמו ל-20 באוקטובר, הדבר היחיד שנותר להם לעקוץ את ראש הממשלה בלי לשבור איתו לגמרי את כל הכלים, הוא החוק הזה.
מה שקלנר לא העריך בזמן אמת הוא את נחישותו של נתניהו להעביר את החוק הזה, אולי אפילו הרבה לפני החוקים האחרים שעוד נותרו בצנרת החקיקה של הקואליציה לפני התפזרותה הסופית. במהלך הפגישה שקיים השבוע ראש הממשלה עם ראשי המפלגות החרדיות שעוד משתפות עמו פעולה בדרך זו או אחרת - דגל התורה וש"ס - עמד חוק ועדת החקירה בראש מעייניו. אם יש לו, לנתניהו, דחף להסתדר עם חברי הכנסת החרדים, ולשלם מחיר פוליטי תמורת העברת שני החוקים שהותירו כדרישת יסוד מטעמם בהיעדר חוק הגיוס, זה חוק ועדת החקירה הלאומית של קלנר.
חשיפתו המדהימה של מבקר המדינה, על כך שברשותו תחקירים מוגמרים של אירועי 7 באוקטובר, לרבות תחקיר הטבח במסיבת הנובה, שמוכנים לשיגור בכל רגע אולם נצורים בהוראת בית המשפט, רק הגבירה את האגרסיביות בה מוכן יהיה ראש הממשלה לנקוט כדי להרחיק את החקירה מנשיא העליון יצחק עמית וחבר מרעיו.
הללו שיבשו ביודעין ובמכוון את ממצאי המבקר המציבים בפרונט כאחראים וכאשמים עיקריים את דרגי השטח בפיקוד הבכיר ומנגנוני הביטחון, שמחדליהם הם שהביאו לאירועי הדמים. הם הצליחו להסתתר מאחורי שכפ"ץ הגנתי בלתי עביר על ידי רוב כלי התקשורת ומערכת המשפט, שעשתה הכל כדי לגונן עליהם ולשים את ראשו של נתניהו כראש וראשון לאחראים על מה שהתרחש באותו בוקר ארור.
לא בכדי סירבו ראשי צה"ל, השב"כ, אגף המודיעין והמטכ"ל לשתף פעולה עם בדיקת המבקר כבר מהרגע הראשון, ולדחוף בכל כוחם להעביר את מטה החקירה למערכת המשפט בראשות יצחק עמית והיועמ"שית. לא בכדי סייעה אותה מערכת משפט לבלום חקירה מכל סוג אחר, של המבקר, או בניהול הליך בבג"ץ לטרפוד ניסיון להקים ועדת חקירה שוויונית שתיטול מהם את הכוח לבדוק את הנעשה אז ואת ההחלטות הלקויות שהתקבלו על ידי אותם אנשים עליהם הם פורסים כעת את מעטה הגנתם.
לכן נתניהו מעוניין לקדם את החוק, ואם לשם כך ייאלץ להעביר על הדרך את חוק יסוד: לימוד התורה והחוק למניעת מעצרי לומדי תורה, לו יהי. מה גם שיש יתרונות נוספים בהעברת חוקים אלה להרגעת השטח החרדי הבוער, אל מול הניסיונות להתסיס את השטח ולהביא לדיכוי הצבעה משמעותי במגזר.
נתניהו יודע שכל קול למפלגה חרדית כמו יהדות התורה או ש"ס, הוא קול נוסף לקואליציה העתידית בראשותו. ובכלל, הניסיון להתגולל על הציבור החרדי, הוא לא יותר מניסיון הסטת האש לכיוונו. לא גיוס חרדים הם מחפשים, מעולם לא חיפשו, אלא את ראשו. הרי בשנייה שייצא מהתמונה, כל נושא גיוס החרדים יעבור מהעולם כלא היה. זה בדיוק מה שקרה בממשלה הקודמת, שהעניקה פטור גורף לכל חרדי בגיל 21, עם יעדי גיוס עלובים עד לא קיימים, וזה עוד כשהחרדים בכלל לא היו בממשלה. איש לא הפריע להם להעביר חוק גיוס לכולם, כפי שהתחייבו בעבר, ובדיוק כפי שהם מבטיחים כעת.
אנחת רווחה
ביום רביעי ירד נתניהו בפעם האחרונה מדוכן העדים במשפט המתנהל נגדו. "אני מסיים, אחרי 10 שנים של גיהינום, אין מילה אחרת", הוא אמר בסיום העדות. "כשאני מנסה להוביל את המדינה מול אתגרים לא קטנים, אולי הגדולים ביותר שיש, ולראות את הדבר הנבזי הזה, השקרי, המרושע, שמכוון בעצם לא רק לפגוע בזכויות הפרט אלא בזכותו של ציבור לבחור בי כמנהיג", אמר.
במשך מאות ימי עדותו ניסתה התביעה בכל דרך אפשרית להציל מה שניתן מכתבי האישום הרשלניים והמצוצים מהאצבע. אבל גם תובעים מוכשרים וחדורי מטרה כמוהם לא הצליחו, למרות המשאבים הבלתי מוגבלים שעמדו לרשותם, לבסס את טענותיהם, כמעט אף אחת מהן, מול דלות החומר שעמד לרשותם. בעיקר בסעיף הדגל בתיק 4,000, סעיף השוחד, עליו כבר נתנו השופטים את דעתם באופן פומבי באופן חריג בשלב כה מקדמי מיד עם סיום שלב עדי התביעה.
אומנם פרקליטו של ראש הממשלה, עמית חדד, הודה להרכב השופטים על לא מעט פעמים בהן התחשבו בכך שלא מדובר בנאשם רגיל אלא בראש ממשלת ישראל, בקיצורי וביטולי עדויות בלי סוף. אולם למרות הפירגון המתבקש, קשה יהיה להכתיר אותם כמייצגי האינטרס הציבורי בהתנהלותם.
למעשה, בפרשת הפארסה המשפטית כפי שנחזתה ברבים, לא נמצא אפילו מבוגר אחראי אחד, אדם יחיד בעל שיעור קומה, שנטל על עצמו את המשימה לחלץ את ממשלת ישראל ועם ישראל, מטירוף המערכות אליו נקלעה המדינה בחסות המשפט ההזוי הזה. משפט שהנזק התדמיתי, המדיני, הביטחוני והניהולי שחולל למערכותיה עוד לא התגלה במלואו.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?