סחף חושים

קחו את הסרטים "אילוף הסוררת", "לחנך את ריטה" ו"להתחיל מחדש", תכניסו למעבד מזון, תנו לחומרים להתערבב עד שמתקבלת עיסה חלקה, ותקבלו את "סחף חושים", סרטו האחרון והבלתי מוערך של גאי ריצ'י, בכיכובה של הגברת הראשונה של הפופ ואשתו של ריצ'י - מדונה.

ריצ'י (שמעולם אגב לא למד קולנוע באופן מסודר) מגיש לנו רימייק לקומדיה רומנטית שחרחרה משנות השבעים, ממוצא איטלקי של שנות השבעים. סרט סקסי ומודע לעצמו של הבמאית והתסריטאית לינה וורטמולר.

מדונה, שמעולם לא הצליחה לשאת על גבה סרט, ניסתה את מזלה גם הפעם. והתוצאה הייתה מרה; הסרט נכשל כישלון חרוץ בקופות (ירד מהאקרנים אחרי שבועיים בלבד בארה"ב) וחברת הסרטים מיהרה להוציא אותו בגרסת DVD, מפוצצת בבונוסים, למען קהל מעריצי מדונה (קוראים לזה מזעור נזקים), ויש לא מעט כאלה. יכול להיות שמה שעובד באיטלקית לא תמיד עובד באנגלית? או אולי מה שעבד לפני שלושים שנה לאו דווקא יעבוד היום?

סיפור המעשה מתרחש לו אי שם בלב הים התיכון, כשחבורת עשירים מפונקים מגיעה מניו-יורק ושוכרת יאכטה לשייט מאיי יוון לאיטליה. מדונה, כפרימדונה מחומצנת, עושה את המוות לחבריה ובמיוחד מתנכרת לאנשי צוות הספינה, למה? ככה.

ואז בבוקרו של יום, מחליטה הפרימדונה שהיא רוצה לשוט (בליווי אחד מאנשי הצוות) להצטרף לחבריה הניאו-יאפים שיצאו לשוט מוקדם יותר. ואז, לפתע פתאום, כשמנוע הסירה הזעירה מתקלקל, המחומצנת מוצאת את עצמה תלויה בחסדיו של הסקיפר, ששונא אותה שנאת מוות (אדריאנו ג'יאניני המסוקס).

סערה לא סימפטית סוחפת את השניים אל אי בודד, בלתי מיושב, שם מתהפכות היוצרות. איש הצוות לא שכח לרגע את כל העוול שהפרימדונה העבירה אותו ומתעלל בה מבוקר ועד ערב, עד שהשניים... (אח כמה צפוי) מתאהבים.

קצת תמוה מצד הבמאי לתת לצוות להתעלל באישתו. יכול להיות שאותו זה מצחיק להראות כיצד מדונה חוטפת בעיטות, קללות והשפלות. אולי זה מה שקורה בחדרי חדרים בביתם המעוצב בבירה הבריטית. אבל מעריצי מדונה בטח יקבלו חלחלה מלראות אותה מושפלת, ושונאיה יחככו ידיים מאושר בלי שום קשר לפיתולי העלילה.

הגימיק כידוע לא עבד. ומדונה, מושפלת או משפילה, לא ממש זוהרת בסרט. הלחות של הים לא עשתה טוב לשיער המחומצן, והשיזוף המופרז שעברה הזקין את עורה בלפחות בעשור. אבל אנחנו לא קטנוניים, אנחנו אוהבים את מדונה. אז מה אם היא שחקנית גרועה? אז מה אם היא הזוכה הגדולה של השנה בטקס פרסי "פטל הזהב" (פרסים הניתנים לשחקנים ולבמאים הגרועים ביותר של השנה, ממש יום לפני טקס האוסקר)?

את הסרט ראיתי יחד עם עוד שני חברים. י' ומ'. י', שקבע כי הסרט מחורבן עוד לפני שהתחילה הסצינה הראשונה, עמד מאחורי מילתו לאורך כל הסרט, למרות שנשאר מרותק למסך (פחות משעה וחצי, כך שהסבל לא היה רב), והתבאס במיוחד מהאופן בו הסרט נגמר (הפתעה לבעלי הסיבולת ביניכם שישרדו את כל הסרט). מ' לעומתו נהנה מכל רגע. וגם אני, מודה, חשבתי שהסרט לא כל כך נורא כמו שכל המבקרים טוענים. נכון, לא יצירת מופת, אך כפי שהגדיל לעשות גל אוחובסקי, בביקורת לדיסק האחרון של מדונה (AMERICAN LIFE) ב"מעריב" לפני שבועיים, כשטען כי למרות כל מה שהמבקרים אומרים, כנראה שממדונה מצפים ליותר, ויחסית לכל הזבל שמופץ חופשי בעולם, מדונה מגישה בסופו של דבר מוצר מכובד.

כך גם הסרט "סחף חושים". קחו אותו, צפו בו ללא שום ציפיות מיוחדות, ואולי אפילו תיהנו קצת מקומדיה שחורה וממקצת מכות שחוטפת מדונה. מקסימום תוכלו להגיד שראיתם את מה שנבחר לסרט הרע ביותר השנה, גם זה סוג של איכות.