"חסר חייל בטנק. חניבעל": יומני המבצעים מחטיפת גלעד שליט נחשפים לראשונה

בוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, טילטל את מדינת ישראל. מה שהתרחש בו המשיך להשפיע על המדינה במשך 11 השנים הבאות: חוליית מחבלי חמאס חדרה מרצועת עזה דרך מנהרה תת-קרקעית ותקפה כוח שריון של צה"ל שפעל בגזרת כרם שלום. בקרב הקשה נהרגו שני לוחמים ונפצעו נוספים, ובתוך ערפל הקרב והכאוס המבצעי התממש התרחיש ממנו חששו ביותר בצה"ל - חטיפתו של חייל צה"ל לשטח הרצועה.

במלאת 20 שנים לאירוע המכונן, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מתיר לפרסום לראשונה את יומני המבצעים המקוריים של חמ"ל החטיבה הדרומית וחמ"ל מפקד "בא במנהרה" - הקצין שניהל באותם רגעים את האירוע שבו הצליחו מחבלים לחדור לישראל דרך מנהרה שחפרו. הרישומים בכתב יד, המתעדים דקה אחר דקה את השתלשלות העניינים, חושפים את הרגעים שבהם חוסר הוודאות הפך למציאות קשה, ואת המאמץ המבצעי הנואש לאתר את החייל בזמן אמת.

האירוע נפתח במטח כבד, שמוגדר בתחילה כנפילת פצמ"רים או רקטות בשטח ישראל. בשעה 05:13 נרשם הדיווח הראשוני בחמ"ל על יריות וקולות פיצוצים, ודקות ספורות לאחר מכן מתקבל הדיווח על הנפגעים.

מתוך יומן מבצעים בט"ש אג"מ:

05:13 - "שומע ילקוטים לכיוון הע' שלו ונשמעים פיצוצים רבים במרחב כ"ש (כרם שלום). מדובר בנפילות".

05:16 - "להקפיץ מסק"רים (מסוקי קרב)".

05:19 - "חיילים בגדר. יש נפגעים".

ללא שעה - "נ"ט לעבר ת"מ (תצפית ממוגנת) + יריות. יש נפגעים... ככל הנראה חצייה של שני אנשים. הוקפץ מסוק. כרם שלום סגור. הרוגים בפנתר (שם הקוד של הטנק שנפגע). מחבל בתוך התעלה ב-224".

05:28 - "מחבלים - אחד עבר את בורמה ואחד פגוע".

05:34 - "הוקפצו כל הטנקים... יש עוד מחבל בין הגדר לעוגן ב-224...".

05:37 - "בטנק פנתר א' בטוח הרוג אחד".

05:40 - "בת"מ (תצפית ממוגנת) מחבל במדרגות!"

מהדפים עולה כי מוקד הרעש המרכזי היה הטנק שכונה "פנתר א'", שנפגע ישירות מטיל נ"ט. ברישומים המאוחרים יותר באותו הבוקר נכתב: "בטנק פנתר א' בטוח הרוג אחד" (בקרב נהרגו מפקד הטנק, סגן חנן ברק, וסמ"ר פבל סלוצקר). במקביל, חוליית המחבלים החלה להתפזר באזור ואף חדרה לעמדות צה"ליות.

ככל שחולפות הדקות, תמונת הקרב מתחילה להתבהר, אך איתה מתעצמת החרדה. בשעה 06:37 מדווח על חיסול המחבלים שחדרו, אולם שלוש דקות לאחר מכן, בשעה 06:40, מופיע המשפט הדרמטי ביותר ביומן, שמשנה את פני האירוע כולו: "חסר חייל בטנק".

בתוך ארבע דקות בלבד מתגבשת ההבנה המבצעית, ובשעה 06:44 מוכרז שם הקוד הרשמי למניעת חטיפה: "חניבעל". בשעה 06:48 מודגשת חומרת המצב לכלל הכוחות בגזרה: "חייל אחד מהטנק לא ידוע איפה! - חניבעל".

מתוך יומן חמ"ל מפקד "בא במנהרה":

06:37 - "מחבל אחד- 227 הרוג. מחבל 2- ת"מ- במדרגות הרוג".

06:40 - "חסר חייל בטנק".

06:44 - "חניבעל".

06:48 - "חייל אחד מהטנק לא ידוע איפה! - חניבעל".

07:46 - "לא נמצאו סימני גרירה של החייל אך נמצא ב-225 על הגדר שכפ"צ וקסדה".

08:00 - זיהוי רשמי: "שם החייל החטוף: גלעד שליט".

החיפושים הקדחתניים בשטח מתמקדים בנתיב המילוט של המחבלים אל עבר הגדר. בשעה 08:00 בדיוק, פחות משלוש שעות מאז תחילת הפיגוע, מוסר הערפל מעל זהותו של השבוי ונרשם השם שילווה את החברה הישראלית במשך שנים ארוכות: "שם החייל החטוף: גלעד שליט".

בשעות שלאחר מכן, כוחות הגששים והסיור מנסים להתחקות אחר מסלול ההיעלמות. בשעה 09:52 נרשם ביומן: "בתוך השטח יש זיהוי של עקבות גם של המחבלים וגם של החייל שנחטף". הממצאים הפיזיים מעידים על הדרמה שהתחוללה במהלך המילוט, ובשעה 13:38 נכתב: "השכפ"צ של החייל החטוף נמצא אצל ק. הגששים ונמצאו עליו סימני דם ורסיסים".

בשעות אחר הצהריים מתכנסים הפיקודים ל"חיתוך מצב" ומסקנות ראשוניות שמצביעות על כך שהאירוע תוכנן זמן רב מראש: "החייל כנראה חי, לא ידוע איפה הוא, יכול להיות שהוא לא באזור שלנו, הפיגוע הוא של החמאס. מגלגלים את הפיגוע כבר 3 שבועות בערך והוא לא קשור למבצע ולאירועים שהיו ברצועה... יכול להיות שזה יתפתח להסלמה רבתית בעקבות החטוף... יש אפשרות שהחטוף כבר לא בגזרתנו והוא יותר צפונה".

בשעה 16:34 מתועד זיהוי קריטי של מפקד הגזרה: "קודקוד מזהה את העקבות של החייל באזור המשאבה 400 - מ - 223 224 איפה שחושבים שאזור פיר המנהרה". הנתונים מבהירים סופית כי גלעד נלקח אל מעבה האדמה, דרך אותה מנהרה שממנה הגיחו התוקפים.

לקראת ערב, הערפל המודיעיני מוליד גם דיווחים ושמועות ראשונות לגבי גורלו ומיקומו של שליט. בשעה 17:38 נרשם דיווח המעיד על החשש הכבד מהברחתו אל מחוץ לגבולות עזה: "מסתובבת שמועה שהחייל החטוף הועבר דרך מנהרה למצרים כדי לשמור עליו בצורה טובה יותר ולהתמקח על החזרתו. מהימנות המידע אינה ברורה".

השמועה המצרית התבררה לימים כלא נכונה; גלעד שליט הוחזק בחיים במרתפי החמאס ברצועת עזה במשך 5 שנים ו-4 חודשים (1,941 ימים), עד לשחרורו בעסקת שבויים באוקטובר 2011. המסמכים ההיסטוריים שנחשפו היום מזכירים מחדש, ובעוצמה רבה, כיצד החל הכל - בדקות ספורות של כאוס, רישומים מהירים ביומני חמ"לים, ומדינה שלמה שעצרה את נשימתה.