הבלוגר העיראקי, המכונה סלאם פאקס, שרד את הפלישה האמריקאית ומסכם: "המלחמה היא דבר מחורבן". סלאם פאקס, שם כינוי לעיראקי אנונימי, תושב בגדד, החל לכתוב בלוג (יומן אישי מקוון) כמה חודשים לפני הפלישה האמריקאית לעיראק, והמשיך לכתוב דיווחים שוטפים מחייו של עיראקי ממוצע בימים הראשונים לתחילת המתקפה.
רבים הטילו ספק באותנטיות שלו וטענו כי הוא כותב מחוץ לגבולות עיראק. פאקס הפסיק לכתוב ב-24 במרץ עם ניתוק החשמל בבירה העיראקית בשל ההפצצות. ביום רביעי האחרון חזר לרשת לראשונה מאז תום המלחמה ושלח אימייל לבלוגר אחר.
באימייל האחרון מתאר סלאם פאקס באריכות (כ-10 אלף מילה) את הרפתקאותיו בששת השבועות האחרונים. פאקס מתענג על נפילתו של סדאם חוסיין, למרות ההסתייגויות שלו מהדרך האלימה שבה הדבר הושג. "המלחמה היא דבר מחורבן. אל תשתכנע לעולם שיש לצאת למלחמה בשם החופש שלך. כשהפצצות מתחילות ליפול או כשאתה שומע את מכונות היריה בסוף הרחוב שלך, אתה לא חושב יותר על השחרור הקרב", כתב.
כתמיד, אין לו סימפטיה לאופן הנוסטלגי בו נזכרים נהגי המוניות בבגדאד בסדאם. "אז, אדון נהג מונית, אתה רוצה את הסדאם שלך בחזרה? האם אין אנו באמת שמחים שיש לנו כעת לפחות תקווה לעיראק חדשה. או שאנו העיראקים - רק חבורת טיפשים חסרי סבלנות שלא עושים דבר מלבד לרטון וליבב?", כתב.
"העיראקי המקוון הראשון"
בימים האחרונים לפני תחילתה של המלחמה היה הבלוג של סלאם מקור ייחודי לתיאורים משיגרת חיי בגדד. הוא רווק בשנות העשרים המאוחרות, דובר ערבית ואנגלית, וחובב מוסיקת רוק אירופית. הוא מבלה, על פי עדותו, כ-40% מזמנו ברשת - באמצעות מודם עתיק במהירות 28.8 ק"ב, המחובר דרך ספק האינטרנט היחידי של עיראק. בתחילת המלחמה הוא הפך ליקיר התקשורת הבינלאומית, וכונה "העיראקי המקוון הראשון". מכתביו צוטטו גם ב"וושינגטון פוסט" ושמו נכלל ב"חמשת בלוגי המלחמה הטובים ביותר".
"האמת היא שללא התערבות חיצונית זה לעולם לא היה קורה. כשצפינו בפסלי סדאם מופלים, אמרה אחת מדודותי שהיא לעולם לא חשבה שתראה את היום הזה במהלך חייה", הוסיף.
הבלוגרית דיאנה מון, שהטילה ספק בקיומו של סלאם פאקס, אמרה כי קיבלה ביום שלישי אימייל מבן דודו של סלאם עם מספר טלפון לווייני. "התקשרתי. אביו של סלאם החליט לשחק את תפקיד ה"אב הזעוף" ואמר לי להתקשר בעוד שתי דקות. עשיתי כך. סלאם נשמע בסדר. שוחחנו על כמה שיותר נושאים בזמן הקצר שהיה לנו", כתבה.