הסיפור של ג'ורדן ג'וזאק מתחיל, לדבריו, אי שם בין השנים 2004 ל-2005, כשהיה בסך הכול בן תשע. באותה תקופה הוא אותר במסגרת תוכנית רשמית לחינוך ילדים מחוננים בארצות הברית, המוכרת בשם GATE. ג'וזאק, תלמיד מבריק ממדינת ניו יורק, הפגין לטענתו יכולות אקדמיות יוצאות דופן.
"יכולתי לדמיין מילה בראש ולפרק אותה לאותיות", סיפר לאחרונה בפודקאסט American Alchemy. "הפסיכולוגים היו מוקסמים מיכולת האיות שלי, כי הייתי ברמה של קולג'".
בהתחלה, כך הוא מתאר, הכול נראה כמו מסלול טיפוח לילדים מצטיינים. ג'וזאק הוצא מהכיתה למפגשים פרטניים עם פסיכולוגים, שלדבריו אמרו לו שהוא "ילד מיוחד מאוד" ושיש לו "מוח מיוחד מאוד". אלא שסביב גיל 12, לטענתו, המצב קיבל תפנית חדה.
לדבריו, הוריו עודכנו לפתע שמצבו הנפשי אינו יציב וכי הוא צריך לעזוב את מערכת החינוך הציבורית. ג'וזאק מכחיש שכך היה וטוען כי מדובר היה בתירוץ. הוא סיפר שכאשר סירב בשלב מסוים ללכת לבית הספר, נציגים ממחוז החינוך הגיעו לביתו כדי להוציא אותו משם. "זה היה ברמה של Stranger Things", הוא תיאר את הרגע שבו נלקח למתקן טיפולי ייעודי.
עדותו של ג'וזאק וטענותיו לא אומתו ולא הוצגו עד כה מסמכים פומביים שמוכיחים את קיומה של התוכנית הסודית שהוא מתאר, אבל לדבריו הוא הועבר בהמשך למסגרת שפעלה דרך Baker Victory Services, ארגון ניו יורקי שסיפק שירותים לילדים עם צרכים התפתחותיים, התנהגותיים ונפשיים. הוא הדגיש בריאיון כי אינו טוען שהארגון כולו היה בעייתי, אלא שמוקד מסוים שבו שהה שימש, לדבריו, למטרות אחרות.
במתקן החדש, כך טען, השגרה שלו השתנתה לחלוטין. במשך יומיים או שלושה בשבוע הוא למד כמו תלמיד רגיל, אבל בשאר הזמן עבד באופן אינטנסיבי עם צוות של פסיכולוגים, חוקרים ופסיכיאטרים. לדבריו, המטרה לא הייתה רק לטפח את כישוריו האקדמיים, אלא לפתח בו יכולות על-חושיות ולהכניס אותו למסלול פיתוח מסווג.
ג'וזאק טען כי החוקרים לימדו אותו טכניקות של "ראייה מרחוק" - פרקטיקה שנויה במחלוקת שבה מנסים לאסוף מידע על אנשים, מקומות או חפצים רחוקים באמצעות ריכוז מנטלי בלבד. "הייתה לי היכולת לצאת מהגוף שלי, לראות מה קורה בחדר השני ולראות דברים ממרחק", סיפר.
לדבריו, הוא הוכנס למצבי מדיטציה עמוקים תוך האזנה לגירויים קוליים שנועדו להשפיע על פעילות המוח שלו, בזמן שהחוקרים ניטרו את גלי המוח וניסו לגרום לו לשחזר דפוסים נוירולוגיים מסוימים.
אחת הטענות המוזרות ביותר שלו נוגעת לחפץ מסתורי שהחוקרים כינו, לדבריו, "שריד". הוא תיאר אותו כמעין כדור קריסטל שבתוכו מבנה לבן ומסתחרר, שנראה לו חי ומגיב לנוכחותו. "כשיצרתי איתו קשר עין, המבנה הפנימי השתנה והתאים את עצמו", טען. לדבריו, החפץ הפך בהמשך לחלק מרכזי באימונים שעבר.
"הם ניסו לבנות ממשק מוחי"
השאלה המתבקשת היא למה שמישהו ישקיע משאבים בילדים מחוננים בצורה כזו. לג'וזאק יש תשובה חריגה במיוחד: לטענתו, הכוונה הייתה להשתמש ביכולות האלה לאיסוף מודיעין, להפעלת טכנולוגיות מתקדמות ולמחקר הקשור לעב"מים.
לטענתו, החוקרים האמינו שחלק מאותם כלי טיס או טכנולוגיות "אקזוטיות" אינם מופעלים בעזרת הגה, מוט היגוי או כפתורים, אלא באמצעות התודעה.
"הייתי שוכב במדיטציה עמוקה, מקבל סוג של חומר מטשטש, ומעביר את התודעה שלי לתוך אובייקט או כלי טיס מסוים - פשוט הופך להיות הוא", סיפר ג'וזאק. לאחר מכן, לדבריו, הונחה לתמרן את הכלי באופן מנטלי: להזיז אותו למעלה, למטה, ימינה ושמאלה.
המטרה הסופית של הפרויקט, לפי הבנתו, הייתה לפתח ממשק מוחי שיוכל לקרוא ולתרגם את האותות המוחיים שהפיק. "ממה שאני מבין, הם ניסו לבנות ממשק מוחי-עצבי שישחזר את גלי המוח ששלחתי", אמר. ג'וזאק תיאר זאת כתוכנית שנועדה, לדבריו, לקחת ילדים עם יכולות חריגות ולבדוק אם אפשר לאמן אותם להשתמש בתודעה ככלי מודיעיני וטכנולוגי - מטלפתיה ו"ראייה מרחוק" ועד שליטה מנטלית בעצמים.
הקשר לתוכניות ה-CIA - ומה לא הוכח
העדות של ג'וזאק מצטרפת לגל רחב יותר של סיפורים שהתפרסמו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות מצד אנשים שטוענים כי היו בילדותם בתוכניות מחוננים, ובעיקר בתוכנית GATE, ועברו חוויות חריגות. חלקם קישרו את החוויות האלה לתוכניות ישנות של ה-CIA שחקרו מצבי תודעה, מדיטציה ויכולות על-חושיות.
בדיילי מייל דווח כי מסמכים ישנים של ה-CIA אכן עסקו בעבר בדיווחים על יכולות חריגות לכאורה, כולל מקרים שתוארו בילדים. עם זאת, אין ראיה לכך שתוכנית GATE עצמה הייתה יוזמה סודית של ה-CIA, ואין הוכחה לקשר בין מערכת החינוך האמריקנית לבין ניסויים כאלה בילדים.
לפי ג'וזאק, הזיכרונות מהאירועים היו קבורים במשך שנים, עד שחזרו אליו ב-2023 באמצעות פלאשבקים וסיוטים קשים. הוא טוען כי העביר שמות, מקומות ופרטים לגורמים בקהילת המודיעין ובממשל האמריקני.
נכון לעכשיו, לא פורסמו מסמכים המאשרים את גרסתו, לא הוצגו ראיות פומביות לקיומה של התוכנית שתיאר, ולא ניתן לאמת באופן עצמאי את הטענות שלו. לכן הסיפור כולו נשען בשלב זה על עדותו בלבד.
ועדיין, קשה להתעלם מהשילוב שהפך את הסיפור הזה לוויראלי: ילד מחונן, פסיכולוגים שמוציאים אותו מהכיתה, מתקן סגור, ניסויי תודעה, כדור מסתורי - והטענה שכמה אנשים רציניים מאוד ניסו להבין אם אפשר להטיס עב"מים בלי לגעת בשום דבר. במקרה הזה, גם בלי הוכחות, עצם הסיפור נשמע כאילו יצא מחדר העריכה של סדרת מדע בדיוני אפלה במיוחד.