"איזה מין עולם זה שהסבא צריך לקבור את נכדו": הלוויתו של סמ"ר נוה חבשוש בהר הרצל | ישיר

הלוויתו של סמ"ר נוה חבשוש בן ה-20 מגבע בנימין, מפקד טנק המג"ד שנפל בדרום לבנון, התקיימה היום (ראשון) בהר הרצל, כשלפני כן שיירה של תושבי גבע בנימין-אד, ומערך החירום וההצלה של היישוב, ליוו בדגלי ישראל את משפחת חבשוש בדרכם לבית העלמין.

כאמור, חבשוש שירת כלוחם שריון בגדוד 52, והוא היה החלל הרביעי והאחרון ששמו התפרסם מתקרית הטנק, שהתרחשה בלילה שבין חמישי לשישי בסמוך לחצות.

הצבא מתחקר את נסיבות הפגיעה בטנק, ונבדק חשד שהוא נפגע מרחפן נפץ, מטיל נ"ט או שעלה על מטען חבלה שהוטמן בשטח. באירוע נהרג הצוות כולו. מלבד חבשוש, נפלו מפקד הגדוד סא"ל דור בן שמחון, סמ"ר יואב קליין מהרצליה וסמ"ר ליאב כבביה מהוד השרון.

"איזה מין עולם זה שהסבא צריך לקבור את נכדו. המשפחה כולה משתתפת במאמץ המלחמתי - תמיד סמכנו שהמוות רחוק מאיתנו ולא יתקרב אלינו", ספד לו סבו יהודה. "נכד יקר שלנו, אני מתפלל שתגיע אלי בחלום ותגיד לי שטוב לך במקומך. אנחנו מאמינים ויודעים שהקב"ה עושה רק טוב לעולם - וכנראה שזה טוב לעולם. כמו מלאך למעלה, תתפלל על ההורים והאחיות ועל כל המשפחה, שידעו ויזכרו את הזיכרון שלך".

מפקדו ספד לו: "קשה לי לתאר את גודל החלל שהותיר אחריו נוה בנופלו. גבורתו וערכיו הם שיקוף ישיר של הבית המדהים שבו גדל והתחנך. תודה לך על מה שהיית - דמותך תהיה חקוקה בליבנו לעד".

מוקדם יותר הובא למנוחות בבית העלמין בכפר סבא סמ"ר ליאור כבביה מהוד השרון, לוחם שריון בגדוד 52, שנפל גם כן בתקרית טנק המג"ד בדרום לבנון שאירעה בלילה שבין חמישי לשישי. בני משפחתו, חבריו, מפקדיו, תושבי העיר ומאות בני אדם הגיעו לחלוק לו כבוד, וליוו את כבביה בדרכו האחרונה.

מג"ד 52 לשעבר, שנפצע באורח קשה במהלך הלחימה בלבנון, ספד בקול חנוק ואמר: "היית לוחם גיבור. אני מודה לך שהצלת את חיי בבינת ג'ביל. היום אני עומד כאן מעליך". בדבריו תיאר את ליאב כלוחם אמיץ ומסור, והזכיר את הרגעים שבהם לחמו יחד בלבנון".

"ליאב, היית האהבה הראשונה שלי, החבר הכי טוב שלי למשך שנה וחצי - היית יותר מבן זוג בשבילי", ספדה בדמעות חושן, בת זוגו של ליאב. "ידעת הכול עליי, ובמקביל ניסיתי לדעת הכול עליך ולשאול בכוח כדי לדעת יותר. מעריכה את הבן אדם שהיית במשך כל הזמן שהיינו ביחד".

עוד דיברה בשבחו בת זוגו, כשציינה כי היה ג'נטלמן כלפיה, דאג לה והתנהג אליה כמו לנסיכה. "למדתי ממך לעשות צחוק ממה שצריך ולא לקחת דברים ברצינות - לקחת הכול בצ'יל. אני לא מאמינה שרשמתי הספד עליך - ראיתי אותך מתבגר עם הגיוס, מקווה שבחודש האחרון לא הכבדתי עליך".

"אנחנו כאן המשפחה המורחבת החברים המכרים, כולם באו ללוות אותך ולחלוק לך כבוד - יפה הבלורית התואר והטוהר", ספדה לו אמו. "היית ילד משגע ונער מופלא, אהבת את השירות בחיל את החברים מהטנק הרגשת משמעותי היו לכם אתגרים, זכית לאהבה גדולה מאוד, חושן. אנחנו נלך ונחייה לאורך והאור שלך גדול ורב. מבקשת ממי שבא להיות איתנו - תהיו חיובים תחפשו את הטוב תקיפו את עצמכם באנשים טובים תחייכו, תהיו ליאב".

אלונה אחותו הקטנה ספדה לו: "לא מאמינה שאני עומדת מולך ככה. איך חזרת בארון? איך אפשר לכתוב הספד לילד שהיה מלא חיים? בתקופה שלך בצבא הערצתי אותך שאח שלי לוחם איפה שצריך אותו - בעזה, בלבנון, בסוריה ובשטחים. הספקת כ"כ הרבה, כ"כ דאגתי שאשמע דפיקה בדלת".

אחותו ציינה כי בעקבותיו רצתה ללכת לקרבי. "כשדיברת על כמה אתה מרגיש משמעותי, הבנתי שזה החותם הסופי שלי והסימן ללכת על זה, וידעתי שאוכל להתייעץ איתך. איך יכול להיות שלא תהיה פה ולא תיתן לי עצה בחיים? כל כך הרבה דמעות ירדו ואנשים שהשארת עליהם חותם הגיעו, רק אתה חסר ליאב".

חבריו, יהונתן אביב עילי וחושן ספדו בכאב: "קשה להתחיל. מי היה מאמין שנגיע לרגע הזה. אם הוא היה פה הוא היה אומר לי תקריא את זה כבר! ליאב. כבביה. כל מיני שמות היו לכבבי, מראים כמה כולם אהבו אותו קשה להסביר במילים את מי שהוא. עם הגרביים המוזרות וחולצות כדורגל ממלא את החדר באושר תמיד ידעת לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון ולא כל אחד יכול, מראה כמה חכם היית, החיוך שלך היה הכי רחב שאי פעם ראיתי, עיניים הכי נוצצות ותמימות, תמיד כשהיית צוחק זה לא היה סתם, היית מתגלגל, אהבת כל כך לצחוק ולקחת הכל בהומור".

חבריו המשיכו ותיארו: "ישבנו לפני שבוע וחצי התכתבנו ביום וחמישי ועכשיו צריך לדבר עליך כמי שהיה ולא עוד. מלא באהבה לחיים צחוק ללא גבולות זכרונות מלאים בכיף ובשמחה. מה אפשר היה לא לאהוב בו? תמיד היה מנחם את כולם מרים לכולם ולא ביקש דבר חזרה. ים של אווירה טובה בדיוק מה שצריך בשביל לברוח ממה שרע לך. אתה דוגמה למצוינות, מעריצים אותך על זה

"ליאב אנחנו אוהבים אותך כל כך, אף פעם לא הבנת כמה אתה חשוב לנו וכמה אתה חסר, כמה מתגעגעים אליך. כל כך יקר לליבנו ואפילו אנחנו לא הבנו את זה. היית צריך לעזוב אותנו, כל כך אוהבים אותך ומתגעגעים אליך אהוב שלנו את איתנו חלק מהמסע לעד".