הלוויתו של סמ"ר נוה חבשוש בן ה-20 מגבע בנימין, מפקד טנק המג"ד שנפל בדרום לבנון, התקיימה היום (ראשון) בהר הרצל, כשלפני כן שיירה של תושבי גבע בנימין-אד, ומערך החירום וההצלה של היישוב, ליוו בדגלי ישראל את משפחת חבשוש בדרכם לבית העלמין.
כאמור, חבשוש שירת כלוחם שריון בגדוד 52, והוא היה החלל הרביעי והאחרון ששמו התפרסם מתקרית הטנק, שהתרחשה בלילה שבין חמישי לשישי בסמוך לחצות.
הצבא מתחקר את נסיבות הפגיעה בטנק, ונבדק חשד שהוא נפגע מרחפן נפץ, מטיל נ"ט או שעלה על מטען חבלה שהוטמן בשטח. באירוע נהרג הצוות כולו. מלבד חבשוש, נפלו מפקד הגדוד סא"ל דור בן שמחון, סמ"ר יואב קליין מהרצליה וסמ"ר ליאב כבביה מהוד השרון.
"איזה מין עולם זה שהסבא צריך לקבור את נכדו. המשפחה כולה משתתפת במאמץ המלחמתי - תמיד סמכנו שהמוות רחוק מאיתנו ולא יתקרב אלינו", ספד לו סבו יהודה. "נכד יקר שלנו, אני מתפלל שתגיע אלי בחלום ותגיד לי שטוב לך במקומך. אנחנו מאמינים ויודעים שהקב"ה עושה רק טוב לעולם - וכנראה שזה טוב לעולם. כמו מלאך למעלה, תתפלל על ההורים והאחיות ועל כל המשפחה, שידעו ויזכרו את הזיכרון שלך".
מפקדו ספד לו: "קשה לי לתאר את גודל החלל שהותיר אחריו נוה בנופלו. גבורתו וערכיו הם שיקוף ישיר של הבית המדהים שבו גדל והתחנך. תודה לך על מה שהיית - דמותך תהיה חקוקה בליבנו לעד".
ראש מועצת מטה בנימין, ישראל גנץ, ספד ללוחם צה"ל נוה חבשוש, והתייחס למשפחתו ולמורשת שהותיר אחריו. גנץ אמר: "כששמעתי את שמו של נוה מיד ראיתי מול עיני את עינב, חיים, נועם ונסיה. אתם חלק מהמועצה. אני מכיר את עינב שנים רבות, אשת חינוך למופת. דרך הסיפורים שלה על נוה הבנתי איפה הוא גדל וממי ינק את אהבת הארץ".
גנץ סיפר על דמותו של נוה ואמר כי "נוה לא חיפשת חיים קלים, חיפשת חיים של משמעות. לכן הפכת למפקד טנק, לכן הגעת לטנק המג"ד - חוד החנית". לדבריו, לפני נפילתו ביקר נוה את סביו: "כמה גדלות נפש הייתה בו. בדיעבד מבינים שזו הייתה פרידה שלו".
עוד הוסיף: "בלילה האחרון בחייו נוה שלח הודעה לחיים שאולי יצא ביום ראשון, אבל ביקש שלא יספר לעינב כדי שלא תדאג. כמה דאג להם וכיבד אתכם".
בסיום דבריו אמר גנץ למשפחה: "נוה, בחרת לעמוד בחזית עד הרגע האחרון. עינב, אני מבקש לתת לכם כוח וגבורה להמשיך במסע שלכם. נוה הקריב את חייו כדי שנמשיך, והשאיר אחריו דרך של אחריות, מסירות, אהבת האדם והארץ - ואנחנו נקיים את מורשתו".
ביני, חברו של נוה, ספד לו והתקשה להיפרד ממנו. בדבריו תיאר אותו כאדם מלא נתינה, שמחה ואהבה לסובבים אותו: "נוה אחי האהוב. היית הדבק המחבר בין כולנו. כמה דאגת לנו. המשפט הקבוע שלך תמיד היה 'אני בא'. היית מוכן לעזוב הכול כדי לעזור לחברים שלך".
ביני תיאר את חברו "לב זהב, מלא בטוב ונתינה. אדם שכולו לב. אישיות מיוחדת ועוצמתית. תמיד נבעה ממך שמחה אמיתית, שמחה שבאה מהלב". לדבריו, "כל דבר שנוה עשה היה משמחה אמיתית ומכל הלב. החיוך לא ירד מהפנים וגם העיניים תמיד מחייכות. היה בו טוב אמיתי, כזה שלא צריך להסביר, כזה שמרגישים".
עוד אמר: "הייתי מספר לך הכול ומיד ידעת איך לעודד. אתה החבר הכי טוב, החייל הכי טוב, הבן הכי טוב והאח הכי טוב". בסיום פנה למשפחתו של נוה ואמר: "חיים, עינב, נועם ונסיה, כמה הוא העריץ אתכם וכמה אהב אתכם. נוה אחי היקר, שמור עלינו מלמעלה".
חיים חבשוש, אביו של נוה, ספד לבנו בהלווייתו וסיפר על השיחה האחרונה ביניהם זמן קצר לפני נפילתו. "נוה בני היקר, ההודעה האחרונה ממך כתבת לי ביום חמישי בשעה 23:15. 'מה שלומך אבא, יש סיכוי יציאה שבוע הבא בראשון, אל תגיד לאמא שלא תתבאס'. אחרי שעה בערך אירע הנורא מכל. עלית בסערה השמיימה יחד עם חוות הטנק".
האב סיפר על דרכו של בנו ועל הרצון שלו לתרום ולהשפיע "כל כך רצית להיות משמעותי, היה חשוב לך לצבור עוד ניסיון קרבי לפני שתצא לקורס קצינים". הוא הוסיף: "אהבת את הארץ, ושילמת מחיר יקר כדי שנוכל להמשיך לחיות בה ולטייל בה לאורכה ולרוחבה".
חבשוש תיאר את בנו כאדם מיוחד וצנוע: "בשבילי ובשביל כל הסובבים אותך היית ילד מיוחד, צנוע, אוהב אדם, מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן וצנוע, מדבר מעט ועושה הרבה".
בסיום דבריו אמר: "לא לחינם נפל נוה אלא כדי שנמשיך לצעוד כאן בבטחה, להמשיך לצמוח ולשגשג. על זה נוה הקריב את חייו". האב הוסיף בכאב: "כל החיים שלי אני מוביל אנשים ומנווט בכל הארץ, עכשיו אני מרגיש שאבד לי המצפן. אני לא יודע איך ממשיכים מכאן, איך ממשיכים בלי החיוך שלך. אנא תאיר לי את הדרך".
נועם, אחותו של לוחם צה"ל נוה חבשוש, ספדה לו בהלווייתו וסיפרה על הכאב הגדול בעקבות נפילתו. "נוה שלי, אחי הקטן. בסיוטים שלי לא דמיינתי חיילים בכניסה לבית, לא דמיינתי שאכתוב לך הספד. יומיים מהגיהינום הסתיימו ואתה יכול לנוח עכשיו". נועם נפרדה מאחיה ואמרה: "אני מצטערת שכעסתי, זה רק מאהבה. תבכו ותהיו עצובים. איבדנו את האדם הכי טהור בעולם, את הנפש הכי אמיתית".
עוד הוסיפה: "ילד בן עשרים שלא הספיק כלום. אני לא רוצה לחיות בעולם בלעדיך. אתה מקור הגאווה שלי, הדבק שמחבר את הבית". בסיום דבריה אמרה: "אני נשבעת שאספר לאחותנו הכול עליך כשהיא תגדל. קשה לי לראות את האור עכשיו. תודה על הזכות לקרוא לך אחי הקטן".
סגן אלוף רותם בורנשטיין, נציג צה"ל, ספד ללוחם צה"ל נוה חבשוש ז"ל בהלווייתו, והדגיש את מסירותו כלוחם וכמפקד. "נוה, היית משמעותי עבור רבים. גם ברגעים אלה צה"ל נמצא בלחימה עיקשת מול האויב, ובתוכה גדוד 52 וחטיבה 401 ממשיכים להוביל את הקרבות בגבורה רבה".
בורנשטיין סיפר כי חבריו של נוה ממשיכים בלחימה ולא יכלו להגיע להיפרד ממנו: "רבים מחבריך לנשק, שלחמו איתך כתף אל כתף, נמצאים גם ברגע זה בלחימה. הם היו רוצים לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך, אך ממשיכים לבצע את המשימה שלמענה נלחמת". עוד אמר: "סומנת לאורך שירותך כלוחם וכמפקד מקצוען ומסור באופן יוצא דופן. חבריך ומפקדיך מספרים שתמיד נתת מאה אחוז מעצמך. תמיד דאגת לאחרים לפני שדאגת לעצמך".
בסיום דבריו הוסיף: "גבורתך וערכיך הם שיקוף ישיר של הבית שבו גדלת והתחנכת. היית מלח הארץ במלוא מובן המילה - אדם של ערכים, אחריות, נתינה ואהבת הארץ".
מוקדם יותר הובא למנוחות בבית העלמין בכפר סבא סמ"ר ליאור כבביה מהוד השרון, לוחם שריון בגדוד 52, שנפל גם כן בתקרית טנק המג"ד בדרום לבנון שאירעה בלילה שבין חמישי לשישי. בני משפחתו, חבריו, מפקדיו, תושבי העיר ומאות בני אדם הגיעו לחלוק לו כבוד, וליוו את כבביה בדרכו האחרונה.
מג"ד 52 לשעבר, שנפצע באורח קשה במהלך הלחימה בלבנון, ספד בקול חנוק ואמר: "היית לוחם גיבור. אני מודה לך שהצלת את חיי בבינת ג'ביל. היום אני עומד כאן מעליך". בדבריו תיאר את ליאב כלוחם אמיץ ומסור, והזכיר את הרגעים שבהם לחמו יחד בלבנון".
"ליאב, היית האהבה הראשונה שלי, החבר הכי טוב שלי למשך שנה וחצי - היית יותר מבן זוג בשבילי", ספדה בדמעות חושן, בת זוגו של ליאב. "ידעת הכול עליי, ובמקביל ניסיתי לדעת הכול עליך ולשאול בכוח כדי לדעת יותר. מעריכה את הבן אדם שהיית במשך כל הזמן שהיינו ביחד".
עוד דיברה בשבחו בת זוגו, כשציינה כי היה ג'נטלמן כלפיה, דאג לה והתנהג אליה כמו לנסיכה. "למדתי ממך לעשות צחוק ממה שצריך ולא לקחת דברים ברצינות - לקחת הכול בצ'יל. אני לא מאמינה שרשמתי הספד עליך - ראיתי אותך מתבגר עם הגיוס, מקווה שבחודש האחרון לא הכבדתי עליך".
"אנחנו כאן המשפחה המורחבת החברים המכרים, כולם באו ללוות אותך ולחלוק לך כבוד - יפה הבלורית התואר והטוהר", ספדה לו אמו. "היית ילד משגע ונער מופלא, אהבת את השירות בחיל את החברים מהטנק הרגשת משמעותי היו לכם אתגרים, זכית לאהבה גדולה מאוד, חושן. אנחנו נלך ונחייה לאורך והאור שלך גדול ורב. מבקשת ממי שבא להיות איתנו - תהיו חיובים תחפשו את הטוב תקיפו את עצמכם באנשים טובים תחייכו, תהיו ליאב".
אלונה אחותו הקטנה ספדה לו: "לא מאמינה שאני עומדת מולך ככה. איך חזרת בארון? איך אפשר לכתוב הספד לילד שהיה מלא חיים? בתקופה שלך בצבא הערצתי אותך שאח שלי לוחם איפה שצריך אותו - בעזה, בלבנון, בסוריה ובשטחים. הספקת כ"כ הרבה, כ"כ דאגתי שאשמע דפיקה בדלת".
אחותו ציינה כי בעקבותיו רצתה ללכת לקרבי. "כשדיברת על כמה אתה מרגיש משמעותי, הבנתי שזה החותם הסופי שלי והסימן ללכת על זה, וידעתי שאוכל להתייעץ איתך. איך יכול להיות שלא תהיה פה ולא תיתן לי עצה בחיים? כל כך הרבה דמעות ירדו ואנשים שהשארת עליהם חותם הגיעו, רק אתה חסר ליאב".
חבריו, יהונתן אביב עילי וחושן ספדו בכאב: "קשה להתחיל. מי היה מאמין שנגיע לרגע הזה. אם הוא היה פה הוא היה אומר לי תקריא את זה כבר! ליאב. כבביה. כל מיני שמות היו לכבבי, מראים כמה כולם אהבו אותו קשה להסביר במילים את מי שהוא. עם הגרביים המוזרות וחולצות כדורגל ממלא את החדר באושר תמיד ידעת לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון ולא כל אחד יכול, מראה כמה חכם היית, החיוך שלך היה הכי רחב שאי פעם ראיתי, עיניים הכי נוצצות ותמימות, תמיד כשהיית צוחק זה לא היה סתם, היית מתגלגל, אהבת כל כך לצחוק ולקחת הכל בהומור".
חבריו המשיכו ותיארו: "ישבנו לפני שבוע וחצי התכתבנו ביום וחמישי ועכשיו צריך לדבר עליך כמי שהיה ולא עוד. מלא באהבה לחיים צחוק ללא גבולות זכרונות מלאים בכיף ובשמחה. מה אפשר היה לא לאהוב בו? תמיד היה מנחם את כולם מרים לכולם ולא ביקש דבר חזרה. ים של אווירה טובה בדיוק מה שצריך בשביל לברוח ממה שרע לך. אתה דוגמה למצוינות, מעריצים אותך על זה
"ליאב אנחנו אוהבים אותך כל כך, אף פעם לא הבנת כמה אתה חשוב לנו וכמה אתה חסר, כמה מתגעגעים אליך. כל כך יקר לליבנו ואפילו אנחנו לא הבנו את זה. היית צריך לעזוב אותנו, כל כך אוהבים אותך ומתגעגעים אליך אהוב שלנו את איתנו חלק מהמסע לעד".