מדענים גילו מין חדש של כריש שהולך - וכבר חוששים שייעלם

במים הרדודים של מפרץ מילן, בדרום-מזרח פפואה גינאה החדשה, התגלה מין חדש של כריש שלא ממש מתנהג כמו הכרישים שאנחנו מכירים. הוא לא שוחה לו במים הפתוחים, לא רודף במהירות אחרי טרף ולא נראה כמו הסיוט הקלאסי מסרטי אימה. במקום זה, הוא מתקדם לו לאט לאט על קרקעית הים, משתמש בסנפירים שלו כמעט כמו ברגליים, ונע על פני שוניות רדודות בקצב שהעניק לו בקרב המקומיים כינוי מוצלח במיוחד: "הכריש העצלן".

המין החדש נקרא רשמית "כריש מהלך על שם דדג'ון", ושמו המדעי הוא המיסקיליום דדג'ונה. הוא המין העשירי הידוע בסוג הכרישים המהלכים - קבוצה חריגה של כרישים שמסוגלים להשתמש בסנפירים כדי "לצעוד" על פני קרקעית הים ובאזורים רדודים במיוחד. החוקרים מאוניברסיטת סאנשיין קוסט באוסטרליה זיהו אותו במהלך צלילת לילה באזור מפרץ מילן, ורק אחרי בדיקות גנטיות שנערכו באוסטרליה התברר שלא מדובר בפרט מוזר של מין מוכר, אלא במין חדש לגמרי.

השם המקומי של הכריש החדש הוא קדדקדווה, שמתורגם בערך ל"כריש כלב" או "כריש עצלן". הכינוי הזה לא נולד במקרה: בניגוד לדימוי המאיים של כרישים, מדובר בטורף קטן יחסית, לילי ואיטי, שנע על פני שוניות רדודות בעזרת תנועות של סנפיריו. הוא אינו "הולך" כמו יונק יבשתי, כמובן, אבל הדרך שבה הוא משתמש בסנפירים הקדמיים והאחוריים כדי לזוז מזכירה יותר הליכה מאשר משחייה רגילה.

את הפרט הראשון תפסה בידיה ד"ר כריסטין דדג'ון, חוקרת כרישים ובטאים (חתולי ים) שחוקרת את הקבוצה הזאת כבר יותר משני עשורים. זה קרה מעט אחרי חצות, במהלך צלילת מחקר במפרץ מילן. לפי הדיווח, דדג'ון כבר הייתה זמן רב במים וחיפשה בכלל מין אחר, כשפתאום הבחינה בכריש שוחה סמוך לקרקעית בעומק של כמטר בלבד.

ברגע שזיהתה אותו, היא האירה עליו בפנס. הכריש קפא במקום - תגובת הגנה טבעית שהעניקה לה את חלון הזמן הדרוש. דדג'ון הפכה אותו בזהירות על גבו, תחבה את זנבו מתחת לבית השחי כדי למנוע ממנו להתפתל, ואז העבירה אותו לעמיתתה ג'ס בלייקוויי, שחיכתה בסירה סמוכה. החוקרים מכנים את שיטת ההשתלטות הזאת "היפוך ותחיבה", והיא נשמעת אולי כמו מהלך מאמנויות לחימה - אבל במקרה הזה היא הסתיימה במין חדש למדע.

המין החדש נקרא על שמה, והיא סיפרה בהתרגשות כי מיני כרישים חדשים אינם מתגלים לעיתים קרובות - ובוודאי שלא כאלה שנושאים את שמה. בלייקוויי הבחינה מיד שעל גופו החום של הכריש מופיעים פסים ונקודות לבנים, שונים מהכתמים דמויי הנמר שהחוקרים ציפו לראות אצל מינים אחרים באזור. היא תיארה את הדוגמה שעל גופו כמשהו שמזכיר כתב ברייל או קוד מורס.

במהלך שני הלילות הבאים מצא הצוות עוד 11 כרישים עם אותם סימנים ייחודיים. חלקם שוחררו בחזרה לטבע לאחר שנלקחו מהם דגימות, ואחרים נשמרו לבדיקה מעמיקה יותר. רק במעבדה, אחרי ניתוח גנטי, התקבלה האבחנה הסופית: מדובר במין חדש, הראשון שמתווסף לקבוצת הכרישים המהלכים מאז 2013.

כמו לא מעט גילויים בטבע, גם כאן ההתלהבות מגיעה עם אזהרה. החוקרים חוששים שהכריש החדש חי באזור מצומצם מאוד בלבד, אולי אפילו רק סביב מפרץ מילן. טווח מחיה קטן כזה הופך כל שינוי בסביבה לאיום משמעותי: פגיעה בשוניות, דיג, פיתוח חופי ושינויי אקלים עלולים להספיק כדי לדחוק מין שלם אל סף הכחדה זמן קצר אחרי שהמדע בכלל למד שהוא קיים.

בלייקוויי אמרה כי הצוות מקווה לאסוף מידע נוסף במסע מחקר נוסף באוקטובר, כדי לסייע לאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע לקבוע אם יש להגדיר את המין כפגיע או אפילו כנמצא בסכנת הכחדה. החשש אינו תיאורטי: חמישה מתוך תשעת המינים שהיו מוכרים עד כה בקבוצה כבר מסווגים כפגיעים, בין היתר משום שהם חיים באזורים גיאוגרפיים קטנים במיוחד.

הסיבה לכך קשורה לאורח החיים המוזר של הכרישים האלה. בניגוד לכרישים שחוצים אוקיינוסים, הכרישים המהלכים מוגבלים יחסית לשוניות רדודות ואינם נוטים לצאת למים עמוקים. כתוצאה מכך, אוכלוסיות שונות יכולות להיתקע באזורים קטנים ומבודדים, להתפתח בנפרד במשך מיליוני שנים - ובאותה מידה גם להיפגע במהירות אם בית הגידול המקומי נהרס.

האזור סביב פפואה גינאה החדשה מורכב במיוחד מבחינה גיאולוגית: איים, תעלות, שוניות ומים רדודים יוצרים פסיפס של בתי גידול מבודדים למחצה. עבור הכרישים המהלכים זו מעבדה אבולוציונית מושלמת. עבור מי שמנסה לשמור עליהם, זו בעיה גדולה. כל מין כזה עשוי להיות קשור לפינה קטנה מאוד של הים - ומספיק שינוי אחד כדי לפגוע בו קשות.

במובן הזה, "הכריש העצלן" הוא הרבה יותר מעוד חיה חמודה עם כינוי מוצלח. הוא תזכורת לכך שגם היום, במקומות שנראים מוכרים יחסית למדע, עדיין מסתתרים מינים שלא מוכרים לנו. לפעמים הם לא מתגלים במעמקי האוקיינוס אלא במים רדודים, ממש מתחת לפני השטח, צועדים לאט על הסנפירים שלהם כאילו אין להם שום סיבה למהר.

אלא שלחוקרים דווקא יש סיבה למהר. אם ההערכה שהמין החדש חי באזור מצומצם מאוד תתברר כנכונה, ייתכן שהמאבק לשימורו התחיל עוד לפני שרוב העולם בכלל שמע עליו. הכריש הזה אולי מתקדם לאט, אבל האיומים עליו נעים הרבה יותר מהר.