הרחפנים, הרובוטים והנקודה הרגישה ביותר: מח"ט השריון על הלחימה המורכבת בדרום לבנון

מפקד חטיבה 7 המשוריינת, אל"ם שאול ישראלי, בחר את לוחמי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) המנוסים ביותר לפריצת הצירים בדרך אל הליטני, משימה שהוכתרה כאחת המשימות ההנדסיות המורכבות ביותר בתמרון הקרקעי בדרום לבנון.

זו הייתה שעת לילה מאוחרת בדרום לבנון. בתוך תא הפלדה של דחפור D-9, המכונה בצה"ל "דובי", ישבו מפקד הכלי ולשמאלו לוחם צמ"ה - ציוד מכני הנדסי - כשהם מביטים קדימה בדריכות מלאה. לפניהם הדרך אל נהר הליטני, מאחוריהם טנקי חטיבה 7 שממתינים לאישור תנועה, וביניהם ציר צר, תלול ומאיים, שחלקו עובר סמוך למצוק גבוה וחד.

ככל שהכוח התקדם לעבר הנהר, כך התחדדו החושים מול מארג האיומים שחיכה לו בשטח: חוליות נ"ט שאורבות בסבך ובין ההרים, מפעילי רחפנים מתאבדים, מטעני חבלה, מטחי רקטות ופצצות מרגמה. הדחפור היה בחזית, בקצה הכוח. כף הדחפור נשלחה קדימה, גורפת את כל מה שנקרה בדרכה - כולל מטענים שהוסלקו היטב, וגם סלעים, ברגעים שבהם נדרש לסלול דרך חדשה לפי תוכנית שאישר מפקד חטיבה 7, אל"ם שאול ישראלי.

בתוך התא הקדמי התקבלו החלטות רגישות להמשך התמרון הקרקעי: לאן פונים, באיזו מהירות, איך עוברים שיפוע, וכיצד ממשיכים כאשר כל טעות עלולה לעצור את הכוח כולו. הכלי העצום, ששוקל סביב 60 טון, עלול להחליק, ציר עלול לקרוס תחת העומס, וכל עיכוב עלול לחשוף את הטנקים שמתקדמים אחריו.

אחרי דקות ארוכות ומורטות עצבים הגיע רגע האמת. בתא שטח קטן וצר נחשף הדחפור לעיני תצפיתני חיזבאללה. האש נפתחה. ברגע הזה נמדד אומץ ליבם של מפעילי הצמ"ה. הם לא עצרו. הם המשיכו קדימה עד שכף הדחפור נגעה במי נהר הליטני. מבט לאחור גילה את צוותי הטנקים של חטיבה 7, שהתקדמו באיטיות על גבי הציר שנפרץ באותו שלב.

כבר בפתח הריאיון, אל"ם ישראלי בחר לעצור ולהדגיש את גודל ההישג הזה - ואת תרומתם של לוחמי גדוד ההנדסה 603. "פלוגות ההנדסה של החטיבה בכלל לא זוכים להכרה על מה שהם עושים", אמר. "הם בעצם בו-זמנית פרצו את המעברים בליטני ובסלוקי. זה אירוע שלא קרה מעולם. נגדים, מנהלי עבודה של כוחות ההנדסה - מבחינתי הם בחשיבות של מהנדסי גרעין. הם ביצעו פעולות הנדסיות שחשבו שהן בלתי אפשריות, ויצרו את התנאים להתקפה. גם המ"פים שלהם גיבורים. הם נתקלו בטווחי אפס. קרבות מופת. כשחטיבה 7 הרגה 68 מחבלים בשבועות האחרונים - היה להם חלק".

חטיבה 7 הייתה הראשונה להיכנס ללחימה אחרי הפסקת האש השברירית עם חיזבאללה. "זה התחיל במחזה סוריאליסטי", סיפר המח"ט. "הרמנו באזור משגב עם רחפן לפני תחילת התמרון. מצד אחד תינוק משחק על הדשא, ורגע אחרי רואים במסך מחבלים יורדים דרומה ומזרחה בדרום לבנון".

אחרי אור ירוק מהדרג המדיני, יצאה החטיבה לתמרון לעבר קו הכפרים הלבנוניים הראשון - ובהם טייבה, מרכבה ורב א-תלאתין - במטרה למנוע פשיטות לעבר יישובי הצפון וירי נ"ט. בשלב השני הצטרפה אליהם חטיבת גולני. אחרי ההתייצבות בכפרים הגיע השלב הדרמטי: כיבוש "עיר המקלט" של חיזבאללה בקנטרה.

"מדובר בתשתית של 20 שנה בערך, שהאיראנים בנו שם עם חיזבאללה", סיפר אל"ם ישראלי. "חדרים, אמל"ח מאורגן ואותן נקודות שעולות מכל ערי המקלט של חיזבאללה: עמדות ירי ונ"ט לכיוון משגב עם ובסיס יציאה לפשיטות לשטחנו". לדבריו, "המיוחד בקנטרה הוא שהיא ממש יושבת על ואדי הסלוקי ועל נקודה שמתחברת עם הליטני, ובעצם שולטת על הכפרים פארון ורנדוריה".

אל המרחב הזה הגיעו בהמשך לוחמי חטיבה 7 - ושם חוו התקפה חסרת תקדים שכללה מאות רחפנים מתאבדים. בשלב השלישי של הלחימה הצטרפו גדודי החטיבה לחטיבת גולני בכיבוש כל השטחים השולטים על הליטני ועל רכס הבופור, וקיימו פשיטות לעבר רנדוריה כדי לאתר ולהשמיד תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע.

"האדמה בערה", הגדיר זאת אל"ם ישראלי. היקף ההיתקלויות היה גבוה. "את כיבוש האזור הזה השלמנו רק בשבועיים האחרונים, עם עשרות רבות של מחבלים הרוגים", אמר. ואם לא היה די בכך, פלוגת טנקים נוספת תקפה יחד עם חטיבת הקומנדו תשתיות של חיזבאללה מצפון לבופור - תשתיות שחפורות עמוק בקרקע, ומהן כוונו משגרי טילי נ"ט לעבר מרחב מטולה ואצבע הגליל בכלל.

"בהתקפות הראשונות שוגרו לעברנו עשרות טילי נ"ט", הסביר המח"ט. "האויב היה ערוך במארבים מרחביים מאוד מבוססים בשטח". לצד זאת, הוא מצביע על איום שהפך מרכזי יותר ויותר בשדה הקרב: "איומים חדשים כללו את רחפני הנפץ. עוד הדגיש ישראלי כי מדובר ב"איום חדש שאנחנו מתמודדים איתו כל יום בטכניקות ותרגולות. אני מקווה שזה יהיה גם קריאת השכמה למדינה להשקיע עבור צה"ל את מה שהוא דרש כבר שנים רבות בנושא המענה לאיום הרחפנים. עכשיו זה זמן רגע להתעשת ולקדם את זה. אני בטוח שבהדרגה גם מול האיום הזה נייצב עליונות".

לקראת התמרון לעבר ואדי הסלוקי קיימו בחטיבה תהליך למידה מהסתבכות קרב הסלוקי במלחמת לבנון השנייה. המסקנה המרכזית הייתה שתכלית המשימה לפני כ-20 שנה לא הייתה ברורה דיה. אלא שהפעם, לדברי אל"ם ישראלי, היקף החימושים שנורו לעבר הכוחות היה גדול יותר ומגוון יותר.

חטיבה 7 ביצעה איסוף מקדים על מרחבי הפעולה באמצעות רחפנים. בסריקות אותרו מטעני חבלה ומלכודים של חיזבאללה על הצירים, וכן משגרי נ"ט מוכנים לפעולה כשהם מכוונים אל מעברים הכרחיים. האיסוף אפשר להציג למפקדי המחלקות ולמפקדי הטנקים כיצד נראים צירי התנועה במדויק, ומהן נקודות התורפה שלהם.

רק לאחר מכן הופעלו רובוטים. כשהם הגיעו אל המרחב, חיזבאללה התאמץ להשתמש באש מגוונת כדי לפגוע בכלים. כשפעילי הארגון פתחו באש, כוחות חיל האוויר זיהו אותם ותקפו בדיוק רב. "המרכיב השלישי היו פשיטות מקדימות של לוחמי אגוז באזור הזה", סיפר המח"ט. "זה מה שנקרא נטרול מרכיבי המארב. לפרק את המערכת היריבה: מטענים, טילי נ"ט ותצפיות. בדרך אל ערי המקלט של חיזבאללה".

התמרון הקרקעי של חטיבה 7 חשף את תשתיות "ערי המקלט" של חיזבאללה. חלקן נחפרו עמוק באדמה כדי להעניק להן חסינות מפני תקיפות אוויריות. המיפוי ההנדסי הוכיח כי אותו קבלן בנה את כולן. גם החדרים, המעברים, אתרי השיגור וחרכי הירי של טילי הנ"ט נבנו באותו סטנדרט.

אל"ם ישראלי סיפר כי איתור ערי המקלט בקנטרה ובבופור היה מהיר יותר מאשר בעזה, בין היתר בשל גודל המנהרות בלבנון. "הן גדולות יותר, וברגע שאיתרת את קצה החוט - קל יותר להשלים את המיפוי שלהן ולהוביל להשמדה או נטרול", אמר. "חשוב להגיד שהגענו מאוד מוכנים לנושא של ערי המקלט, עם מודיעין יותר מדויק. קנטרה היא דוגמה. היא ארוכה יותר, ולא הגענו אליה במבצע חיצי הצפון בספטמבר 2024. רצינו, אבל לא הגענו אליה. ועכשיו הייתה הזדמנות להעמיק את ההישג ואת התמרון. כל אחת מערי המקלט האלה באורך של 1.2 ק"מ והשנייה 700 מטר. עשרות חדרים חפורים עמוק בקרקע, ואמל"ח. יצאו משם פעילים, נתקלנו בהם והרגנו אותם".

לדבריו, חיזבאללה ארגן את דרום לבנון כמערכת לחימה בכמה קווים, שלכל אחד מהם הייתה מטרה אחרת: חלק נועד לפגוע בעורף הישראלי, חלק לשמש אזור "מקפצה" לכוח רדואן לפני יציאה לפשיטה על הגליל, חלק נועד לעכב את התמרון הקרקעי של צה"ל, וחלק שימש לאחסון אמצעי לחימה, תחמושת או לשהיית עתודות לוחמים למשימות שונות בעומק. המערכות נבנו בשיתוף פעולה איראני-לבנוני, מעל ומתחת לקרקע, ובשילוב ביצורים שנועדו להיות חסינים להתקפות חיל האוויר הישראלי.

"צריך להגיד שיש עוד תשתיות מבוצרות שמצאנו ממש על הנחלים", הסביר מח"ט 7. "תשתיות מבוצרות יותר נקודתיות. מקטעים כאלה של 80-100 מטר. זה בעצם הקו השני. עליהם יש מערכת של מארבים של חוליות נ"ט ורחפנים". הוא הוסיף כי "בחלק מהמקרים יש תת-קרקע, יותר מ-200 מטר, שמאפשרת להם להתמודד עם תקיפות מהאוויר, לצאת, לזנב בכוחות צה"ל - ולחזור אל התת-קרקע".

אין ספק שהשימוש של חיזבאללה ברחפנים מתאבדים ילך ויתגבר. משקל חומר הנפץ יעלה, טווחי הפעולה יגדלו - ואופי המלחמה כבר השתנה. לשאלה עד כמה הרחפנים משנים את שדה הקרב, השיב אל"ם ישראלי: "אסור לטשטש את המציאות. הרחפנים הפכו למרכיב משמעותי שבהחלט מחייב אותנו לשנות את דפוס הפעולה. זה עניין מאוד משמעותי. אנחנו כבר הצלחנו לנתח אותם ולתת מענה באמצעות התנהגות מבצעית טקטית, אבל בהחלט יש פה עוד דרך ארוכה".

לדבריו, הוא עדיין אופטימי. "להבדיל מטיל נ"ט, שטכנולוגית הפתרונות אליו הם יותר מורכבים, במקרה הזה אני חושב שאנחנו כבר יודעים לדמיין את הפתרון. יש פה פיזיקה של תהליכי פיתוח. הם ייקחו לנו קצת זמן, ועד אז אנחנו נצטרך לעבוד עם מה שיש. חלק מהפתרון הוא לואו-טק, כמו רשתות. אנחנו משתפרים כל הזמן. גם האופן שבו אנחנו מתמרנים משתנה".

על ההתמודדות העתידית עם התגברות איומי הרחפנים אמר המח"ט: "ברמה האסטרטגית, בראייה ארוכת טווח, אני דווקא חושב שהאיום הזה הוא איום יותר פשוט להתמודדות. יש לנו טכנולוגיות תעשייתיות. אפשר לקחת זמן לפתח אותן".

אי אפשר לדבר עם מח"ט שריון מבלי לדבר על מעמדו של הטנק בשדה הקרב - במיוחד לאחר שמטכ"ל שטעה טעות מרה בחר לקצץ בעבר בהיקף הטנקים בצה"ל, וכעת מנסים לתקן את הטעות באמצעות האצת קווי הייצור.

"קודם כל, הטנק הוא מזמן כבר לא רק טנק", אמר אל"ם ישראלי. "הוא מערכת רבת-סנסורים. הוא כלי גדול, ממוגן, שמביא אנרגיה פנימה לאיתור והשמדה של אויב. בעתיד הרבה מהמערכות יופעלו ממנו. זאת אומרת, אנחנו כבר עוד מעט שם. הרחפנים שלנו? מופעלים מהטנק. אתה מקצר תהליך ומביא יכולת לפתוח תאי שטח חדשים בצורה הרבה יותר מהירה ולסגור מעגל איסוף ותקיפה. יש הרבה סנסורים אגביים שיש על גבי הטנק. בעצם זה שהוא נמצא, הוא באופן אגבי מייצר גם תקשוב וגם איתור של מטרות. וצריך להגיד: הוא יכול להביא גם קינטיקה וגם נשקי אנרגיה לתוך שדה הקרב, ולכן הוא עדיין כלי מאוד מאוד פונקציונלי בתוך הלחימה".

לאחרונה הצליח מחבל חיזבאללה לחדור את כל מערכי ההגנה של צה"ל בדרום לבנון, להגיע עד למושב מרגליות תוך שהוא חוצה את הגדר, ולפתוח באש באקדח לעבר הכוחות עד שחוסל. כשנשאל מה האירוע הזה אומר על התנהלות צה"ל, השיב אל"ם ישראלי: "אני חושב שמעבר לעניינים הבסיסיים של כל אירוע שבו חודר מחבל, אנחנו צריכים לבדוק את מערכת ההגנה שלנו. את כל הכוחות, באופן שבו אנחנו פורסים אותם".

לדבריו, "אנחנו יותר עסוקים כרגע בהתקפה ובתמרון קדימה" - הריאיון התקיים טרם הכניסה להפסקת האש עם חיזבאללה - "אבל צריך להיות מפוכחים. יש כאן חתימה נמוכה מצד אחד, ופחות אפקטיביות מגדוד כוח רדואן. ראינו מה קורה כשמתנפלים אלף מחבלים על יישובים ב-7 באוקטובר, חלילה. אנחנו לגמרי צריכים לראות שלא שוכחים את ההגנה. קודם כול ההגנה על היישובים. זה בהחלט אירוע שמדליק לנו נורה אדומה, אבל אני אומר לנו בצורה מפוכחת: מחבלים בודדים מעזה ולבנון, אני חושב שזה אירוע שאנחנו נתמודד איתו. זה התפקיד של צה"ל לעצור את זה. בשביל זה יש איסוף. יש מערכת הגנה שצריכה לתת לזה פתרון".

אחרי כמעט שלוש שנים של לחימה עצימה באינטנסיביות גבוהה ובקנה מידה היסטורי, מ"פים, מג"דים ומח"טים כבר יכולים להביט לאחור על המערכה. נשאלת השאלה אם לא הגיע הזמן לשנות: למנוע שחיקה, לייצר פיקוד איכותי יותר, ואולי לקצר את משך התפקידים השונים על רקע הניסיון המבצעי הגדול שנצבר.

"אני חייב להגיד שיש הרבה היגיון ושכל במה שאתה אומר", השיב אל"ם ישראלי. "אני חושב שהקדנציות של המג"דים, לדוגמה, צריכות להצטמצם. ב-DNA שלנו, אצלנו לא מבקשים הנחות, ואנחנו באמת עסוקים כל יום בקרב הנוכחי ובתכנון של הקרב בעוד שבוע - וטוב שכך. אבל אני מסכים, ואני מניח שדרג המג"דים, מכל הטעמים שציינת, צריך שינוי. אני גם המלצתי על זה למפקד הזרוע ולמפקד האוגדה שלי, ואני מניח שזה ילך לשם".

לדבריו, "אנחנו לא יודעים אם אנחנו בהתחלה, באמצע או בסוף של המלחמה. אני אומר את זה לחבר'ה: המציאות עולה על כל דמיון, ואנחנו חייבים רגע להתאים את עצמנו למציאות שהיא השתנתה לגמרי".

לקראת סיום הריאיון ביקש אל"ם ישראלי להדגיש נקודה אחרת - לא טנקים, לא רחפנים ולא מערכות תת-קרקעיות, אלא האנשים שמחזיקים את המערכה מאחור: משפחות המפקדים, ובעיקר נשות המג"דים.

"הנשים של המג"דים", אמר. "בסוף המג"דים שלנו הם האוכלוסייה שנושאת בעול המורכב ביותר - הקוגניטיבי-מקצועי וגם הפיזי. הלחימה הרציפה. הנשים שלהם מגדלות ילדים קטנים. המח"טים? יש להם ילדים גדולים. יותר קל למח"טים להתמודד עם הסיטואציה הזאת. והגיבורות הגדולות ביותר שלי הן הנשים של המג"דים. אני לא יודע להבטיח להן פתרונות. אני יודע להזדהות, ויודע להוקיר, וזה מה שצריך לעשות כל עם ישראל".

הוא חזר גם לצורך בשינוי דפוסי הפעילות של צה"ל במלחמה מתמשכת. "זה עניין אחד ברמה הכי אותנטית שיש, כי זה עניין מקצועי. אני חושב שאנחנו צריכים לתכנן טוב יותר את דפוס הפעילות שלנו. צה"ל היה בתקופות אחרות גם כן בלחימה מתמשכת, ארוכה, וצריך למצוא את האיזונים גם בתוך תקופות מלחמה כאלה. אני בטוח שגם הרמטכ"ל מבין את זה ויכווין לשם. כמו שאמרת - זה עניין חשוב. זאת אומרת, גם אם אתה נלחם ברצף, יש חשיבות רבה לוודאות של המסגרות כדי להמשיך ולבנות את הכוח, שיש דפוס פעילות קבוע, גם אם הוא קשה".