בנובמבר 1992 יצא אריק לואוס לשדה חקלאי בכפר הוקסן שבמחוז סאפוק, מזרח אנגליה, למשימה צנועה למדי: לעזור לחברו פיטר ווטלינג למצוא פטיש שאבד. לואוס, גנן בדימוס וחובב גלאי מתכות, לא חיפש תהילה, לא אוצר ולא מקום בספרי ההיסטוריה. הוא פשוט סרק את האדמה בתקווה שהמכשיר יצפצף במקום הנכון כשהפטיש ימצא.
הוא אכן צפצף. רק שבמקום פטיש, לואוס מצא מטבעות עתיקים, כפיות וחפצים נוספים שנראו חריגים מספיק כדי לעצור מיד את החיפוש. זו הייתה נקודת המפנה בסיפור: במקום להמשיך לחפור, לקחת את הממצאים או לנסות למכור אותם, הוא פנה למשטרה המקומית ולשירות הארכיאולוגי. ההחלטה הזאת התגלתה כחשובה כמעט כמו המציאה עצמה.
בזכות העובדה שלואוס עצר בזמן ודיווח לרשויות, ארכיאולוגים מקצועיים יכלו להגיע לשטח ולתעד את המיקום המדויק של כל חפץ שנמצא. עבור חוקרים, זה ההבדל בין ערימת פריטים יקרים לבין ממצא ארכיאולוגי שלם שמספר סיפור.
מה שהארכיאולוגים מצאו שם היה רחוק מאוד מסתם עוד קופסה ישנה באדמה. המטמון, שמוכר כיום בשם "מטמון הוקסן", נחשב לאחד האוספים החשובים ביותר של זהב וכסף מהתקופה הרומית המאוחרת שנמצאו בבריטניה. הוא כלל יותר מ-14 אלף מטבעות רומיים, כלי כסף, תכשיטי זהב, כפיות רבות וגם כלי טיפוח אישיים - פריטים צנועים יותר בערכם הכספי, אבל חשובים לא פחות להבנת חיי היומיום של בעליהם.
לצד המתכות היקרות נמצאו גם שרידי עץ וחומרים אורגניים אחרים. הממצאים האלה אפשרו לחוקרים להבין שהאוצר לא הושלך סתם כך לאדמה, אלא נארז בזהירות בתוך תיבת עץ אלון, ככל הנראה עם תאים פנימיים, קופסאות משנה, קש ועטיפות בד שנועדו להגן על התכולה.
מישהו החביא אותו - ולא חזר לקחת
החוקרים מעריכים שהמטמון נקבר במכוון בתחילת המאה החמישית לספירה, בשלהי השלטון הרומי בבריטניה. כמה מהמטבעות המאוחרים ביותר במטמון מתוארכים לשנים 407-408 לספירה, נתון שעוזר לקבוע מתי לכל המוקדם הוא הוטמן באדמה.
אבל כאן מתחילה התעלומה האמיתית. מי החביא את האוצר? ולמה הוא לא חזר לקחת אותו? על השאלות האלה אין תשובה ודאית. ייתכן שהמטמון הוסתר בגלל אי היציבות והאלימות שאפיינו את בריטניה הרומית בסוף המאה הרביעית ותחילת המאה החמישית. ייתכן שהוא היה קשור לקריסה כלכלית או לשינוי במעמד האליטות המקומיות. קיימת גם אפשרות שמדובר בשלל של שוד שהוסתר - אך לא נאסף מעולם.
מה שכן ברור הוא שהאדם שהטמין את התיבה לא עשה זאת בחיפזון. האופן שבו הפריטים נארזו, מוינו והוגנו מעיד על רכוש יקר מאוד, כנראה של משפחה עשירה במיוחד, שניסתה לשמור על הונה ברגע של סכנה. כמעט 1,600 שנה לאחר מכן, מי שמצא אותו היה אדם שחיפש בכלל כלי עבודה.
ההחלטה שהייתה שווה מיליונים
בשנת 1993 הוכרז המטמון כ"אוצר", כלומר רכוש יקר ערך שהוטמן בכוונה ובעליו לא שבו לקחת אותו. לפי הנהוג אז בבריטניה, האוצר עבר לידי הכתר ונמכר למוזיאונים לפי שווי השוק שלו. הסכום שנקבע היה 1.75 מיליון ליש"ט - כ-7.4 מיליון שקל לפי השער בתקופה ההיא. בשנת 1993 הוכרז המטמון כ"אוצר" והוערך ב-1.75 מיליון ליש"ט - כ-7.4 מיליון שקל לפי שערי התקופה (היום שוויו המוערך גבוה בכמה מיליוני ליש"ט, ושווי שוק היפותטי של אוסף כזה היה עשוי להיות גבוה בהרבה. בפועל, המטמון אינו עומד למכירה. הוא שייך לאוסף הלאומי הבריטי ומוצג במוזיאון הבריטי).
הסכום הזה של 1,750,000 ליש"ט הוענק ללואוס כמוצא האוצר, והוא בחר לחלוק אותו עם בעל הקרקע, פיטר ווטלינג. בהתחשב בכך שהשניים יצאו לשדה כדי למצוא פטיש שאבד, זו כנראה אחת ממשימות החיפוש המשתלמות ביותר שתועדו אי פעם.
מאז הפך מטמון הוקסן לאחד הממצאים הבולטים באוסף הבריטי של התקופה הרומית. הפריטים החשובים ביותר ממנו מוצגים במוזיאון הבריטי בלונדון, שם הם מספרים סיפור כפול: מצד אחד, על עושר, פחד ואי ודאות בימיה האחרונים של בריטניה הרומית; מצד שני, על גנן בדימוס אחד שעשה את הדבר הנכון ברגע הנכון - והוכיח שלפעמים ההיסטוריה מחכה בדיוק במקום שבו מישהו איבד פטיש.