היום (חמישי) קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי הלינץ' שבוצע בסעיד מוסא בטיילת בת ים במהלך מבצע "שומר החומות" היה "אירוע אלים וגזעני שבוצע ממניע לאומני", והרשיע את מרבית הנאשמים במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. השופטים דחו את טענות ההגנה שלפיהן התוקפים סברו כי מוסא הוא מחבל, וקבעו כי מדובר במתקפה מאורגנת נגד אזרח ערבי שנבחר כמטרה בשל זהותו.
יותר מחמש שנים אחרי אותו לילה שהסעיר את המדינה, הכרעת הדין בת 132 העמודים מציירת תמונה קשה של מה שהתרחש בטיילת בת ים ב-12 במאי 2021. השופטת שרית זמיר בחרה לפתוח את הכרעת הדין דווקא בציטוט מפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם", ולאחר מכן תיארה כיצד "אזרח ערבי-ישראלי אשר נקלע לאזור הטיילת בבת ים, מצא עצמו נלחם על חייו מול המון זועם של אנשים שתקפו אותו שוב ושוב באכזריות, רק בשל היותו ערבי, עד שהכניעו אותו והותירו אותו חבול ומדמם על הרצפה".
לפי הכרעת הדין, האירוע לא החל ברגע שבו מוסא הגיע לטיילת אלא שעות קודם לכן. במהלך מבצע "שומר החומות" הופצו ברשתות החברתיות ובקבוצות וואטסאפ קריאות להגיע לטיילת בת ים ולפגוע בערבים ובעסקים שבבעלות ערבים. יצחק סבן, נאשם 9, היה חבר בקבוצת וואטסאפ ששמה שונה ל"הפגנה 19:00 טיילת בת ים", והפיץ שוב ושוב הודעה שבה נכתב: "מחזירים את הכבוד היהודי", "חלק מהטיילת בת ים זה עסקים של ערבים", לא לרחם", ו"אנחנו לא רוצים שלום". בהודעות נוספות כתב: "ערבי גבר זה ערבי בקבר", "יש לי פה עובד ערבי בואו ניתן בו". בקבוצות נשלחו גם הודעות כגון "נעשה להם שואה היום" ו"שולחים אותם בארונות". בהמשך אף שלח הודעה קולית שבה אמר: "הבאתי לכם גם כפפות", וצירף תמונה של כפפות שחורות. בקבוצות הללו היו מאות משתתפים.
בשעות הערב הגיעו עשרות אנשים לטיילת. בית המשפט קבע כי חלקם הגיעו במטרה לפגוע בעסקים של ערבים. חלונות מסעדת "שווארמה סהרה" נופצו, המקום נבזז, ובאוויר נשמעו שוב ושוב הקריאות "מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר". מאור מוגרבי ויצחק סבן תועדו כשהם מצטרפים לקריאות מול מצלמות הטלוויזיה. תמיר סרור השליך אבנים ופחית שתייה לעבר המסעדה.
בשעה 21:36 נכנס סעיד מוסא עם רכבו לפקק התנועה בטיילת. אחד הנוכחים שאל אותו אם הוא ערבי. כשענה בחיוב, הונף לעברו אגרוף ונשמעה הצעקה: "הנה ערבי". מוסא ניסה להימלט בנסיעה לאחור, אך התנגש ברכב שעמד מאחוריו. הוא ניסה להימלט קדימה, אך שוב נתקע. בשלב זה החלו עשרות אנשים לרוץ אחריו תוך שהם צועקים "ערבי, ערבי". בין הרודפים היו דוד בוטיאר, משה מנסור, יצחק סבן ותמיר סרור. בהמשך הצטרפו גם מאור מוגרבי, אושר איתגב ותמיר סרור למרדף.
מכאן הפכה הזירה ללינץ' לפי הכרעת הדין, ההמון הקיף את הרכב, שלף את מוסא בכוח החוצה, חשמל אותו באמצעות שוקר, הפיל אותו לקרקע והחל להכות אותו באגרופים, בעיטות, אלות ומקלות. בשלב מסוים הוטח בפניו גם קורקינט חשמלי. פעם אחר פעם ניסה לקום, ופעם אחר פעם הוכה והופל מחדש.
משה מנסור ויצחק סבן היו בין מי שהתנפלו על רכבו של מוסא והוציאו אותו ממנו בכוח. מנסור הטיל את מוסא לרצפה, ובהמשך, לאחר שהצליח לקום, הפיל אותו פעם נוספת. דוד בוטיאר בעט שלוש פעמים בראשו ובצווארו של מוסא בזמן שהיה מוטל על הקרקע חסר אונים.
מאור מוגרבי ניסה לבעוט במוסא בעת שהוצא מהרכב, ובהמשך הרים קורקינט חשמלי והטיל אותו לעברו. אושר איתגב שיסה במוסא את כלבו בעודו מוטל על הקרקע, ולאחר מכן בעט בעוצמה בחזהו.
תמיר סרור הכה את מוסא חמש פעמים באמצעות אלה, וגם לאחר שהורחק על ידי עוברי אורח השליך את האלה לעברו. יצחק סבן הכה את מוסא שש פעמים באמצעות אלה טלסקופית בעודו שוכב על הקרקע.
התקיפה נפסקה רק לאחר שעוברי אורח הרחיקו את התוקפים והגנו בגופם על מוסא. גם אז, כך נקבע, אחד התוקפים שב ובעט בראשו והשליך לעבר פניו בקבוק עד שהורחק בכוח.
במקביל לתקיפה הושחת גם רכבו של מוסא. שמשות נופצו, מראות נשברו, הדלתות נעקרו כמעט ממקומן, חפצים ואופניים הושלכו לעבר הרכב ורכוש נגנב ממנו. יצחק סבן בעט בדלת הרכב ותמיר סרור בעט בה שלוש פעמים. דוד בוטיאר נכנס מאוחר יותר למסעדת "שווארמה סהרה" שנבזזה וגנב ממנה פחיות שתייה.
הפציעות שהותיר הלינץ' היו קשות במיוחד: שברי ריסוק באף, שברים בארובות העיניים, שיניים שבורות, חתכים עמוקים ושטפי דם בפנים ובראש, לצד חבלה בחזה שגרמה לחזה אוויר ובצקת בגרון.
לאורך המשפט ניסו הנאשמים לבסס קו הגנה דומה. דוד בוטיאר טען כי חשב שמדובר בפיגוע דריסה ופעל רק כדי "לנטרל" את הנהג. משה מנסור טען ששמע צעקות "פיגוע דריסה". מאור מוגרבי טען כי שמע קריאות "מחבל, מחבל". אושר איתגב טען שסבר שסעיד ניסה לדרוס אותו ואת כלבו. תמיר סרור טען כי נפגע בעצמו מהרכב וחשב שמדובר במפגע. יצחק סבן טען כי לא תקף כלל את מוסא, וכי רק נע בעקבות ההמון מתוך סקרנות. כולם כפרו בכך שפעלו ממניע לאומני או גזעני.
בית המשפט דחה את הטענות הללו. בהכרעת הדין נקבע כי בחינת המעשים, הקריאות, ההתכתבויות, האווירה ששררה בטיילת וההתארגנות המוקדמת מובילות למסקנה ברורה כי מדובר במעשה טרור שבוצע ממניע לאומני וגזעני. השופטת הדגישה כי ניתן ללמוד על המניע הלאומני גם מטיב המעשים עצמם, מהקריאות שנשמעו במקום, מההודעות שנשלחו בקבוצות הוואטסאפ ומהנסיבות הכוללות שאפפו את האירוע.
בהכרעת הדין הורשע דוד בוטיאר במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא ובעבירת גניבה. משה מנסור, מאור מוגרבי, תמיר סרור ויצחק סבן הורשעו במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. אושר איתגב זוכה מעבירת הטרור אך הורשע בעבירת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. יצחק גויטע זוכה מעבירת הטרור אך הורשע בעבירות של חבלה במזיד לרכב ממניע גזעני, שלוש עבירות של הסתה לטרור וארבע עבירות של הסתה לגזענות. תמיר סרור הורשע גם בהתפרעות שסופה נזק ממניע גזעני ובחבלה במזיד לרכב ממניע גזעני.
לאחר הכרעת הדין מסרו התובעים, עו"ד רותם נוימן וסרמן ועו"ד אביב בר אור מפרקליטות מחוז תל אביב: "היום, למעלה מחמש שנים לאחר אירוע הלינץ' בבת ים, ניתנה הכרעת הדין, שבה קבע בית המשפט באופן חד וברור כי מדובר באירוע אלים וגזעני שבוצע ממניע לאומני, וכי לא ניתן לנתקו מהאירועים שקדמו לו ומהאווירה ששררה באותו ערב במהלך מבצע 'שומר החומות'. בית המשפט קבע כי לאחר התארגנות מוקדמת הגיעו לטיילת המון אנשים, אשר פרעו, גרמו נזק לעסקים בבעלות ערבים, קראו קריאות גזעניות ופעלו לאיתור אנשים ממוצא ערבי במטרה לפגוע בהם".
עוד הוסיפו: "הכרעת הדין דוחה באופן חד-משמעי את ניסיונות ההגנה לייצר לאורך ההליך נרטיב חלופי, שאינו מתיישב עם התיעוד הברור ממצלמות האבטחה ועם עדויותיהם של העדים האובייקטיביים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה שלפיהן הנאשמים סברו כי נפגע העבירה הוא מחבל. בית המשפט קבע כי מרבית הנאשמים ביצעו מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה- מן העבירות החמורות שבספר החוקים, שעונשה עד 25 שנות מאסר. נלמד את הכרעת הדין לעומקה ונעתור לענישה הולמת, שתשקף את חומרת המעשים ואת חומרת הפגיעה שנגרמה לנפגע העבירה".
כך, יותר מחמש שנים אחרי אותו ערב אלים בטיילת בת ים, בית המשפט קבע כי לא מדובר היה בהתפרצות רגעית של המון מבוהל, אלא באירוע שהחל בהסתה, נמשך בקריאות גזעניות והסתיים בלינץ' אכזרי באדם שנבחר כמטרה בשל זהותו. כעת, לאחר שהוכרעה שאלת האשמה, יעבור הדיון לשלב הענישה- שם תבקש הפרקליטות להטיל על המורשעים עונשים כבדים, בטענה שמדובר באחד ממקרי האלימות הלאומנית החמורים והמטלטלים שנראו ברחובות ישראל בתקופת "שומר החומות".