בית המשפט המחוזי מרכז-לוד גזר היום (חמישי) מאסר עולם ושנתיים נוספות במצטבר על משה אטיאס, שהורשע ברצח בנסיבות מחמירות של בת זוגו ואם שלושת ילדיהם, סיגלית ברכה בת ה-54. בנוסף, בית המשפט חייב אותו לשלם למשפחתה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק, 258 אלף שקלים, שיחולקו בין ילדיה, הוריה וחמשת אחיה.
אטיאס וסיגלית היו נשואים שנים רבות. בשנת 2000 הם התגרשו, אך המשיכו להתגורר יחד בביתם ברחוב הנשיא בלוד, תחת קורת גג אחת עם שלושת ילדיהם הבגירים. לפי הכרעת הדין, בשלב מסוים גמלה בליבו של אטיאס החלטה להמית את סיגלית, לאחר הליך של שקילה ממשית.
ב-12 בפברואר 2023, סמוך לשעה 5:37, כשהייתה סיגלית במיטתה, ניגש אליה אטיאס ותקף אותה באכזריות באמצעות משקולת של חמישה קילוגרמים. לאחר מכן ירד למטבח, נטל סכין, שב לחדר השינה ודקר אותה כמה פעמים כדי לוודא את מותה. צוות רפואי שהוזעק לבית נאלץ לקבוע את מותה בזירה.
לאחר הרצח, כך נקבע, אטיאס ירד למטבח, שטף את ידיו, הכין לעצמו קפה, יצא מהבית ונכנס לרכב הטסלה השחור שלו. הוא נסע כמה דקות סמוך לבית, התקשר למד"א ודיווח כי "רצחתי את אשתי", אלא שכשהגיעו כוחות המשטרה וההצלה, הוא לא המתין למעצר.
סמוך לשעה 5:52 החנה אטיאס את רכבו ליד הבית, הוריד את מושב הנהג לאחור והסתתר מתחת לקו החלונות. השוטר מארק סביטקין, שהגיע לזירה לאחר שנמסר לו כי החשוד נוהג בטסלה שחורה, הבחין ברכב והתקרב אליו. כשהיה במרחק של כעשרה מטרים ממנו, האיץ אטיאס לפתע לעברו. השוטר נאלץ לזנק ולהתגלגל על הכביש כדי שלא להיפגע.
אטיאס המשיך בנסיעה מהירה עוד כמאה מטרים, עד שהתנגש בעוצמה בניידת מג"ב שחנתה ברחוב. מעוצמת הפגיעה נדחפה הניידת קדימה ופגעה באמבולנס שחנה לפניה. בניידת ישב לוחם מג"ב, ולמרבה המזל לא היו נפגעים. בגין האירוע הזה הורשע אטיאס גם בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.
במהלך המשפט אטיאס לא כפר בכך שביצע את המעשה, אך טען כי סבל מהפרעה נפשית שפגעה ביכולתו להבין את המציאות. בית המשפט דחה את טענותיו וקבע כי לא היה קרוב למצב פסיכוטי, וכי לא נפגעה יכולתו להימנע מהרצח. השופטים קבעו כי מדובר באדם חכם ואינטליגנטי, בעל מחשבה חדה, שפעל בתחכום וניסה לשפר את מצבו המשפטי.
בגזר הדין כתבו השופטים כי "הנאשם שהיה אובססיבי וקנא כלפי המנוחה, ידע כי היא איננה תלויה בו מבחינה כלכלית ואיננה כבולה אליו מבחינה משפטית, לא היה מוכן לקבל מצב בו המנוחה תיפרד ממנו ותעזוב אותו לנפשו". עוד נקבע כי בדומה לגברים אחרים שרצחו את בנות זוגם לאחר שביקשו להיפרד, אטיאס פעל "בהתאם לתפיסה מעוותת לפיה אם המנוחה לא תהיה שלו, היא לא תהיה כלל".
בפתח הטיעונים לעונש ביקש סנגורו של אטיאס להחיל בעניינו את "פתח המילוט", כך שלא יוטל עליו מאסר עולם חובה. הסנגור טען כי מדובר באדם בן 62, ללא עבר פלילי, שלא נהג בעבר באלימות כלפי סיגלית, וכי מצבו הנפשי והתנהלותו לאחר הרצח, כולל ההתקשרות למד"א, מצדיקים עונש שאינו מאסר עולם. הוא גם טען כי אין להטיל עליו מאסר מצטבר על עבירת סיכון חיי אדם, מאחר שבפועל איש לא נפגע מנהיגתו.
הפרקליטות התנגדה וטענה כי מדובר ברצח אכזרי ומתוכנן, שבוצע בבית שאמור היה להיות המקום הבטוח ביותר עבור סיגלית. הפרקליטה עו"ד עינת לב ארי הדגישה כי יש לדחות את ניסיון ההגנה לייחס לאטיאס אחריות מופחתת, וביקשה להטיל עליו גם עונש נוסף בגין ניסיון ההימלטות המסוכן. לדבריה, הנהיגה לעבר השוטר וההתנגשות בניידת מג"ב יצרו סיכון ממשי לשוטרים ולכוחות ההצלה.
בתסקיר נפגעי העבירה שהוגש לבית המשפט תוארה סיגלית כאישה שמחה, יפה, חרוצה, מלאת חיוניות, חמה ומלכדת, שהייתה דמות מרכזית במשפחתה. בני משפחתה תיארו אותה כאם מסורה, בת דואגת להוריה המבוגרים ואחות שהייתה מקור תמיכה ונתינה. ילדיה לא ביקשו להיפגש עם עורכת התסקיר, אך הפרקליטות הדגישה כי קל להבין את עומק הפגיעה בהם, לאחר שאיבדו את אמם שנרצחה ואת אביהם שנכלא.
התסקיר תיאר נזק קשה למשפחה: הורים כבני 90, שלוש אחיות ושני אחים שנותרו עם שבר עמוק, אבל מתמשך, קשיי שינה, מחשבות טורדניות, צורך בטיפול נפשי או תרופתי, ולעיתים גם ביטויים גופניים של מצוקה. עוד צוין כי בני המשפחה נאלצו למלא את מקומה של סיגלית בדאגה להורים המבוגרים, בליווי ילדיה ובהתייצבות להליכים המשפטיים. המשפחה בחרה להנציח את זכרה בהקמת מקווה טהרה שיישא את שמה.
אחותה של סיגלית, לימור כהן, העידה מטעם התביעה וביקשה להזכיר את דמותה האהובה של אחותה. "סיגלית ז"ל נרצחה על ידי בעלה השפל, שגזל אותה ברצח אכזרי ובלתי נתפס", מסרה לאחר גזר הדין. "הרצח הותיר את ילדיה יתומים ואת כולם המומים וכואבים. משפחה שלמה שהתרסקה לרסיסים. עברנו הליך ארוך וקשה שנמשך שלוש שנים, שגבה מכולנו מחיר כבד. הרוצח ניצב מולנו בעזות פנים ללא כל חרטה. אבל האמת יצאה לאור. הכרעת הדין מטהרת את שמה של אחותי וזועקת את שברי לבנו. מאחלת לנאשם שיסבול כל ימי חייו מאחורי סורג ובריח ולא יזכה לראות אור יום. נעשה משפט צדק".
עו"ד עינת לב ארי מפרקליטות מחוז מרכז אמרה: "מדובר ברצח אכזרי שבוצע כלפי אישה, בתוך ביתה מבצרה, המקום שאמור היה להיות הבטוח ביותר עבורה. בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות במלואה, דחה את ניסיונות הנאשם לייחס למעשהו אחריות מופחתת והעביר מסר חד וברור בדבר החומרה היתרה שיש לייחס לאלימות בתוך המשפחה, ואת המחויבות להגן על שלומן וביטחונן של נשים גם במרחב הביתי. עונש מאסר עולם שהושת על הנאשם אמנם לא יחזיר לחיק המשפחה את סיגלית ז"ל, אך יש בכך נחמה ועשיית צדק עם זכרה".
עו"ד רותי אלדר, שמייצגת את משפחתה של סיגלית מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, הוסיפה: "מדובר באחד המקרים שניתן לומר בלב שלם שהצדק פגש את האמת. בתום הליך משפטי כואב ומייסר עבור המשפחה, בית המשפט נימק היטב כל פרט ופרט בהכרעת הדין ובגזר הדין שהשית על הנאשם. אלו היו שלוש שנים קשות מנשוא למשפחה ואני מקווה שכעת יוכלו להתפנות לשיקומם ולהנצחת זכרה של סיגלית ז"ל, בדרך המיוחדת שבה הם בחרו".
בסופו של דבר דחה בית המשפט את כל טענות ההגנה, קבע כי רצח בנסיבות מחמירות מחייב מאסר עולם כעונש חובה, והוסיף שנתיים מאסר במצטבר בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. השופטים קבעו כי גם לעבירה שבוצעה לאחר הרצח, בניסיון להימלט מהשוטרים, צריך להינתן ביטוי עונשי נפרד.