האנושות מתעסקת ביופי מאז ומעולם, אבל מחקר חדש ומקיף במיוחד ניסה לבדוק את אחת ההנחות העתיקות ביותר סביבו בצורה מדעית: האם פנים נשיות באמת נתפסות כמושכות יותר מפנים גבריות - ואם כן, האם זה קורה גם כשנשים הן אלה שמדרגות נשים אחרות?
התשובה, לפי החוקרים, די ברורה. צוות ממכון מקס פלאנק לאסתטיקה אמפירית בגרמניה הרכיב את מאגר הנתונים הגדול ביותר עד כה של דירוגי משיכה לפנים. המאגר התבסס על 52 מחקרים שנערכו ב-76 מדינות, וכלל יותר מ-1.5 מיליון דירוגים של כ-17 אלף פנים, שניתנו על ידי כמעט 30 אלף מדרגים.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת המדעי Proceedings of the Royal Society B, מצביעים על קיומו של מה שהחוקרים מכנים "פער משיכה מגדרי": בממוצע, פנים נשיות דורגו כמושכות יותר מפנים גבריות. למעשה, הפנים הנשיות הממוצעות דורגו כמושכות יותר מכ-60 אחוז מהפנים הגבריות שנבדקו.
ד"ר אויגן וסיליביצקי, עמית מחקר במכון מקס פלאנק ואחד ממובילי המחקר, אמר כי מדובר באפקט חזק במיוחד שמופיע בין תרבויות שונות. לדבריו, פנים נשיות דורגו כמושכות יותר מפנים גבריות גם כאשר החוקרים בחנו גורמים אחרים. מה שהפתיע אותו במיוחד היה שנשים נתנו לנשים אחרות את הדירוגים הגבוהים ביותר - ולגברים את הדירוגים הנמוכים ביותר.
איזה פנים נתפסות בעיניכם כמושכות יותר?
התוצאות שחיסלו לגברים את האגו
הפער לא הופיע רק בקרב גברים שנמשכים לנשים. לפי המחקר, הוא נותר ברור בקרב מדרגים הטרוסקסואלים, הומואים, לסביות וביסקסואלים, אם כי גודלו השתנה מעט בהתאם לנטייה המינית. הפער היה חזק במיוחד במדינות המערב, אך לא הוגבל אליהן.
עם זאת, הייתה נקודה אחת שבה הפער נעלם: כאשר גברים ונשים התבקשו לדרג את עצמם. במילים אחרות, כשאנשים הסתכלו על הפנים של עצמם, אותו יתרון עקבי של פנים נשיות כבר לא הופיע באותה צורה.
החוקרים מדגישים כי המחקר לא מוכיח מדוע הפער הזה קיים. חלק ממנו עשוי להיות קשור להבדלים במבנה הפנים. בממוצע, פנים גבריות נוטות להיות מלבניות יותר, בעוד שפנים נשיות נוטות להיות עגלגלות יותר. לפי התוצאות, גם גברים וגם נשים נטו לדרג פנים עגלגלות כמושכות יותר.
אפשרות אחת שהחוקרים מעלים היא שפנים עגולות יותר מעוררות תגובה חיובית משום שהן מזכירות במידה מסוימת תווי פנים של תינוקות. אפשרות אחרת היא שמאות אלפי שנים של ברירה מינית השפיעו על האופן שבו פנים נשיות נתפסות. אבל וסיליביצקי עצמו נזהר מלקבוע זאת חד-משמעית. לדבריו, כאשר רואים אפקט שמופיע ברחבי העולם, קשה להסביר אותו רק באמצעות תרבות - אבל גם אי אפשר להסיק מהנתונים לבדם מסקנה אבולוציונית סופית.
בגיל 80 הפער כמעט נעלם
כדי להבין למה המחקר הזה מעורר עניין, צריך לחזור גם לדרווין. כשצ'ארלס דרווין בחן את ממלכת החיות, הוא הבחין שבמקרים רבים דווקא הזכרים הם אלה שמתהדרים ברעמות, צבעים בולטים ונוצות מרשימות. הוא ראה בכך תוצר של ברירה מינית: מי שנראה מרשים יותר זכה להזדווג ולהעמיד יותר צאצאים.
אצל בני אדם, דרווין חשב שהתמונה שונה. במקום שנשים יבחרו בגברים לפי מראה בלבד, הוא סבר שגברים התחרו זה בזה על נשים מבוקשות, בין היתר באמצעות כוח, מעמד ועושר. ביולוגים אבולוציוניים מתווכחים על החריגות הזאת כבר שנים, אבל לפי וסיליביצקי, עצם קיומו של הפער בתפיסת המשיכה בין פנים נשיות וגבריות כמעט לא נבדק עד היום בקנה מידה כזה.
כאן נכנסת לתמונה גם נקודת המפנה המפתיעה ביותר במחקר: הגיל. ההעדפה לפנים נשיות על פני פנים גבריות ירדה בהדרגה החל מגיל 18, וכמעט נעלמה סביב גיל 80.
הנתון הזה מתחבר לטענה המפורסמת של הסופרת האמריקנית סוזן סונטג, שבמאמרה "הסטנדרט הכפול של ההזדקנות" מ-1972 כתבה כי החברה נוטה לקשור בין ערכן של נשים לבין יופי, ובין יופיין לבין נעורים, בעוד שגברים אינם נשפטים באותה חומרה.
וסיליביצקי מציע הסבר ביולוגי אפשרי ופחות דרמטי: ככל שהפנים מתבגרות, הפנים הגבריות והנשיות נעשות דומות יותר מבחינה מבנית. ההבדלים מתכווצים, ולכן גם הפער בדירוגי המשיכה מתחיל להתמוסס.
במילים אחרות, המחקר לא באמת "מכריע" מי יפה יותר, וגם לא קובע שגברים מכוערים, למרות הכותרות המשועשעות שאפשר להוציא ממנו. הוא כן מראה משהו רחב יותר: כשבני אדם מדרגים פנים, במדינות שונות ובקבוצות שונות, פנים נשיות זוכות בדרך כלל ליתרון ברור. לפחות עד שהזמן עושה את מה שהוא עושה לכולם - ומטשטש גם את הפער הזה.