דוח מצב החברה הישראלית: הקיטוב מפחיד יותר מאיראן

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) אתמול (ראשון) את הדוח השנתי על מצב החברה הישראלית ל-2026. הנתונים מציגים תמונה מורכבת של חברה המגדירה את המחלוקת הפנימית כאיום הגדול ביותר על קיומה, בפער ניכר מאיומים ביטחוניים.

על פי ממצאי הדוח, 55% מהציבור רואים בקיטוב הפנימי את הסכנה המרכזית להמשך קיומה של המדינה. נתון זה עוקף משמעותית את החשש מפצצת גרעין איראנית (23%) ומהסכסוך עם הפלסטינים (18%). שישה מכל עשרה ישראלים מסכימים שקיימת סכנה ממשית לאלימות פיזית ולשפיכות דמים בתוך המדינה.

הדוח מצביע על משבר אמון בקרב הציבור החילוני, שמהווה את הקבוצה הגדולה ביותר מקרב היהודים. כמחצית ממנו מודים שהם אינם משוכנעים עוד שישראל היא המקום הנכון והבטוח עבור ילדיהם ונכדיהם. בנושא גיוס החרדים נרשם פער מובהק. רוב הציבור (80%) תומך בגיוס, אך 79% מהחרדים מתנגדים לכך, גם כשמוצעות להם מסגרות ייעודיות שמותאמות לאורח חייהם. המגזר החרדי מקבל את ציון הקרבה הממוצע הנמוך ביותר משאר קבוצות האוכלוסייה (3.79), כשהציבור החילוני מדרג את קרבתו לחרדים בציון נמוך של 1.81 מתוך 10.

בזירה הביטחונית, אמון הציבור בפיקוד הבכיר של צה"ל הגיע לשיא של 82%, על רקע חילופי הרמטכ"לים והמעבר למערכה אזורית ישירה. עם זאת, נרשמת ספקנות בנוגע להישגים ברצועת עזה. רוב הישראלים מעריכים ששלטון חמאס ימשיך להתקיים ומוטרדים מכך שתוכנית טראמפ לא הובילה לפירוק הארגון מנשקו, למרות הפסקת האש והחזרת החטופים.

במקביל, המלחמה הובילה לתזוזה ימינה במפה הפוליטית. שיעור המזדהים כימין עמוק עלה מ-11% ל-19%, וכמעט מחצית מהצעירים שהגדירו עצמם כשמאל הקרוב למרכז דיווחו ששינו את עמדתם ימינה.

רוב בעלי הדעה בציבור רואים בתקציב המדינה מסמך פוליטי המוטה לטובת צרכים קואליציוניים, ודורשים קיצוץ נחרץ במשרדי הממשלה, בכספים הקואליציוניים ובתקציבים המגזריים המופנים למגזר החרדי.

התפרצות האנטישמיות בעולם מטרידה את הישראלים. כך למשל, בשיא גל המחאות בקמפוסים בארה"ב השיבו 87% ממשתתפי הסקר שהם מודאגים מכך. מחצית מהציבור מזהים כי האנטישמיות העולמית פועלת כתנועת מלקחיים ומגיעה בעוצמה דומה משני קצוות המפה הפוליטית - הן מהשמאל הקיצוני והן מהימין הקיצוני.

הציבור בישראל סבור שהפתרון עבור יהדות העולם הוא עלייה לישראל; 66% מהיהודים בישראל ממליצים על עלייה לארץ. 71% מתומכי הימין ו-49% מכלל הציבור היהודי בארץ היו ממליצים ליהודי התפוצות לעלות לישראל בכל מצב קיומי.

הדוח השנתי משקלל את עמדות הציבור באמצעות שלושה מדדי עומק קבועים (בסולם של 1 עד 10):

המדד הגבוה ביותר מבין השלושה, רושם עלייה לעומת השנה הקודמת (6.48) ומלמד ש-60% מהישראלים אופטימיים לגבי עתיד המדינה. כ-75% מהישראלים מניחים שמשפחתם וחבריהם יישארו לחיות בישראל, וכשני שליש סבורים שישראל היא המקום הנכון לילדיהם ולנכדיהם. עם זאת, הממוצע מסתיר תהום אידיאולוגית: בעוד שתומכי הימין הפוליטי מציגים ציון תקווה גבוה במיוחד של 9.05, בקרב תומכי השמאל צונח המדד לשפל של 3.67 בלבד - פער חסר תקדים המעיד על תפיסות עולם קוטביות ביחס לאותו מרחב קיומי.

מדד זה רושם ירידה מדאיגה לעומת השנה הקודמת (5.95), שמשמעותה המעשית היא העמקת הקיטוב בין חלקי החברה. הדוח קובע בבירור כי הגורם המרכזי המונע כיום מישראלים לחוש קרובים זה לזה אינו לאום, עדה או מוצא, אלא השתייכות למחנה פוליטי יריב (ימין מול שמאל). הקיטוב הפוליטי שובר הכל: תומכי שמאל מדרגים את קרבתם לתומכי ימין בציון 1.25 בלבד, ותומכי ימין מדרגים את קרבתם לשמאל ב-3.48.

המדד מציג עלייה קלה לעומת שנת 2024 (2.88) ומראה כי הציבור הישראלי אמנם מפגין הסכמה יחסית בנושאים דמוקרטיים בסיסיים כש-59% מסכימים שדמוקרטיה היא שילוב בין הכרעת הרוב לבין שמירה על זכויות אדם, אך מהממצאים עולה שבקרב יהודים נרשמה ירידה בהסכמה לכך שמשמעות הדמוקרטיה היא "גם וגם" לעומת המצב לפני שלוש שנים (63% השנה, לעומת 80% לפני שלוש שנים).

78% מהישראלים מסכימים לקביעה המופיעה במגילת העצמאות בדבר הצורך בשיויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי ישראל בלי הבדל דת, גזע ומין. אולם, בשאלות הנוגעות לזהות המדינה ("יהודיות המדינה") ולפתרון הסכסוך הפלשתיני, ההסכמה הלאומית צונחת לכדי 31% בלבד. כך למשל, 36% מהיהודים חושבים שישראל "לא מספיק יהודית", ו-42% מהחילונים חושבים שהיא "יותר מדי יהודית". כלומר, רק מיעוט חושב שהיהודיות של המדינה היא במידה הנכונה. באשר לסכסוך עם הפלסטינים ניכר שיא של 49% מהיהודים תומכים בחיזוק השליטה בשטחים ובהרחבת ההתנחלויות, בעוד 66% מהערבים מצדדים בפתרון שתי המדינות.

נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), פרופ' ידידיה שטרן הסביר את הממצאים: "החברה הישראלית אמנם מגלה חוסן, נחישות ואופטימיות (מדד התקווה רושם עלייה), אך בו בזמן היא מתנהלת כחברה משוסעת, מקוטבת, הסובלת מחרדה קיומית עמוקה מפני התפרקות מבנית (מדד ההסכמה יורד משמעותית). בעוד שתומכי הקואליציה, שרבים מהם משתייכים לקבוצות הדתית והחרדית, מרגישים שישראל חזקה ועתידה מזהיר, שיעור גבוה של ישראלים ששייכים לציבור החילוני (הקבוצה הגדולה מקרב היהודים) מתחבט ביחס לעתיד, ולמקומו של הדור הבא. עד כדי כך, שכמחצית מהחילונים אינם משוכנעים שישראל היא המקום הנכון לילדיהם ולנכדיהם לחיות בו. חרדה זו מתכתבת עם נתון קשה אחר: הציבור הישראלי תופס את השסע הפנימי כאויב המרכזי והמסוכן ביותר שלו".

נאסרין חדאד חאג' יחיא, מנכ"לית שותפה NAS מחקר וייעוץ, היתה הנציגה היחידה מהחברה הערבית בין הדוברים. היא נשאה דברים אישיים וטעונים, שבהם תיארה את תחושת הקרע והכאב שהיא חווה כפלסטינית אזרחית ישראל. "זהות היא פצע פתוח", אמרה, "והיא קורעת אותי מבפנים בכל רגע נתון". לדבריה, משפחתה המורחבת בעזה, המונה לדבריה כ-500 בני אדם, חוותה "חורבן, כתישה ואובדן שקשה מאוד לתאר", בעוד שחבריה ביישובי העוטף איבדו אף הם את עולמם. "האבל הוא לא סקטוריאלי מבחינתי, והניסיון לכפות עלינו לבחור צד באנושיות הוא פשע מוסרי".

חאג' יחיא מתחה ביקורת חריפה על היחס לפלסטינים בגדה המערבית ועל מה שכינתה "מעשים של נישול, של אלימות ממסדית ופרטית ושל רמיסת כבוד האדם באופן שיטתי". היא הביעה זעזוע מכך שלדבריה מעשים אלה נעשים בשם היהדות, אך הדגישה: "לפשעים האלה אין שום קשר ליהדות. הם סילוף מוחלט של מסורת מפוארת שערכי צדק, חמלה, תיקון עולם ומוסר עומדים בבסיסה. מי שמבצע פשעים בשם הדת אינו מגן עליה, אלא מחלל אותה".

צוות מדד החברה הישראלית כולל את עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג (אונ' תל אביב).

בחירות 2026 - בואו לבדוק מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?