האם עדיף לקרוא ספר מודפס או דיגיטלי? למדע יש תשובה חד-משמעית

מחקר חדש עשוי לסיים סוף סוף את הוויכוח הסוער סביב היעילות של קריאה דיגיטלית לעומת ספרים מודפסים. הממצאים, שפורסמו בכתב העת המדעי PLOS ONE, מראים כי המוח שלנו מעבד ומחבר פרטים בעלילה בצורה שונה לחלוטין בהתאם לפורמט הקריאה. מתברר כי מסך דיגיטלי, שמציג אותיות ותמונות בצורה שטוחה וסטטית, מספק פחות רמזים פיזיים שעוזרים לקורא לתפוס את הסיפור בשלמותו.

חוקרים מאוניברסיטת טוקיו השתמשו בחוברות קומיקס יפניות (מאנגה), כדי לבדוק כיצד המוח בונה סכמה סיפורית - אותה מסגרת מחשבתית שמארגנת דמויות, צירי זמן ומערכות יחסים בתוך עלילה. התוצאות מצביעות על כך שיצירות מודפסות מספקות רמזים מרחביים וחושיים, כמו למשל עובי הדף או מיקום האירועים עליו, שעוזרים לקוראים למפות את הסיפור בראשם בצורה יעילה הרבה יותר מאשר טאבלטים.

המחקר נערך בשיתוף פעולה עם חברת הוצאה לאור יפנית. קוניושי סקאי, פרופסור במחלקה למדעי היסוד באוניברסיטת טוקיו, ציין כי הצוות הופתע לחלוטין מהתוצאות.

החוקרים גייסו 25 סטודנטים, כולם ימניים - פרמטר שנועד לצמצם את השונות בארגון המוחי שלהם במהלך הסריקות.

מכיוון שמכשירים דיגיטליים מפריעים לפעולת סורק תהודה מגנטית (MRI), שנחשב לסטנדרט המחמיר ביותר בתצפית על פעילות מוחית, המשתתפים התבקשו להיכנס לסורק מיד לאחר שקראו את המחצית הראשונה של הסיפור, בין אם מדובר היה בספר פיזי ובין אם קראו אותו על מסך. לאחר שנכנסו למכשיר, המשתתפים המשיכו וקראו את החלק השני של הסיפור דרך משקפיים מיוחדים.

בסיום הניסוי, הקוראים עברו מבחן על העלילה. חלק מהשאלות התמקדו רק בחצי הראשון של הסיפור, ואחרות דרשו שילוב של מידע מהחלק הראשון והשני גם יחד. שתי הקבוצות זכו לציונים גבוהים על דיוק והבנת הנקרא באופן כללי, אבל אלו שקראו מטאבלט את החלק הראשון של הקומיקס נזקקו לזמן רב יותר כדי לענות על השאלות המורכבות יותר, שדרשו חיבור של נתונים מחלקים שונים של הנרטיב.

החוקרים מצאו כי אזורי המוח השמאלי והימני פחות מופעלים כאשר התוכן מובן היטב דרך קריאה על נייר, בהשוואה לקריאה דיגיטלית. לדברי פרופסור סקאי, התוצאה הזו היא הפעם הראשונה שמחקר מראה השפעה כה מיידית של קריאה מנייר על פעילות המוח. משתתפים שקראו חוברות פיזיות הציגו פעילות מוחית נמוכה יותר באזורים המעורבים בעיבוד שפה ושילוב נרטיבי, מה שמתפרש כסימן לכך שהמוח מבצע את המשימה ביעילות רבה יותר ולא נאלץ להתאמץ מדי.

מנגד, קוראי הטאבלט הראו פעילות מוגברת באותם אזורים, כמו גם באזורים שתומכים במשימות קוגניטיביות קשות ועיבוד מרחבי. נתון זה מצביע על כך שהמשתמשים במכשירים הדיגיטליים נזקקו לכוח מוח רב יותר כדי לשחזר מאוחר יותר את הסיפור במהלך המבחן הסופי. המסקנה היא שקוראי הנייר בנו תבנית חזקה ויציבה יותר בראשם כבר במהלך הקריאה הראשונית.

למרות ההבדלים הברורים בין ספרים עיוניים לספרי קומיקס מרובי תמונות, סקאי הגן על ההחלטה להשתמש דווקא במאנגה, משום שהשילוב של איורים מקל על ההבנה בכל רמות הקריאה. הוא הדגיש כי אותן תוצאות בדיוק היו מתקבלות גם בקריאת רומן או טקסטים רגילים אחרים, משום שקווי העלילה והזרימה פועלים על המוח בצורה זהה.

אמנם חקר ההשפעות של פורמטי קריאה דיגיטליים עדיין נמשך, אך זהו אינו המחקר הראשון שמעמיד טאבלטים מול ספרים מודפסים. מחקר שנערך בשנת 2019 מצא גם הוא כי הורים וילדים שקראו יחד מספרים אמיתיים - מה שאפשר להם לאחוז ולהרגיש את הנייר - יצרו קשר טוב ועמוק יותר מאשר אלה שקראו יחד ממסכים אלקטרוניים. דוקטור טיפאני מונצר, שהובילה את המחקר ההוא מאוניברסיטת מישיגן, ציינה בזמנו כי הספר המודפס הוא ללא ספק הסטנדרט המוזהב בכל הקשור ליצירת אינטראקציות חיוביות בין הורים לילדיהם.