זה היה לפני כמה שבועות, כשבנט עוד היה גדול כמעט פי שניים בסקרים מאיזנקוט - בערך 20 מנדטים לראשון ורק 12 לשני. במסגרת שיחות התיאומים הציעו אנשיו של איזנקוט לאנשיו של בנט לתאם מספר כללים ועקרונות בכתב כמו הסכמה על חוקים ראשונים שיעבירו - חוק גיוס, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועוד עיקרון אחד שיוסכם על כולם: המפלגה הכי גדולה בגוש תקבל מכל השאר את ההמלצה בבית הנשיא להרכיב את הממשלה. המהלך היה מכוון בכלל מול ליברמן, כדי למנוע ממנו לסחוט את ראשות הממשלה עם מספר מנדטים מועט כפי שעשה בנט בממשלת השינוי.
אבל אנשיו של בנט סירבו, דחו על הסף. במשך חודשים ארוכים הם נמנעים מכל הצעה, דיון או אפשרות שלא ממקמת את בנט כמועמד היחיד לראשות הממשלה. הם לא חשבו שאיזנקוט יצמצם את הסקרים, בטח לא חשבו על שיוויון - אבל זה קרה.
כדי להבין איך צמצם איזנקוט את הפער עד כדי שיוויון, יש לחזור לליבת הדיון בין השניים סביב שאלת האיחוד הגדול ביניהם.
אצל בנט עבדו במובן מסוים "עם הלב", עם רגשות. בנט ולפיד טענו שאיחוד גדול בין שלושתם יעמיד מספר גבוה בסקרים ומכאן יתפתח מומנטום, עניין של רגש ציבורי - מצביעים יאמרו לעצמם "הנה זה קורה", ועם הרגשות יבוא סחף המצביעים. בצד של איזנקוט עבדו עם סקרים ומספרים. צריך לראות איך האירוע מתפתח, צריך לבדוק כיצד ממצים את הבאת הקולות מהצד השני של המפה הפוליטית כדי לייצר מעל 61 מנדטים.
אצל איזנקוט לא האמינו שבנט ולפיד יעשו צעד. בבדיקות שעשו בסך כל התרחישים האפשריים של חיבורים בתוך האופוזיציה - תרחיש של חיבור רק בין בנט ולפיד זוכה לתוצאה גרועה במיוחד של מקום 11 מתוך 12, כשהאחרון הוא חיבור של כולם, כולל יאיר גולן.
המציאות של בנט ולפיד הייתה מסובכת באותם ימים. בנט התחיל לרדת בסקרים, לפיד התקרב מאוד לקו האדום, פאניקה פגשה היסטריה - והשניים הודיעו על איחוד. מצביעי בנט הימנים לא ממש הבינו מה הקשר ללפיד המזוהה עם השמאל, מצביעי שמאל של לפיד לא ממש הבינו מה הקשר לנפתלי בנט והזליגה לאיזנקוט הלכה וגדלה עד לסוף השבוע האחרון, בו נרשמה אפילו השוואה ביניהם בסקרים.
צחוק הגורל הוא שדווקא שיטת הרגשות והמומנטום עשויה לפגוע עכשיו בבנט ולפיד. מדי שבוע הם מאבדים מנדט אחד לאיזנקוט. אם הם לא יעשו משהו דרמטי, הם עשויים לראות את המהפך בסקרים ואת המומנטום מתחזק לטובתו של איזנקוט - עד שיעבור אותם בסקרים כבר בשבוע הקרוב.