הרבה השפלות עבר נתניהו מהנשיא טראמפ בשבועות האחרונים. למשל שיחת צעקות לפני כשבועיים עם אמירות כמו: "כולם שונאים אותך", "כולם שונאים את ישראל בגלל מה שקורה", "בלעדי היית בכלא", "כפוי טובה", "הצלתי לך את התחת", ועד איומים שאם לא ינצור את האש וימשיך לתקוף בביירות הוא יישאר לבד מול איראן. אבל ההשפלה האחרונה אמורה להעליב כל ישראלי. ביום שישי, לאחר שטראמפ, עדכן חצי עולם בהסכם עם איראן, הסכם רע לישראל, רע מכל הבחינות, הוא התקשר גם לנתניהו.
התקשורת בארה"ב דיווחה על שיחה קצרה. קרה. קורקטית. טראמפ הודיע לנתניהו שהוא חותם על הסכם עם איראן, הודיע שזה הסכם טוב ולכולם יהיה טוב. הוא לא התעכב על כל מה שמטריד את ישראל, בראשם הוצאת 440 הקילוגרמים של האורניום המועשר עד לרמה של 60 אחוז, שיכול להספיק להכנת 11 פצצות אטום. הוא בוודאי לא דיבר על טונות האורניום שמצויים באיראן ברמה העשרה נמוכה יותר. הוא הודיע לנתניהו שהוא חותם על הסכם וזהו. נתניהו שתק. לא העז להתווכח. ידע שאם ינסה להגיד מילה יחטוף עוד שיחת צעקות וקללות שתודלף במהירות לתקשורת. אז הוא בקושי דיבר.
מדוע טראמפ מעביר את נתניהו כאלה זובורים בשבועות האחרונים? למה הוא מדבר אליו ככה, אומר למצלמות ש"נתניהו יעשה כל מה שאגיד לו", והופך אותו לסוג של סחבה? אולי זה ההסבר: נתניהו הוא זה שגרר את טראמפ והמעצמה העולמית ארה"ב למלחמה באיראן. בשבועות שקדמו ליציאת ארה"ב למלחמה עם איראן ב-28 בפברואר השנה, נתניהו עשה הכל, כולל הכל, כפי שרק הוא יודע, לגרום לנשיא להחליט שארה"ב יוצאת להתקפה. זה היה הישג אדיר של נתניהו. הוא גם הבטיח לטראמפ וליועציו הקרובים שהמכה הקטלנית שתונחת על איראן תיצור את התנאים לערעור המשטר בדרך להפלתו. זה ייקח בין ימים לשבועות, הוא העריך. כדי לתת תוקף להערכה הוא העלה על הקו בפגישה שהייתה לו בחדר המצב בבית הלבן, את ראש המוסד לשעבר דדי ברנע שיפרט מה הולכים לעשות המוסד וה-CIA כדי לפורר את המשטר האיראני.
כמעט כל צמרת הממשל התנגדה. הם כינו את התכנית של נתניהו "בולשיט", סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס היה בראש המתנגדים. כלום לא עזר. טראמפ הלך שבי אחר התכנית. בעיני רוחו ראה עצמו נכנס להיסטוריה כמי שהכריע את אימפריית הרשע האיראנית. עושה את מה שלא הצליחו לעשות קודמיו, שנואי נפשו, ברק אובמה וג'ו ביידן. זה הכי קסם לו. שהוא יצליח היכן שקודמיו השנואים נכשלו. גם המבצע הקל והחלק שהיה כמה שבועות לפני, במהלכו נחטף נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו והובא למעצר בארה"ב, גרם לו לחשוב שגם הפעם, מול איראן, זה הולך להיות טיול בפארק. אז טראמפ הלך נגד כל מה שדגל והטיף כל השנים ויצא למלחמה.
טראמפ שהבטיח במערכת הבחירות לנשיאות לכבות סכסוכים בעולם, להביא שלום, להצמיח את כלכלת ארה"ב יצא למלחמה נגד איראן, נגד עמדת המקורבים, נגד הבייס. בעיקר בגלל נתניהו.
הסיפור הזה תופס מאז תחילת המלחמה מקום גדול בשיח בתקשורת האמריקאית: נתניהו גרר את טראמפ ואת ארה"ב למלחמה מיותרת מול איראן. טראמפ לא יכול להגיד זאת, כי אז ייראה כאיש חלש שנגרר אחר ראש ממשלה ממדינה קטנה במזה"ת. הוא לא יכול להגיד זאת כי אם יש משהו שהוא מתעב זה להראות איש חלש, נגרר, אבל את היחס לנתניהו הוא שינה מקצה לקצה.
המלחמה הסתבכה וטראמפ הבין שהוא חייב לחתוך הפסדים ולסגור עניין. כוח העמידה של המשטר האיראני שאדיש לחלוטין למצב העם האיראני, משטר שחיסל בעצמו למעלה מ-30 אלף מאזרחיו תוך ימים, הפתיע את טראמפ. גם ההחלטה לסגור את מיצר הורמוז ולתקוע את הכלכלה העולמית, ליצור משבר אנרגיה, הפתיעו את האמריקאים. כך גם ההתקפות הקשות נגד השכנות, איחוד האמירויות, קטאר, סעודיה, כולן בעלות ברית של ארה"ב. אז טראמפ החליט לסיים את המלחמה, לחתום על הסכם ולעוף מהאזור. הוא כמעט התחנן שזה יקרה, אך מצא מולו אויב איראני עקשן, זחוח, מלא ביטחון עצמי לאחר שהצליח לשרוד את ההתקפה של ארה"ב וישראל. והמשטר האיראני עוד מערים קשיים, לא מביע התלהבות לחתום על הסכם למרות הלחצים של פקיסטן.
טראמפ צייץ אתמול כי ההסכם ייחתם היום ומיד לאחר החתימה, "מיצר הורמוז ייפתח לכולם". והוא הוסיף עוד משהו, מדהים, מפחיד כל ישראלי, כי האורניום המועשר שמחזיקה איראן ייאסף בידי ארה"ב. "בזמן המתאים, כאשר הכל יהיה שקט, ניכנס ונאסוף את ה'אבק הגרעיני', הקבור עמוק מתחת להרי הגרניט השקועים והעוצמתיים, בזכות מפציצי ה-B2 היפים שלנו וטייסיהם המבריקים. נערבב אותו ונשמיד אותו, באיראן או בארהב".
אז הסיבה המרכזית שבעטיה יצאה ישראל למלחמה, האיום הגרעיני, ייאלץ להמתין לטובת האינטרסים הכלכליים של ארה"ב. אז תמתינו, יש זמן, הנשיא מבטיח "בזמן המתאים, כשהכל יהיה שקט", לאסוף את האורניום המועשר, "האבק הגרעיני" בלשונו, ואז להשמידו. הלוואי, אבל מי יכול לסמוך על הבטחה כזו? מי ערב לנו שזה יקרה?
נתניהו נכשל כישלון אסטרטגי גדול כי זו הייתה התכנית שלו. הוא הציב תנאים ברורים בתחילת המלחמה בסוף פברואר השנה, היה אופטימי לגמרי: הסרת האיום הגרעיני, הסרת איום הטילים הבליסטיים ויצירת התנאים שיגרמו לעם האיראני להפיל את השלטון. נכון לאתמול בלילה, כלום לא קרה ובישראל מתחילים להבין את גודל הכישלון. בכירים ישראלים לא בררו אמש מילים כדי לתאר את ההסכם שאמור להיחתם היום: "הסכם רע מאוד לישראל", "הסכם נורא", "הסכם חרא", באלה המילים תיארו בכירים בישראל את ההסכם.
את נתניהו לא שמענו אמש. נתניהו מפציע בדרך כלל רק כשיש הישגים ואפשר לקחת קרדיט. בכישלונות הוא נעלם. לא כך הוא ציפה לסיים את המלחמה עם איראן כשכל כך לחץ שתקרה. הוא גם לא תיאר לעצמו שהיחסים שלו עם טראמפ ידרדרו כך. זה הרי היה הקלף הפוליטי המנצח שלו. על זה הייתה גאוותו, היחסים הקרובים, האינטימיים עם הנשיא טראמפ. בכל נסיעה שלו לפגישה עם טראמפ בוושינגטון הוא דאג לציין מה מספרה, דואג שכולם ידעו שאין מנהיג בעולם שנפגש כמוהו עם טראמפ. "אנחנו מתואמים על הכל", נהג להתגאות.
וכעת כלום. הסכם רע מאוד לישראל, היחסים עם הנשיא טראמפ כבר לא משהו, ועוד ארבעה חודשים הבחירות.
היחידים שממתינים לו הם החרדים שדורשים עוד ועוד חוקים מוטרפים, עוד ועוד תקציבים ועל הדרך ממאיסים את עצמם ואת הפטרון שלהם נתניהו, על אותם מצביעים שנתניהו כל כך משתוקק להחזיר אליו.