בין טראמפ לעראקצ'י: שני הצדדים טוענים שיש הסכם - אבל מספרים עליו שני סיפורים שונים

בזמן שהנשיא דונלד טראמפ ממשיך להצהיר כי הסכם עם איראן נמצא במרחק נגיעה, תדרוך הרקע שקיים בכיר בממשל האמריקני עם שליח וואלה וכתבים נוספים חושף תמונה מורכבת הרבה יותר. כזכור, לא מדובר עדיין בהסכם סופי, אלא במזכר הבנות שעתיד להיחתם בימים הקרובים. לאחריו צפוי שלב נוסף של משא ומתן טכני ומדיני, שיימשך כ-60 יום.

באופן מעניין, דווקא כאן מתחילה להתגלות נקודת ההסכמה הנדירה בין וושינגטון לטהרן. הבכיר האמריקני אמר במפורש כי לאחר החתימה צפויה "תקופת משא ומתן טכנית של 60 יום". שעות לאחר מכן אמר שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, כמעט את אותו הדבר: תחילה ייחתם מזכר הבנות, ורק לאחר מכן יתקיים שלב נוסף של משא ומתן על סוגיות הליבה, ובראשן הסנקציות והגרעין. עד כאן ידענו - אבל החידוש הוא שכעת שני הצדדים מאשרים זאת.

אלא שכאן גם מתחיל הפער. לפי התדרוך האמריקני, מזכר ההבנות כולל פתיחה מחדש של מצרי הורמוז, הסרת המצור הימי, פירוק תוכנית הגרעין האיראנית, השמדת החומר המועשר והוצאתו מאיראן, מנגנון פיקוח ארוך טווח והתחייבות איראנית להפסיק לממן טרור ואלימות באזור.

לפי עראקצ'י, לעומת זאת, מזכר ההבנות עדיין אינו סגור, הוא כולל 14 סעיפים בלבד ונתון לשינויים. יתרה מכך, מבחינת איראן, סיום המלחמה אינו מתייחס רק לעימות הישיר בין וושינגטון לטהרן, אלא לכלל הזירות באזור - ובראשן לבנון.

כאן מתגלה אולי הפער הדרמטי ביותר בין הצדדים. הבכיר האמריקני נשאל במפורש אם ישראל תידרש להפסיק את פעילותה הצבאית בלבנון לאחר החתימה. תשובתו הייתה חד-משמעית: ישראל אינה נדרשת לוותר על זכותה להגנה עצמית. לדבריו, אם חיזבאללה ימשיך לירות לעבר ישראל, או אם איראן תמשיך לממן את פעילותו, ירושלים תהיה רשאית להגיב.

עראקצ'י, מנגד, מציג תמונה הפוכה כמעט לחלוטין. לדבריו, סיום המלחמה מחייב נסיגה ישראלית מלבנון, וישראל כלל אינה חלק מהפתרון - אלא אחד האיומים המרכזיים עליו. "הישות הציונית היא אויב להסכם הפוטנציאלי בינינו לבין ארצות הברית", אמר, והבהיר כי איראן לא תנטוש את חיזבאללה וכי "לעולם לא נוותר על חיזבאללה".

במילים אחרות, האמריקנים מדברים על הסכם שנועד להפוך את איראן לשחקן אחראי יותר במערכת האזורית, בעוד האיראנים ממשיכים להציג את עצמם כפטרוני "ציר ההתנגדות" וכמי שממשיכים לעמוד לצד חיזבאללה. גם בסוגיית הורמוז מתברר כי הצדדים משתמשים באותן מילים - אך מתכוונים לדברים שונים.

האמריקנים מציגים את פתיחת המצר כהישג אסטרטגי שנכפה על איראן בעקבות הלחץ הצבאי והכלכלי. הבכיר בממשל אף טען כי בשבועות האחרונים הצליחה ארצות הברית להעביר דרך המצר יותר נפט מאשר בשלבים מוקדמים יותר של המשבר, מה שהחליש את מנוף הלחץ האיראני. עראקצ'י, לעומת זאת, הדגיש כי "איש לא יכול לגרוע מריבונותה של איראן וסולטנות עומאן על מצר הורמוז", ואף רמז כי הסדרי הניהול העתידיים של המצר יהיו שונים מבעבר.

גם בנושא הגרעין קשה למצוא זהות בין הגרסאות. בוושינגטון מדברים על פירוק תוכנית הגרעין, השמדת החומר המועשר והתחייבות בלתי מוגבלת בזמן שלא לפתח או לרכוש נשק גרעיני. בטהרן, לעומת זאת, מדברים על שלב שני של משא ומתן, שבו יידונו שאלות הגרעין והסנקציות - ניסוח שמשאיר לאיראן מרחב תמרון רחב בהרבה.

למעשה, ככל שמעמיקים בדברי שני הצדדים, כך מתברר שהם אינם מתווכחים על עצם קיומו של מזכר ההבנות. שניהם מאשרים שהוא קיים. שניהם מאשרים שהוא קרוב. שניהם מדברים על חלון זמן של 60 יום לאחר החתימה. המחלוקת האמיתית היא על מה בדיוק הוסכם.

הבית הלבן מציג הסכם שבמרכזו פירוק תוכנית הגרעין והפיכת איראן לשחקן אזורי אחראי יותר. איראן מציגה הסכם שמסיים את המלחמה, מחייב נסיגה ישראלית מלבנון, שומר על מעמדה האזורי ואינו סוגר עדיין את הדיון על הגרעין. זו בדיוק הסיבה שבכיר הממשל אמר בתדרוך כי הוא מעניק להסכם סיכויי הצלחה של 80%-85% - ולא 100%.

אחרי חודשים של מלחמה, הצדדים כנראה כבר הסכימו על המסגרת. השאלה שנותרה פתוחה היא אם הם גם מסכימים על התוכן.