מחקר חדש מצביע על מצוקה נפשית ותפקודית משמעותית בקרב בני ובנות זוג של משרתי מילואים, עם פגיעה נרחבת בשגרת החיים, בתפקוד בעבודה וביכולת ההתמודדות היומיומית. החוקרות מזהירות כי ללא מענה מערכתי מתאים, עלולות להתפתח השלכות ארוכות טווח על אוכלוסייה זו.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר שירלי בר לב מהמרכז האקדמי רופין בשיתוף גלית יצחקי דרייזן מעמותת Well AI, בחן מאות משתתפים ממשפחות מילואימניקים במהלך השנה האחרונה. מהממצאים עולה כי דווקא בני ובנות הזוג חווים את רמות המצוקה הגבוהות ביותר מבין הקבוצות שנבדקו.
על פי הנתונים, המשתתפים דיווחו על עומס רגשי מתמשך, חרדה ושחיקה נפשית, לצד פגיעה ממשית בתפקוד היומיומי - בבית ובמקום העבודה. בין היתר דווח על ירידה בריכוז, קושי בניהול זמן ועומס מוגבר בניהול משק הבית וגידול הילדים.
עוד נמצא כי תחושת הביטחון האישי של רבים מהנבדקים נפגעה, כאשר חלקם דיווחו על רגישות מוגברת לרעשים ולמצבי לחץ. כ-30 אחוזים מהמשיבים ציינו כי פנו לטיפול נפשי פרטני - שיעור גבוה ביחס לקבוצות אוכלוסייה אחרות.
ד"ר בר לב הסבירה כי אחת התופעות המרכזיות היא "אובדן עמום", מצב שבו בן או בת הזוג נעדרים לאורך זמן אך לא נעלמים לחלוטין: "מדובר בשחיקה רגשית מתמשכת, שבה בן הזוג בעורף נדרש להחזיק גם את הבית וגם את העבודה, לצד דאגה קבועה".
גם יצחקי דרייזן התייחסה לממצאים והגדירה חלק מהחוויה כ"אבל מנושל", שלדבריה כמעט אינו זוכה להכרה חברתית: "יש כאן כאב יומיומי של חוסר יציבות ובדידות זוגית, שלעיתים ממשיך גם כשהלוחם חוזר הביתה".
המחקר מצא כי לתמיכת מעסיקים יש השפעה ישירה על מצבם הנפשי של בני ובנות הזוג, כאשר היעדר גמישות ותמיכה במקום העבודה מחריף את תחושת השחיקה והמצוקה.
החוקרות מסכמות כי מדובר באוכלוסייה הנושאת בנטל משמעותי של המלחמה בעורף, וקוראות להקמת מערך תמיכה ייעודי מצד המדינה, המעסיקים ומערכת הבריאות, כדי למנוע הידרדרות ארוכת טווח במצבם הנפשי והתפקודי.