"המוות שרר אז במושבה. מתו קטנים וגדולים וגם בעלי, מנהיג המושבה, נפל. כיום בהיר אחד נפלה גם בתי, הקורבן השלישי של משפחתנו". התיאור המצמרר הזה הוא חלק מעדותה של חיה רחל נחומובסקי-מילנר. זהו וידוי קורע לב של אם גיבורה, מראשונות המתיישבות בחדרה בשלהי המאה ה-19, שחוותה שכול בלתי נתפס בעקבות מגפת המלריה. מסמכים ארכיוניים ועדותה האישית שנחשפים כעת, מקימים לתחייה את המאבק הנואש של משפחתה מול מלאך המוות, ואת הצעד הקיצוני שנקטה כדי להציל את מעט ילדיה שנותרו - מכירה סמלית של בניה לאדם זר כדי להטעות את הגורל ולשנות את מזלם.
החשיפה המרגשת הזו מתרחשת כחלק מפרויקט "ליל הארכיונים" הארצי שהחל היום (שלישי) ומתקיים עד ה-11 ביוני. במסגרת היוזמה, מוזיאון החאן בחדרה מעלה תערוכה ייחודית בשם "כנגד כל הסיכויים", שבה שוזרות האוצרת עינבר דרור לקס ומנהלת הארכיון רנית ירדן שישה סיפורים נשכחים שקיבלו פרשנות חזותית עכשווית על ידי אמנים מובילים, ובהם אורי פינק, שי צ'רקה ונעמה בנזימן.
חיה רחל, צעירה בת 18 ילידת ליטא, הגיעה לחדרה כשהיא נשואה למנחם מנדל נחומובסקי. מנחם היה תלמיד חכמים מובהק. הסופר משה סמילנסקי כתב עליו: "הוא היה כולו משי: פניו, עיניו, דיבורו, נימוסו, בגדיו היפים והנקיים תמיד. ונדמה לי כי גם נשמתו משי". מראהו עמד בניגוד בולט למציאות הקשה של מבנה החאן המזוהם שבו השתכנו בתחילה מייסדי חדרה. למרות עדינותו, מנחם התגלה כאיש מעשה, הפך ל"מוכתר" המושבה, וניהל את ענייניה בתושייה. יחד עם אמה של חיה רחל, שרה קוטלר, הם עיבדו נחלה בת 125 דונם וגידלו משפחה ענפה.
אלא שלקראת סוף המאה ה-19 החלה לפקוד את המשפחה שרשרת אסונות קטלנית. המלריה פגעה ראשית בילדים, ומנחם חווה את השבר הנורא כשקבר במו ידיו שניים מילדיו. זמן קצר לאחר מכן הכריעה המחלה גם את מנחם עצמו, והוא נפטר בן 38 בלבד. מותו לא חתם את מסכת הייסורים של חיה רחל, הקדחת קטפה גם את אמה שרה ובת נוספת. בעדותה היא מתארת כיצד סירבה להיכנע לגורל האכזר. כשבאו לקחת את גופת בתה, נחמה, היא הוציאה אותה מבעד לחלון וצעקה כלפי שמיים: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך. הנני מוסרת את ילדתי בכל רצוני ולו יהיה זה הקורבן האחרון".
משנה שם משנה מזל
כדי להציל את שני בניה הנותרים, פנתה חיה רחל לסגולה עתיקה של "שינוי השם והמזל". היא נסעה לזיכרון יעקב וביצעה מכירה משפטית-הלכתית של הילדים לאדם זר שמשפחתו לא נפגעה, במטרה להחליף את זהותם ולהטעות את מלאך המוות. מיד לאחר מכן נסעה לירושלים לקבל את ברכת הרב שמואל סלנט. היא ביקשה לבדוק האם עליה לעזוב את המושבה מוכת האסון, אך הבהירה: "לעזוב את המושבה לא רציתי". הרב פסק כי די בכך שתעבור חדר כדי לקיים "משנה מקום", וכך עשתה.
למרות השכול, חיה רחל קמה מהאפר. בשנת 1910 נישאה לאלמן נח מילנר, יחד עם שני בניה, גידלה את חמשת יתומיו כאילו היו שלה, וילדה את בתם שרה. לצד זאת, הפכה לדמות מופת ציבורית: באישון לילה סיכנה את חייה והזהירה את חברי מחתרת ניל"י מפני פשיטה טורקית, ובכך הצילה את אבשלום פיינברג ובני משפחת אהרונסון. בהמשך הקימה עם חברותיה את אגודת "עזרת נשים" שהיתה הגרעין ההתנדבתי הראשון במושבה שסייע ליולדות ולעולי תימן.
הציבור הרחב יוכל להיחשף למסמך העדות המרגש ולדפי הארכיון בערב הפתיחה המיוחד במוזיאון החאן בחדרה, שיתקיים ביום חמישי, 11 ביוני 2026, החל מהשעה 18:00.