בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה, מתחת לרדאר של מערכת המשפט, מתחוללת לעיתים קרובות דרמה פסיכולוגית מורכבת. לא רק צעקות, השמצות בוטות או האשמות שווא: הניכור ההורי הסמוי הוא תהליך שגורם לילדים להפנות עורף להורה השני, מתוך שכנוע פנימי עמוק שהם עושים זאת מרצונם החופשי. עורכת הדין אורטל אלי חושפת את מנגנון המחיקה הפסיבי, מסבירה למה כל כך קשה להוכיח אותו, ומזהירה מפני המחיר הנפשי הכבד שהילדים ישלמו בעתיד.
עו"ד אורטל אלי, איך תגדירי ניכור הורי סמוי ובמה הוא שונה מניכור הורי קלאסי שאנשים מכירים?
"כשאנחנו מדברים על ניכור הורי קלאסי, או ניכור אקטיבי, הכוונה היא בדרך כלל לפעולות גלויות, ישירות ואינטנסיביות מצד ההורה המנכר. זה יכול בא לידי ביטוי בהסתה ברורה נגד ההורה השני, העלאת האשמות שווא חריפות, ולעיתים גם הגשת תלונות סרק, כשהמטרה היא לנתק את הקשר בין הילד לבין ההורה השני.
לעומת זאת, ניכור הורי סמוי, או פסיבי, הוא תהליך פסיכולוגי עדין ומורכב הרבה יותר. במצב כזה, ההורה המנכר לא בהכרח משתמש באמירות קשות או בהסתה גלויה, אלא מעודד את הניכור בצורה עקיפה. הילד מזדהה באופן עמוק עם המחשבות והרגשות השליליים של אותו הורה כלפי ההורה השני, ומאמץ אותן בהדרגה כעמדה שלו.
במקרה כזה, הילד לא תמיד שומע במפורש 'אל תלך לאמא' או 'אבא לא טוב', אלא מאמץ בהדרגה את העמדה השלילית של ההורה המנכר. במקרים של ניכור חמור, ההזדהות הזו יכולה להגיע עד כדי מצב שבו זהותו וקיומו של ההורה השני כמעט נמחקים מתודעתו של הילד, גם בלי שמישהו אמר לו במפורש לעשות את זה".
למה קוראים לו ניכור סמוי? מה הופך אותו לקשה לזיהוי?
"קוראים לו סמוי משום שההסתה היא שקטה יותר, עקיפה, ומתבצעת באמצעות שפת גוף והתנהגות כללית המעבירה לילד מסרים שליליים על ההורה המנוכר. מה שהופך את התופעה לקשה לזיהוי הוא שהילד עצמו משוכנע שסירובו לקשר נובע מרצונו החופשי והעצמאי. כלומר, מבחינתו זו בחירה שלו, בעוד שבפועל הרצון הזה עלול להיות תוצר של ההשפעות שהוא נתון להן מצד ההורה המנכר".
האם מדובר בתופעה מוכרת מבחינה משפטית, או שהיא עדיין מתחת לרדאר של בתי המשפט?
"התופעה של ניכור הורי בהחלט מוכרת בשיח המשפטי ובפסיקת בתי המשפט. בשנים האחרונות טענות לניכור הורי עולות לא מעט בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה, במיוחד סביב זמני שהות וקשר עם הילדים. בתי המשפט מתייחסים לניכור הורי כתופעה חמורה, משום שהיא פוגעת גם בילד וגם בהורה המנוכר.
עם זאת, כשמדובר בניכור הורי סמוי, האתגר הוא לא עצם ההכרה בתופעה, אלא הזיהוי שלה. כאשר ההסתה גלויה, קל יותר להצביע עליה. אבל כשהפגיעה בקשר נעשית דרך מסרים עקיפים, שפת גוף, הזדהות רגשית או אמירות שנראות ניטרליות כלפי חוץ, קשה יותר להוכיח אותה".
מה הם הסימנים האופייניים שאת נתקלת בהם בתיקים שלך, דברים שמצביעים על ניכור סמוי אך קשים להוכחה?
"אחד הסימנים הבולטים הוא חשיבה מאוד קיצונית של הילד, תפיסה של שחור ולבן. ההורה המנכר נתפס ככולו טוב, וההורה המנוכר ככולו רע. במקרים כאלה רואים לעיתים מחיקה כמעט מוחלטת של זיכרונות חיוביים או חוויות טובות שהיו לילד בעבר עם ההורה המנוכר.
בנוסף, יש מצבים שבהם הילד מתבטא כלפי ההורה המנוכר בזלזול, בחוצפה או אפילו באכזריות, וההורה השני לא מציב גבולות ולא מפעיל סמכות הורית. השתיקה הזו יכולה להפוך לברכה סמויה, כלומר אישור שקט להתנהגות שפוגעת בקשר.
בניכור סמוי, ההורה המנכר לא חייב לומר לילד 'אל תלך'. לפעמים מספיק שהוא משדר: אני מבין למה אתה לא רוצה ללכת, 'מסכן שלי', או 'כמה חבל שאתה צריך לעבור את זה'. הילד מבין את המסר גם בלי שנאמרה לו הוראה מפורשת".
האם יש הבדל בין האופן שבו הדבר מתבטא אצל אמהות לעומת אבות?
"ניכור הורי הוא לא תופעה מגדרית. גם אבות וגם אמהות עלולים להתנהג כהורים מנכרים. בעבר הייתה נטייה לראות בניכור הורי תופעה שמזוהה יותר עם אימהות, בין היתר משום שבמקרים רבים לאחר גירושין האחריות ההורית העיקרית או הבלעדית הייתה אצל האם, ואכן בחלק לא מבוטל מפסקי הדין האם היא זו שנטען כלפיה שהיא מנכרת.
אבל בעיניי חשוב מאוד לדייק: זה לא עניין של אמא או אבא. כל הורה שמערב את הילד בקונפליקט, מעביר לו מסרים שליליים על ההורה השני או מאפשר התרחקות לא מוצדקת ממנו, עלול ליצור ניכור הורי, בין אם מדובר באם ובין אם מדובר באב".
איך ניכור סמוי נראה מנקודת המבט של הילד, האם הוא בכלל מודע לכך שמנכרים אותו?
"מנקודת המבט של הילד, הוא בדרך כלל לא חווה את עצמו כמי שמושפע או כמישהו שמנכרים אותו. מבחינתו, הוא באמת מרגיש שהוא לא רוצה ללכת, שהוא כעוס, שהוא פגוע, או שהוא מעדיף את ההורה השני, וזו בדיוק המורכבות. הילד חווה את זה כרצון עצמאי, אבל לפעמים הרצון הזה נבנה לאורך זמן מתוך מסרים שקיבל. הוא לומד לראות הורה אחד כהורה שמבין אותו, מציל אותו ומגן עליו, ואת ההורה השני כהורה שמאכזב אותו או לא רואה אותו.
במקרים קשים, הילד מאבד את היכולת לראות תמונה מורכבת. במקום להבין ששני ההורים יכולים לאהוב אותו וגם לטעות, הוא מתחיל לראות הורה אחד כטוב לגמרי והורה שני כרע לגמרי. זו נורת אזהרה משמעותית".
למשרד עו"ד אלי צבי אטיאס באתר zap משפטי
לעמוד הפייסבוק של משרד עו"ד אלי צבי אטיאס
מה ההבדל בין הורה שמנכר במודע לבין הורה שעושה זאת ללא כוונה?
"הורה שמנכר במודע הוא הורה שפועל באופן אקטיבי או פסיבי לניתוק הקשר, בין הילד לבין ההורה השני, לרוב מתוך כעס או רצון לנקום בבן הזוג לשעבר.
לעומת זאת, הורה שעושה זאת ללא כוונה עשוי להיות הורה ששרוי בעצמו בטראומה או פחד מהפרידה, ואינו מצליח להפריד בין רגשותיו לבין צרכי הילד. חשוב לומר, גם אם הניכור נעשה ללא כוונה מודעת, ההורה עדיין נושא באחריות הורית. עליו מוטלת החובה ההורית הבסיסית לעודד ולשמור על הקשר בין הילד לבין ההורה השני, ולא לתמוך בהצדקות שמספק הילד לסרבנות קשר שאינה מוצדקת".
כיצד מוכיחים בבית משפט תופעה שכמעט ואין לה עדויות?
"האתגר הגדול ביותר בתיקים האלה הוא להוכיח ניכור הורי, בין אם הוא נעשה באופן פעיל ובין אם באופן פסיבי. יסוד זה מורכב להוכחה, מאחר שהניכור ההורי נעשה לרוב בדרכים עמומות, מניפולטיביות ונסתרות מן העין.
כאשר מדובר בניכור הורי פעיל או אקטיבי, קל יותר להוכיח אותו. הוא כולל התבטאויות שליליות ישירות על ההורה המנוכר, כינויי גנאי, האשמות שווא או שיתוף הילד בפרטי הסכסוך המשפטי. במקרים כאלה ניתן להוכיח את הדברים באמצעות ראיות ישירות, כמו הודעות טקסט, וואטסאפ, הקלטות של שיחות טלפון, מיילים וכדומה.
לעומת זאת, ניכור הורי פסיבי או שקט, כלומר סמוי, קשה הרבה יותר להוכחה. הוא אינו כולל אמירות מפורשות כמו אל תלך לאבא או אל תלכי לאמא, אלא מתבצע באמצעות שפת גוף, אנחות, הבעות פנים של פחד או סלידה, יצירת אקלים ביתי עוין, שתיקה תומכת כאשר הילד מתחצף להורה השני, ומסרים כפולים. במקרים כאלה, כאשר אין הקלטות או ראיות ישירות, ניתן להיעזר בעדויות של עובדי רווחה שביקרו בבית והתרשמו מהאווירה, מטפלים רגשיים שצפו באינטראקציה בין ההורה המנכר לילד, או בני משפחה שהיו נוכחים בסיטואציות שונות.
בנוסף, יש לבחון את התנהגות ההורה המנכר ביחס לזמני השהות. האם הוא עושה מאמצים אמיתיים להביא את הילד למפגשים, או שהוא מוצא תירוצים חוזרים ונשנים למנוע את המפגשים? האם הוא מעודד את הילד לשמור על קשר עם ההורה המנוכר, או שהוא שותק ואינו מגיב כאשר הילד מתבטא בשלילה? דפוסים אלו חשובים להוכחת תהליך ההסתה המתמשך".
האם יש כלים שהמשפט הישראלי מספק להתמודד עם ניכור ככל, או שיש פה חלל?
"המשפט הישראלי כן מספק לבית המשפט כלים רבים להתמודד עם ניכור הורי. בתי המשפט לענייני משפחה רואים בתופעת ההסתה וניכור הורי עילה חמורה לפעולה משפטית מיידית. כשבית המשפט מזהה פגיעה ממשית בקשר, הוא יכול לפנות לכלים טיפוליים כמו תסקיר, עו"ס לסדרי דין, הדרכה הורית, טיפול רגשי או מרכז קשר.
במקרים שבהם הוכח ניכור הורי חמור, בית המשפט יכול לנקוט צעדים קיצוניים כגון לקבוע הוראות מחייבות, לשנות את זמני השהות, להגביל את היכולת של ההורה שמסכל את הקשר לשלוט במערך ההורי, ובמקרים חריגים גם לבחון שינוי העברת האחריות ההורית להורה המנוכר. בנוסף, במקרים מתאימים, פגיעה שיטתית בקשר בין ילד להורה יכולה להוביל גם לתביעה נזיקית.
יחד עם זאת, חשוב לדייק: לא כל טענה לניכור הורי מתקבלת באופן אוטומטי. בית המשפט דורש בסיס ראייתי ממשי, ובודק האם אכן מדובר בניכור, או שאולי קיימת סיבה אחרת לריחוק של הילד.
כלי נוסף ומשמעותי שיש בידי בתי המשפט הוא נוהל נשיאת בית המשפט העליון 2-20, שמאפשר טיפול דחוף במקרים של פגיעה בקשר הורה ילד. במסגרת הנוהל ניתן לקבוע דיון בתוך זמן קצר, ולא יאוחר מ-14 ימים, כדי למנוע העמקה של הניכור ולאפשר מתן הוראות מיידיות לשיקום הקשר".
מה עמדת בתי המשפט בישראל כיום כשמועלית טענה כזו?
"כיום, תופעת הניכור ההורי זוכה להכרה גוברת בדיונים משפטיים בישראל ומוזכרת באופן תדיר בפסיקות בתי המשפט לענייני משפחה ואף בבתי הדין הרבניים. בתי המשפט רואים בניכור הורי תופעה חמורה, אשר כונתה חטיפה נפשית של הילדים הדורשת טיפול מיידי לשמירת טובת הילד, ויש לעשות כל שניתן במישור הטיפולי והשיפוטי כדי למגרה.
עם זאת וכפי שכבר ציינתי, בתי המשפט נוקטים משנה זהירות ומבצעים בדיקה קפדנית כדי לוודא שלא מדובר בסרבנות קשר מוצדקת".
מה המחיר שמשלמים הילדים לאורך זמן כשגדלים עם ניכור סמוי שלא אובחן?
"המחיר הוא כבד מאוד, כי ניכור הורי הוא לא רק פגיעה בהורה המנוכר, הוא קודם כול פגיעה ישירה בילד עצמו.
ילד שנחשף לניכור הורי חי בתוך מציאות מעוותת. הוא נקרע בין נאמנויות, מרגיש שעליו לבחור צד, ולעיתים מאבד דמות הורית משמעותית בלי שבאמת הייתה לכך סיבה מוצדקת. מבחינה רגשית, זה יכול להיחוות כאובדן של הורה, גם כשההורה עדיין חי ורוצה להיות חלק מחייו.
בנוסף, הם עלולים לסבול מפגיעות נפשיות ורגשיות משמעותיות, כמו דיכאון, חרדת נטישה, הערכה עצמית נמוכה, קושי בהתקשרות, קשיים בוויסות דחפים, אגרסיביות, חוסר כבוד לסמכות ולנורמות חברתיות, ולעיתים גם לפתח בעיות אמון וקושי ביצירת מערכות יחסים בריאות בעתיד".
מה את ממליצה להורה שחושד שבן או בת זוגו לשעבר מנכר אותו, מה הצעד הראשון?
"הדבר הראשון הוא לא לפעול מהבטן. ניכור הורי הוא נושא משפטי ורגשי מורכב, ולכן חשוב לפנות בהקדם לעורך דין שמומחה בדיני משפחה, כדי לבנות אסטרטגיה נכונה ולבחון האם יש מקום לפנייה דחופה לבית המשפט.
במקביל, חשוב להתחיל לאסוף ראיות: תיעוד של סירובים למפגשים, הודעות, הקלטות ככל שהן מותרות, דוחות ממסגרות חינוכיות ועדויות של צדדים שלישיים. הטענה לניכור לא יכולה להתבסס רק על תחושה, אלא צריכה להיתמך בדפוס ממשי.
בנוסף, יש חשיבות לערב גורמים מקצועיים: יחידת הסיוע, עו"ס לסדרי דין, פסיכולוג או מומחה שיכול לבחון את מצב הילד ואת עומק הפגיעה בקשר, וזו סיבה נוספת למה חשוב לפנות לעורך דין מומחה בתחום כבר בראשית הדרך.
והכי חשוב: מול הילד עצמו צריך להישאר יציבים, רגועים ואוהבים, לא להיגרר למלחמות מילוליות ולא להפוך את הילד לזירת המאבק."
עו"ד אורטל אלי היא שותפה ומייסדת במשרד עורכי דין 'אלי צבי אטיאס' בראשון לציון. עוסקת ומתמחה בדיני משפחה, צוואות וירושות, ובעלת ניסיון בליווי תיקים מורכבים ורגישים, לרבות סכסוכי גירושין, זמני שהות, ניכור הורי והליכי ירושה.
משרד עורכי דין 'אלי צבי אטיאס' מעניק מעטפת משפטית רחבה בתחומי דיני המשפחה והירושה, מקרקעין, נזיקין, ביטוח לאומי והדין האזרחי. המשרד משלב מקצועיות משפטית, חשיבה אסטרטגית וליווי אישי, דיסקרטי ורגיש, מתוך מטרה להעניק לכל לקוח ביטחון, בהירות ושקט נפשי לאורך ההליך.
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
הכתבה בשיתוף zap משפטי