יותר משעה הסתגרו הבוקר (ראשון) תושבי צור יצחק בבתיהם, בזמן שכוחות הביטחון ניהלו מצוד אחר המחבל שביצע את מסע הירי בדרום השרון. האזעקות, הכוחות הרבים והדיווחים הסותרים על חשד למחבל נוסף הותירו אלפי תושבים בבתיהם, כשהם ממתינים לעדכונים ומנסים להבין עד כמה קרוב האירוע אליהם.
אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל שנפלה ב-7 באוקטובר, היה מחוץ ליישוב בזמן שיצאה ההנחיה להסתגר בבתים. בנו הקטן נותר לבדו בבית, בעוד אשתו נתקעה בכניסה ליישוב ולא הורשתה להיכנס."הייתי סמוך ליישוב ולא היה לי מה לעשות. הבן הקטן שלי היה בבית לבד", סיפר לוואלה.
"זה בדיוק התרחיש שאנחנו צועקים עליו כבר שנים מבחינת היישובים סמוכי הגדר המזרחית של מדינת ישראל, שפרוצה בחלקים גדולים, וכל מי שרוצה לעשות משהו פשוט יכול. והפעם זה מחבל מטייבה, שהם השכנים שלנו. כשהם ביצעו את הרצח המזעזע הבוקר היה ברור שהם ידעו בדיוק מה הם עושים, לאן הם הולכים, והם הכירו את השטח. זה מה שקורה כשאין משילות במדינת ישראל, הוסיף אשל.
לדבריו, החשש מפני חדירת מחבלים ליישובי קו התפר אינו תרחיש תיאורטי. "הם ידעו כל פינה, את הלך הרוח בכל המוקדים, הם אוספים מידע 24 שעות ביממה, ואם לא נתעורר זה רק הפיגוע הראשון כאן. אני זועק כבר חודשים שאנחנו לפני רעה גדולה, והנה זה הגיע אלינו שוב", אמר.
אשל תיאר את תחושת חוסר האונים בזמן שבני משפחתו היו משני צדי המחסומים. "אשתי הייתה תקועה בפקק בכניסה ליישוב כי לא נתנו לאף אחד להיכנס, והבן שלי היה לבד בבית. ככה אנחנו חיים מאז 7 באוקטובר. ואם נמשיך לא להתעורר, נמשיך לחיות ככה. זה לא חוכמה להיכנס עכשיו לטייבה ולעשות מעצרים. היה צריך לעשות את זה חודשים קודם לכן, כדי שתאי השטח של הארגונים האלה, באשר הם, לא יפעלו באין מפריע. הנה, שוב פספסנו",סיכם.
גם אלכס, בן 77, תושב צור יצחק וקצין הנדסה קרבית לשעבר שנפצע במהלך שירותו ואיבד את רגלו, מצא את עצמו הבוקר מסוגר בביתו בזמן שכוחות הביטחון פעלו ברחבי היישוב. "אנחנו גרים כאן כמעט עשר שנים", סיפר. "הכול התחיל בהודעה שיש אירוע בכוכב יאיר. אני סגן אלוף במילואים לשעבר, נפצעתי בלבנון, ואני מכיר היטב ירי ואירועים כאלה. כששמעתי על האירוע בתחנת הדלק חשבתי בהתחלה שמדובר באירוע פלילי, כי לצערי כך הרבה אירועים באזור מתחילים", שיתף.
לדבריו, בתוך זמן קצר התברר שמדובר בפיגוע. "האירוע התפתח מהר מאוד. התחילו הודעות בקבוצות, הגיעו המון כוחות צבא, היו פטרולים בכל מקום, ומסוק חג מעלינו. מישהו דיווח שפגעו בש"ג של היישוב. פתאום הבנו שזה כבר לא משהו שקורה לידנו, אלא ממש אצלנו".
"שמענו קולות ירי לא רחוק מאיתנו, צפירות של ניידות ואזעקות שמנחות אותנו להסתגר בבית ולא לצאת החוצה", הוסיף. "באותו רגע לא האמנתי שאני צריך להתגונן בתוך הבית שלי. זה הזכיר לי את 7 באוקטובר, למרות שאנחנו לא צריכים תזכורת למה עלול לקרות במדינה שאין בה משילות".
לדבריו, האירוע חייב להדליק נורה אדומה. "אולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש ולהבין שקו התפר נמצא בנקודת רתיחה. זו כבר לא שאלה אם זה יפרוץ אלינו, זה כבר בתוך היישובים. אני ואשתי לא נכנסים לטייבה מחשש לאירועים ביטחוניים. הסיבה שבגללה אנחנו נמנעים מזה היא בדיוק מה שראינו הבוקר".
אלכס סיכם בתחושת דאגה עמוקה לעתיד. "אנחנו עוקבים בדאגה, לא רק בחשש. יש כאן ילדים, בתי ספר ואנשים שבסך הכול רוצים להגיע הביתה בשלום. התחושה של חוסר ביטחון שאני מרגיש היום בבית שלי היא משהו שלא הכרתי גם בשנים שבהן שירתתי במקומות הקשים והמורכבים ביותר".