"ישיבתם של כוחות איראניים על האיים עתידה להבטיח את חופש השיט במפרץ הפרסי ולערוב לתנועתו החופשית של הנפט ליפן ולאירופה. אין ספק, שאיראן היא המדינה היחידה במפרץ המסוגלת לקחת על עצמה את הדאגה לשקט וליציבות באזור". זו הייתה הפרשנות בעיתון "דבר" בסוף שנת 1971, יום לאחר שכוחות צבא איראן השתלטו על שלושה איים השולטים על מצרי הורמוז.
אכן, לפני 55 שנים ראה המערב יתרון בשליטה האיראנית על המעבר הימי, גם אם זו הושגה בכוח הזרוע. איראן של אותם ימים הייתה מלוכה תחת שלטון השאה ומקורבת למערב. הבריטים, ששלטו באיים במשך עשרות שנים, עזבו אותם, ואיראן מיהרה להשתלט עליהם בטענה שמדובר בחלק היסטורי מהממלכה הפרסית, זאת בעוד שבאיחוד האמירויות טענו לשליטה ערבית באיים כבר מהמאה ה-7.
ברור שלא היה מדובר רק בכבוד לאומי ובשיבה אל "סלע קיום" האומה. מצרי הורמוז עלו לכותרות לאורך ההיסטוריה המודרנית בעיקר בשל חשיבותם הכלכלית הדרמטית: דרכם עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, נתון שהפך אותם לזירת עימות מרכזית ומוקד ל"סחיטה אנרגטית" מצד איראן, עובדה שהוכחה שוב ושוב בעשרות השנים האחרונות.
לא תמיד זה היה המצב. איראן של השאה שימשה כמעין שוטר ששמר על השיט החופשי במצרים. זמן קצר לאחר כיבוש האיים היא הציבה בהם מכשירי מכ"ם רבי עוצמה ומטוסיה החלו לפטרל באוויר. "אם יהיה צורך בכך, תוכל איראן להבטיח הגנה לכל המכליות", התחייב אז אדמירל בחיל הים האיראני. "ארצות הברית מחזקת את שומר מפרץ הנפט", "השאה שומר על צוואר הבקבוק" - הרגיעו כותרות אחרות בעיתונות התקופה.
אולם קצת יותר משבע שנים לאחר שצבא השאה השיג שליטה על מצר הורמוז, התחוללה באיראן המהפכה האסלאמית. מאז 1979, המצרים מהווים בידי שלטון האייתוללות קלף מיקוח ואמצעי הרתעה מרכזי. לעיתים הם אף הוכיחו לעולם כי הם יודעים לשחק בקלפים האלה היטב, ובימים אלה ממש הם ממחישים זאת באופן הכואב ביותר.
שיבוש השיט במצרי הורמוז על ידי איראן הגיע לשיא חסר תקדים בעקבות פרוץ המלחמה הכוללת מול ישראל וארצות הברית בחודש פברואר השנה - מלחמת "שאגת הארי". בתגובה למלחמה, חסמו משמרות המהפכה את השיט במצרי הורמוז והצליחו לערער את היציבות הכלכלית הגלובלית.
כבר מתחילת המערכה היו מי שהזהירו מפני הערכת חסר של היכולת האיראנית לחנוק את הסחר בנפט - יכולת המאפשרת לאיראנים שלא להיכנע בתחרות כיפוף הידיים מול ארצות הברית, גם כשהם חלשים בהרבה מהמעצמה האמריקאית. השבוע אף פרסם ה"ניו יורק טיימס" כי ממצאים של משחקי מלחמה והתרעות מודיעיניות מפורשות לגבי יכולתה של איראן לחסום את מצרי הורמוז, זכו להתעלמות ולהערכת חסר מתמשכת מצד הנשיא טראמפ וממשלו.
האזהרות מפני חסימת מצרי הורמוז והשפעתה הדרמטית אינן חדשות; הן מהדהדות כבר עשרות שנים. עוד לפני שהשאה הודח וגורש מאיראן, הוא עצמו דאג לפזר תרחישי אימה בנושא. החשש המרכזי באותם ימים היה שארגוני טרור, בגיבוי מדינות קיצוניות, יחסמו את המצרים. המבקרים טענו נגדו אז כי התיאורים הללו נועדו בעיקר להצדיק את השקעות העתק שלו בהתעצמות הצבא, אך השאה מצדו התעקש כי הוא בסך הכל מגן על חבל הטבור של העולם המערבי.
בשנת 1977 פירסם העיתון הצרפתי "פארי מאץ'" כתבה המתארת תרחיש כזה בדיוק. הכתבה תורגמה בשבועון "העולם הזה" תחת הכותרת המצמררת: "העולם יכול להיחנק".
"בחשכת לילה מגיח צי של מפציצים בלתי מזוהים, ומטיל מטר של מוקשים במצר הורמוז, שרוחבו 50 קילומטרים ועומקו 60 מטרים, המפריד בין המפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי", נכתב אז. "בשעות הבאות טובעות שתיים, שלוש מכליות ענק במצר. שאר המכליות נעצרות ונסוגות. נתיב הנפט אל ארצות הברית, אירופה המערבית, יפן, אוסטרליה - מנותק". הכתבה המשיכה ותיארה תסריטים נוספים, אך הבהירה כי השורה התחתונה נותרת זהה: "זרם הנפט לעולם המערבי נעצר".
לאחר הפיכתה של איראן לרפובליקה אסלאמית, החל העולם להבין שכעת דווקא המדינה ששימשה כ"שוטר" של מצרי הורמוז, עלולה להפוך למי שיחסום אותם. עומאן, השכנה מצידם השני של המצרים, הייתה הראשונה להביע חשש כזה ואף הזהירה כי האיראנים עלולים לחסום את הנתיב באמצעות מוקשים ימיים, אולם דיפלומטים מערביים ביטלו את החששות הללו באותם ימים.
שנים ספורות חלפו, והאיראנים הוכיחו שברצותם מצרי הורמוז אכן ייחסמו וישמשו עבורם מנוף לחץ רב-עוצמה. במהלך מלחמת איראן-עיראק, פגעו שני הצדדים בנמלים ובמכליות נפט מסחריות במפרץ הפרסי ובמצרי הורמוז. בתחילת 1984 הסלים המאבק: עיראק רכשה מצרפת מטוסי קרב מתקדמים והכריזה על מצור ימי על נמלי איראן. חודשיים לאחר מכן החלה עיראק לתקוף באופן שיטתי מכליות שהובילו נפט מאיראן כדי לחנוק את כלכלתה. בתגובה, החלה איראן לתקוף מכליות נפט של מדינות שסייעו לעיראק מבחינה פיננסית, בעיקר ספינות מכווית ומסעודיה.
המשבר, שנודע כ"מלחמת המכליות", נמשך עד לסיום המלחמה ב-1988 וכלל תקיפה של למעלה מ-500 ספינות. השפעותיו הורגשו היטב בכלכלה העולמית, וארצות הברית אף התערבה באופן פעיל במשבר ושלחה את הצי שלה להגן על המכליות; זאת בשל החשש שברית המועצות תפרוש את חסותה על כווית ותתפוס אחיזה במפרץ הפרסי.
מבצע ליווי הספינות הכוויתיות נקרא "ארנסט ויל" (Earnest Will). ארצות הברית הקצתה עבורו כוח משימה גדול, והוא נמשך למעלה משנה והסתיים רק עם תום מלחמת איראן-עיראק. באחד מימי הקרב הקשים ביותר, ב-3 ביולי 1988, ננעלה בטעות מערכת מכ"ם אמריקאית על מטוס נוסעים איראני, שזוהה בשוגג כמטוס קרב. המטוס הופל, וכל 290 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו עליו נהרגו.
הפעם הבאה שבה זירת העימות בין ארצות הברית לאיראן התלקחה במצרי הורמוז וסביבם הייתה בשנת 2019. טראמפ, אז בקדנציה הראשונה שלו כנשיא, הפעיל על איראן לחץ כבד לאחר שפרש מהסכם הגרעין, במטרה לאלץ את טהרן להגיע להסכם מחמיר בהרבה. כדי להשיג זאת, הוא הפעיל סנקציות כלכליות חריפות שחתרו לעיקרון של אפס יצוא נפט מאיראן. בתגובה, סדרה של פיצוצים מסתוריים פגעה במכליות נפט זרות, ולארצות הברית היה ברור לחלוטין כי מדובר בעבודה איראנית.
שמונה שנים קודם לכן, כבר הזהירו האיראנים את ארצות הברית ואת מדינות האיחוד האירופי כי ביכולתם לחסום את המצרים בתגובה לסנקציות שהוטלו עליהם בשל תוכנית הגרעין. אז, די היה בזינוק של מחירי הנפט כדי להוכיח לעולם את העוצמה המצויה בידיהם.
"אמריקה לא יכולה לעשות שום דבר נגדנו", הכריז האייתוללה חומייני בנאום ב-5 בנובמבר 1979. הנאום נישא יום אחד בלבד לאחר ההשתלטות על שגרירות ארצות הברית בטהרן ותחילת משבר בני הערובה - אירוע שנותר פצע פתוח בתודעה האמריקאית עד היום. עבור האיראנים, אמירתו של חומייני הפכה לסלוגן הרשמי שבו הם משתמשים עד ימינו כדי להתריס ולהפגין תעוזה.
כעת, הסיסמה הזו מהדהדת שוב מול ממשלו של טראמפ, והאיום במצרי הורמוז הפך למוטיב המרכזי בסיפור ה"חד-גדיא" של המזרח התיכון. כשטראמפ גער השבוע בנתניהו באותה "שיחת קללות" והורה לו לסגת מהתוכנית לתקוף בביירות, התבררו ברגע אחד ההשלכות הרות הגורל של סגירת המצרים - השלכות שנולדו מאותו כשל מתמשך בהערכת האיום. האירועים הדרמטיים של השבוע הפכו את ישראל, לפחות זמנית, לחוליה משנית בשרשרת. לאמריקאים יש כעת אינטרסים דחופים, רחבים וקריטיים בהרבה לנהל, ומצרי הורמוז נמצאים בדיוק במרכזם.