"יצרתי את עבר הירדן במחי יד" - כך נהג להסביר שר המושבות הבריטי וראש הממשלה לשעבר, וינסטון צ'רצ'יל, את הקלות שבה הוקמה אמירות עבר הירדן במרץ 1921. על פניו, ישות מדינית שהוקמה בזריזות כזו וללא תכנון רציני, הייתה אמורה להתפרק תוך שנים ספורות לאחר שנוסדה.
ואכן, לא מעט הערכות של אנשי מודיעין ודיפלומטים מערביים (כולל בישראל) גרסו כי קצה של המדינה קרוב וכי היא לא תחזיק מעמד מול האתגרים הרבים הניצבים בפניה. ההערכה הרווחת הייתה כי ירדן קשורה בטבורה למייסדה, המלך עבדאללה הראשון, וכשזה יסתלק מן העולם - תיעלם עמו המדינה שבנה. מאוחר יותר, כשניצב המלך חוסיין מול הלאומיות הערבית, העריכו בבריטניה כי מצבו "חסר תקווה" וסיכויי שרידותו קלושים. תחזיות דומות נשמעו גם בזמן אירועי "ספטמבר השחור", בימי "האביב הערבי" ובפני אתגרים נוספים, תוך טענה כי היציבות בממלכה היא מדומה ומשולה ל"כרעי תרנגולת".
אולם המציאות הוכיחה אחרת. המשטר ההאשמי מפגין שרידות מופלאה וכעת, כשירדן חוגגת 80 שנות עצמאות (25 במאי 1946), מצבה האסטרטגי נראה טוב מתמיד. מדיניותה הפרו-מערבית העקבית של ירדן הפכה אותה לנדבך מרכזי בקואליציה הבינלאומית נגד הטרור העולמי ולגורם תיווך חיוני באזור.
ירדן מהווה חלק בלתי נפרד מ"הברית הסונית" מול האיום האיראני, ושיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם ארצות הברית וישראל עולה בהיקפו על זה של כל מדינה ערבית אחרת. המשבר מול וושינגטון מתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ נותר מאחור; הסיוע האמריקאי איתן, ירדן היא המדינה שזוכה לסיוע החוץ הגדול ביותר אחרי ישראל, ולמלך עבדאללה השני דלת פתוחה בממשל, בקונגרס ובבית הנבחרים, והוא זוכה למקום של כבוד בקהילה הבינלאומית כגורם מייצב ומתון במזרח התיכון.
השינויים הגיאופוליטיים באזור שיפרו משמעותית את מצבה של ירדן. מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, הפכה סוריה ממדינה עוינת לשותפה אסטרטגית. בין המדינות מתקיים תיאום ביטחוני הדוק לסיכול הברחות סמים ונשק, וכ-200 אלף פליטים סורים כבר שבו למולדתם. במקביל, גם כוחה של איראן נפגע משמעותית בעקבות המלחמה, ויכולתה להפעיל סוכנים וחתרנות פנימית בתוך ירדן - שהייתה מוגבלת ממילא גם בשיא כוחה - פחתה עוד יותר. בניגוד למדינות אחרות באזור, בירדן אין לאיראן בסיס תמיכה חברתי; הקהילה השיעית בממלכה קטנה מאוד וחסרת השפעה פוליטית או חברתית. בהיעדר בסיס תמיכה שיעי בירדן הוסר החשש מפעילות איראנית במדינה לעת עתה.
גם בזירה הפנימית, האתגרים ההיסטוריים אינם מהווים עוד איום קיומי. הציבור הפלסטיני בירדן עבר תהליך השלמה ואינטגרציה עמוק. הירדנים ממוצא פלסטיני אינם חולשים עוד רק על המגזר העסקי, אלא משולבים בתפקידי מפתח בשירות הציבורי, במערכת הביטחון ובפיקוד הבכיר של הצבא והמודיעין, דבר המעיד על לכידות חברתית חדשה. במקביל, האופוזיציה האסלאמית נחלשה דרמטית; מאז שהוצאה התנועה האסלאמית מחוץ לחוק באפריל 2025, משרדיה נסגרו ופעיליה נתונים לפיקוח הדוק, ומאמציה להצית מחאות עממיות נכשלו.
האתגר המרכזי שנותר על הפרק הוא הכלכלה המדשדשת. ירדן מתמודדת עם כ-22% אבטלה - כשהאחוזים גבוהים אף יותר בקרב צעירים, חוב חיצוני המגיע לכ-90% מהתמ"ג, ופגיעה קשה בענף התיירות בעקבות המלחמה באזור. המחסור במשאבי טבע והתלות של ירדן באספקת מים וגז מישראל, מוסיפים להוות מוקד לביקורת פנימית ועלולים להביא לחוסר שקט ולמתיחות מפעם לפעם, אך ספק אם יהיה בכוחם של מתנגדי המשטר לערער את יציבתו סביב סוגיה זו בשנים הקרובות.
פרופ' רונן יצחק הוא ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית גליל מערבי וחוקר ירדן במרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.