מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף כי עלות הצבת אחות קבועה בכל בית ספר יסודי וחטיבת ביניים בישראל תעמוד על כ-460 עד 488 מיליון שקל בשנה. לפי הבדיקה מדובר בעלות דומה להיקף התקציבים הציבוריים שכבר מוקצים כיום לשירותי בריאות התלמיד ולסייעות רפואיות. הסיבה? זינוק של פי 20 במספר הילדים הזכאים לסייעת רפואית בתוך 15 שנה. בתוך כך, משרדי הבריאות והחינוך הודו כי לא קיימת מערכת דיווח מסודרת בזמן אמת, ולכן אין תמונה ברורה על מספר האירועים, חומרתם או היקף ההתערבויות שנדרשו בבתי הספר.
האם הפתרון לילדים עם אלרגיות מסכנות חיים במערכת החינוך אינו עוד סייעת רפואית צמודה, אלא אחות בית ספר קבועה? מסמך חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן לבקשת ועדות הבריאות והחינוך, בוחן לראשונה את העלות התקציבית של החזרת מודל "אחות בית הספר" למערכת החינוך בישראל.
משרד החינוך תומך בהחזרת אחיות בתי הספר וסבור כי ישנה אפשרות להחליף את הסייעות המלוות לצורך רפואי, וכן להרחיב את מתן השירותים הרפואיים גם לתלמידים עם אלרגיות בשכבות הבוגרות. במשרד הבריאות הציגו עמדה מורכבת יותר. לצד היתרונות האפשריים במודל אחות בית ספרית, הועלו קשיים שעלולים להתעורר, בין היתר על רקע השינוי הקודם שבגינו נעשה המעבר למתכונת ההפעלה כיום.
עוד צוין כי הרחבת פעילותן של אחיות שירותי בריאות התלמיד בבתי הספר צפויה לעבות במידה ניכרת את מעטפת המענים הבריאותיים לתלמידים, לספק מענה רציף במגוון תחומי בריאות ולהפוך את האחות לחלק אינטגרלי מהצוות החינוכי. עם זאת, משרד הבריאות הדגיש גם את יכולתן של האחיות להעניק עזרה ראשונה, להתמודד עם תחלואה והתפרצויות, לספק טיפול ולבצע מעקב אחר תלמידים עם מחלות כרוניות.
עוד ציינו נציגי משרד הבריאות כי תלמידים עם צרכים רפואיים מורכבים הדורשים השגחה וטיפול צמודים, כגון תמיכת חמצן או הזנה, יזדקקו לסיוע של סייעות מלוות או אנשי צוות ייעודיים, גם אם מועסקת אחות בית ספרית. בנוסף, בעניין סוגיית כוח אדם: שיעור האחיות לנפש בישראל נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD ויש חשש להחרפת המחסור, בייחוד בפריפריה. נוכח הגידול הטבעי במספר התלמידים והרחבת המענים המוצעת.
הבדיקה נערכה בעקבות דיון בכנסת בנושא המענה לתלמידים עם אלרגיות למזון. כיום, ילדים עם אלרגיות קשות זכאים לסייעת מלווה לצורך רפואי עד סוף כיתה ב'. החל מכיתה ג', אין זכאות לסיוע - על המוסד החינוכי ליישם מודל סביבה מוגנת, עם דגש על העצמאות והמודעות העצמית של התלמיד. הזכאות חלה במוסדות רשמיים ובמוסדות מוכרים שאינם רשמיים. בתוך כך, בכנסת עלתה הצעה להחליף את המודל הקיים בנוכחות קבועה של אחות במוסד החינוכי, שתעניק מענה רפואי רחב יותר לכלל התלמידים.
ד"ר נועה טל-אלון, ראש מיקוד מוגבלות ונגישות בקריה האקדמית אונו, סבורה כי הדיון סביב החלפת הסייעות הצמודות לילדים אלרגיים באחיות בתי ספר אינו יכול להתמקד רק בשאלת הבטיחות הרפואית או הכספית. לדבריה, לצד הצורך להגן על חיי הילדים ולמנוע מצבי חירום, יש לבחון גם את ההשלכות החברתיות והרגשיות של המהלך. "אנחנו צריכים להסתכל על שני אלמנטים במקביל", אמרה. "מצד אחד ביטחון ובטיחות, ומצד שני הרווחה הנפשית וההשתלבות החברתית של הילדים".
"אם נשווה למה שהיה לפני כמה שנים, יש היום יותר מודעות והסיפור של הסייעות הצמודות נותן הרבה ביטחון לילדים ולהורים", היא הסבירה. עם זאת, היא הדגישה כי מדובר בפתרון חלקי וזמני, שכן הסיוע ניתן בעיקר בגילים הצעירים ואינו ממשיך לאורך כל שנות הלימוד. "האחות לא נמצאת בכיתה עם הילד כל הזמן. היא יכולה להיות עסוקה בילד אחר, להיעדר או להיות חולה. צריך לחשוב היטב האם ניתן יהיה לספק באמצעות המודל הזה את אותה רמת ביטחון שהורים וילדים מקבלים כיום", היא אמרה.
מנגד, היא מציינת כי דווקא תלמידים בוגרים יותר, שכיום אינם זכאים לסייעת צמודה כלל, עשויים להרוויח מנוכחות של אחות בית ספר שתהווה כתובת מקצועית עבורם. אלא שלטענתה, האתגר הגדול אינו רק רפואי. "החשש שלי הוא שיחשבו שברגע שיש סייעת או אחות, הבעיה נפתרה. במציאות זה ממש לא כך". לדבריה, ילדים עם אלרגיות מתמודדים לא פעם עם הדרה חברתית, הימנעות מהזמנות לימי הולדת, קשיים בהשתתפות בפעילויות חברתיות ואף תופעות של בריונות.
ד"ר טל-אלון סיפרה כי "הרבה פעמים אף ילד לא מזמין את הילד האלרגי הביתה אחר הצהריים, כי ההורים חוששים לקחת אחריות על ילד שמסתובב עם אפיפן. זו בדיוק הנקודה שבה מערכת החינוך צריכה להיכנס לתמונה. לא מספיק למנוע אסון רפואי. צריך לחנך לקבלה, לשילוב ולהבנה", הוסיפה.
היא תיארה גם תופעה מטרידה המכונה "בריונות אלרגיה". "יש מקרים שבהם ילדים רצים אחרי ילד אלרגי עם במבה וצועקים 'בוא נראה אם זה יהרוג אותך'. זה נשמע קיצוני, אבל זה קיים", היא אמרה. עם זאת, היא אינה ממהרת להאשים את הילדים עצמם. "אלה ילדים שלא קיבלו תיווך נכון. האחריות היא של המבוגרים ושל מערכת החינוך להסביר, ללמד ולהעלות מודעות".
לדבריה, ההצלחה בשילוב ילדים אלרגיים תלויה לעיתים קרובות ביוזמות של הורים או ועד כיתה, אך מצב כזה אינו יכול להוות פתרון מערכתי. "אם ועד ההורים מוביל גישה מכילה ודואג להתחשב בילד האלרגי, כל הכיתה מתגייסת. אבל אם המסר הוא ש'כולנו סובלים בגלל ילד אחד', גם הילדים קולטים את זה. אי אפשר להשאיר את זה רק בידי ההורים. זה תפקיד של מערכת החינוך. מורה יכולה לדעת שיש לה ילד אלרגי בכיתה ושאסור להכניס מזון מסוים, אבל זה לא מספיק. צריך לתת לה כלים איך לדבר על זה עם הילדים, איך להתמודד עם ההיבטים הרגשיים ואיך להפוך את הנושא לחלק משיח מכיל בכיתה". היא הדגישה כי "זה לא דורש מהפכה, לפעמים מספיקות כמה שעות הכשרה. יש גננות ומורות שעושות עבודה מדהימה, שיודעות להפוך את ההתמודדות עם האלרגיה לחלק טבעי מהחיים בכיתה. חשוב ללמוד מהן ולהפיץ את הידע הזה".
לפי המסמך של הכנסת, הצבת אחות בכל בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים תעלה בין 460 ל-488 מיליון שקלים בשנה, בהנחה שהאחות תועסק ב-75% משרה - היקף שנחשב מתאים לשעות הפעילות במערכת החינוך. מדובר בסכום הקרוב מאוד ל-455 מיליון השקלים שכבר מוקצים כיום לשירותי בריאות התלמיד ולסייעות רפואיות בבתי הספר.
בשנת הלימודים תשפ"ה ניתנו שירותי בריאות התלמיד לכ-1.57 מיליון תלמידים בכיתות א' עד ט'. לצורך כך הוקצו 559 תקני אחיות בלבד, כאשר כל תקן משרת בממוצע בין 2,700 ל-3,500 תלמידים. במרבית בתי הספר אין כיום אחות קבועה, ובחלק מהמקרים אחות אחת אחראית על 10 עד 15 בתי ספר שונים.
במקביל, מספר הילדים הזכאים לסייעת רפואית ממשיך לזנק. בשנת הלימודים תשפ"ה היו 10,312 תלמידים זכאים לסייעת מלווה לצורך רפואי, לעומת 511 בלבד לפני 15 שנה. מדובר בעלייה של פי 20, בעוד שמספר התלמידים הכולל בישראל גדל באותה תקופה בכ-30% בלבד.
הגורם המרכזי לגידול הוא אלרגיות למזון. מתוך כלל הזכאים לסייעת רפואית, 8,339 תלמידים קיבלו את הזכאות בשל אלרגיה למזון - כ-81% מכלל המקרים. בחמש השנים האחרונות בלבד נוספו כ-3,700 תלמידים עם זכאות לסיוע עקב אלרגיה. גם העלויות בהתאם. בשנת הלימודים תשפ"ה העביר משרד החינוך כ-635 מיליון שקלים לתקצוב סייעות רפואיות, מתוכם כ-523 מיליון שקלים עבור ילדים עם אלרגיות למזון. בבתי הספר בלבד הוקצו כ-3,600 סייעות רפואיות, כאשר יותר מ-2,200 מהן ליוו תלמידים עם אלרגיות.
אלא שהמסמך חושף גם בעיה נוספת: למדינה אין כיום נתונים מלאים ומהימנים על היקף התגובות האלרגיות במוסדות החינוך. משרדי הבריאות והחינוך הודו כי לא קיימת מערכת דיווח מסודרת בזמן אמת, ולכן אין תמונה ברורה על מספר האירועים, חומרתם או היקף ההתערבויות שנדרשו בבתי הספר.
ממשרד החינוך נמסר כי אפשר לאפיין קריאות למד"א בגין תגובות אלרגיות בשעות הלימודים. ואולם, בנתונים שנמסרו הייתה אי-בהירות בנוגע לשנות הדיווח, ולכן לא הובאו במסמך. בנתונים נכללים כלל הילדים בגילי שנה עד 18 ובטווח שעות רחב 7:30-16:30 ואי-אפשר לקשרם בהכרח לאירועים שהתרחשו במוסדות חינוך.
נוסף על כך, לפי המרכז לא ברור אם בדיווחי מד"א נכללים כל המקרים הרלוונטיים, ובפרט מקרים פחות חמורים שטופלו בבית הספר על ידי הצוות, ללא דיווח וקריאה למד"א. במסגרת בחינת חלופות המענה לילדים עם אלרגיות, מוצע לתת את הדעת לסוגיית איסוף הנתונים וטיבם, זאת מתוך הכרה בכך שתשתית נתונים מהימנה היא מרכיב חיוני בגיבוש מדיניות.
בכנסת מדגישים כי המסמך אינו קובע מהו המודל הרפואי הנכון, אלא בוחן את ההיבט התקציבי בלבד. עם זאת, הוא מצביע על כך שהחזרת אחות בית הספר עשויה להיות אפשרית מבחינה כלכלית, אם יוחלט לאגם מחדש את התקציבים שכבר מוקצים כיום לשירותי בריאות התלמיד ולסייעות הרפואיות. המסמך גם מגלה כי במשרד הבריאות כבר בוחנים פיילוט במספר בתי ספר יסודיים להשבת מודל "אחות בית הספר", לצד כוונה לשנות את אופן הפעלת שירותי בריאות התלמיד ברחבי הארץ החל משנת הלימודים תשפ"ז.