רגע לפני פיזור הכנסת והליכה לבחירות, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מקדם תיקון חקיקה להורדת גיל האחריות הפלילית על עבירות של פשע חמור, מגיל 12 ל-10 - כך נודע לוואלה.
למזכירות הכנסת הוגשה היום (שלישי) הצעת החוק לתיקון החקיקה, כאשר המטרה היא לפתוח במרתון דיונים בוועדה לביטחון לאומי בראשות צביקה פוגל, ככל הנראה כבר בשבוע הבא - על מנת להעביר בהקדם את תיקון החקיקה בקריאה ראשונה, בטרם ההצבעה הסופית במליאה על פיזור הכנסת והליכה לבחירות.
אם הצעת החוק תעבור בקריאה ראשונה, לפני פיזור הכנסת, תוכל סיעת עוצמה יהודית להמשיך בהליכי החקיקה ובדיונים עד הבחירות, לכן גם במהלך הכנסת הבאה.
"גיל האחריות הפלילית בישראל, כפי שנקבע בחוק העונשין, הוא 12 שנים. משמעות הדבר היא שקטין מתחת לגיל 12 שהיה מעורב בעבירה, חמורה ככל שתהיה - לא ניתן להגיש נגדו כתב אישום או לפתוח נגדו בהליכים פליליים, והוא פטור מענישה", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, שכאמור נועדה לתקן את החקיקה הקיימת.
עוד נטען בדברי ההסבר, כהצדקה להורדת גיל האחריות, כי "בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעה של קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית, קרי מתחת לגיל 12 שנים - שמבצעים מעשי אלימות חמורים. אין כל הצדקה לתת פטור מהליך פלילי לקטין בן 11 שעבר עבירת אלימות חמורה - על כן, גיל האחריות הפלילית לקטין יירד ל-10 שנים לעניין עבירת פשע חמור, קרי עבירה שדינה שבע שנים ומעלה".
בדומה לישראל, במדינות רבות בעולם גיל האחריות הפלילית הוא 12 שנה - כאשר ישנם מדינות שבהן גיל האחריות הפלילית הוא 14 ואף 16. במדינתנו, קטינים מתחת לגיל 12 החשודים בעבירות פליליות מטופלים על ידי מערכת הרווחה ולפי חוק הנוער.
הסיבות להתנגדות ארגוני רווחה - והסיכויים להשלים את תיקון החקיקה
ישנם קומץ מדינות שהורידו את גיל האחריות הפלילית ל 10 שנים - וביניהן בריטניה, ניו זילנד, אוסטרליה, שוויץ, דרום אפריקה, וכן מדינות נוספות באפריקה ובאסיה.
במדינות שהורידו את גיל האחריות הפלילית ל-10 שנים, נקבעו סייגים ובין היתר, חומרת העבירה, המודעות והבגרות הנפשית של מבצע העבירה, מידת השיפוט של מבצע העבירה, סוגי הערכאות בהן הוא נשפט ומתחם הענישה אותו ניתן להטיל.
בעבר, ארגוני רווחה, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים התנגדו להורדת גיל האחריות הפלילית בישראל - כאשר גם הפעם המהלך צפוי להיתקל בהתנגדות, והסיכויים להשלים את תיקון החקיקה לא נראים כרגע גבוהים. הסיבות המרכזיות להתנגדות: העדפת הליך שיקומי, הסיכוי להריסת עתידו של הקטין והפגיעה האפשרית בהתפתחותו הקוגנטיבית והרגשית.