החדר הזה בירושלים הוא החדר החשוב ביותר בישראל, במזרח התיכון ואולי יותר. בחדר הזה מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר. הוא לא חדר גדול במיוחד, עשרים או שלושים אנשים יכולים להידחס אליו, ובו נקבעים לעיתים גורלם של חיילים, של יישובים, של מלחמות ושל דורות. בחדר הזה מתכנסת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. אתם מכירים אותה בשם הפשוט יותר: הקבינט המדיני-ביטחוני.
כשהדיונים אינם מתקיימים בבור בקריה או במתקנים מסווגים אחרים, חברי הקבינט מתכנסים בלשכת ראש הממשלה בירושלים. קומה אחת מתחת לקומת הממשלה המוכרת במתחם המכונה "האקווריום" - על שם קיר הזכוכית הגדול שמקבל את פני הנכנסים למתחם.
מי שמדמיין אולם מפואר בסגנון הבית הלבן צפוי להתאכזב. זהו חדר ישיבות - לא גדול, לא נוצץ, אבל כזה שספג לתוכו אינספור שעות של דרמות לאומיות. הכיסאות בו, חומים ומרופדים היטב, הם אולי הפריט החשוב ביותר בחדר אחרי האנשים שיושבים עליהם. ראשי ממשלות, שרים, קצינים וראשי מערכת הביטחון יושבים שם שעות על גבי שעות, לפעמים שש, שבע ושמונה שעות ברצף, ולעיתים הרבה יותר. הגב זקוק לתמיכה לא פחות מהמוח.
לא רק האוכל נשאר בחוץ, אלא גם הטלפונים
בחדר מוצבים מסכים גדולים שעליהם מוקרנות מפות, תוכניות מבצעיות, תצלומי אוויר, נתוני מודיעין וסקירות מצב, לפעמים תמונה אחת על המסך משנה החלטה שלמה. גם האוכל הוא חלק מהסיפור. ישיבות קבינט מתחילות בדרך כלל בשעות הערב ונמשכות עמוק לתוך הלילה. במשך שנים היה התפריט כמעט קבוע: בורקסים, טורטיות, גבינות, פירות וירקות. לפעמים הפסקת אוכל מסודרת עם דגים ופסטות.
בחודשים האחרונים חזר התפריט הבשרי למרכז הבמה: שניצלונים, כרוב צלוי, עלי גפן, תפוחי אדמה,
לחמים, וצלי בקר שבושל שעות ארוכות. האוכל נשאר בחוץ - שהמקום לא יהפוך לג'ונגל, חדר הקבינט לא יהפוך לחדר אוכל. הכיבוד מוגש בקומה העליונה.
לא רק האוכל נשאר בחוץ, גם הטלפונים מופקדים בכוורות שבכניסה. ברגע שהדלת נסגרת, כלי התקשורת המתקדם ביותר בחדר הוא דווקא מהסוג הישן ביותר - פתק נייר. בתוך אחד החדרים המאובטחים בעולם, פיסת נייר קטנה עדיין מנצחת כל אפליקציה. מי שעבדו עם נתניהו לאורך השנים מספרים שהוא כמעט ואינו יוצא מהחדר. בעוד שרים אחרים קמים מדי פעם להתחבר לטלפונים או להתרעננות, ראש הממשלה יושב שעות ארוכות.
האמת בקבינט - מורכבת יותר
הקבינט עבר שינוי משמעותי ולא רק בתפריט החלבי והבשרי. הקבינט של השנים האחרונות אינו הקבינט של פעם ככל שהמלחמה התארכה, וככל שהמערכות הפוליטיות נעשו מורכבות יותר, כך גדל גם מספר המשתתפים. עוד שרים, עוד קצינים. לעיתים התחושה היא שהקבינט הפך לפורום רחב מדי עבור קבלת החלטות אינטימית.
הפורום החשוב יותר הוא הקבינט המצומצם - ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ראשי זרועות הביטחון ולעיתים ראשי הסיעות. ואם נדרשת הכרעה רגישה במיוחד, המעגל נסגר עוד יותר: ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראשי מערכת הביטחון בלבד.
סוגיית ההדלפות זוכה למוניטין מוגזם. הציבור מקבל לעיתים את הרושם שכל מילה שנאמרת בקבינט מוצאת את דרכה החוצה. האמת מורכבת יותר - יש הדלפות, והרבה, אבל רובן פוליטיות וקוסמטיות: מי תקף את מי, איזה שר התעמת עם הרמטכ"ל, מי הרים את קולו על ראש הממשלה.
הדברים החשובים באמת - תוכניות התקיפה, היעדים המבצעיים, המפות, תוכניות ההונאה וההטעיה - בדרך כלל נשמרים היטב. ישראל לצאת למבצעים דרמטיים בהפתעה כמעט מוחלטת. גם היום במערכת הביטחון עדיין מנסים להבין כיצד גורמים מסוימים בתקשורת היו ערוכים היטב לשידורים באירועים מסוימים, אך ככלל, הסודות המבצעיים החשובים ביותר נשמרים.
אינו חבר קבינט, אבל מוזכר שוב ושוב
ובתוך החדר החשוב יש אדם אחד שנמצא כמעט בכל דיון, למרות שאינו חבר קבינט, אינו שר ואפילו אינו אזרח ישראלי. שמו מוזכר שוב ושוב בחדר: טראמפ, דונלד טראמפ.
בחודשים האחרונים, נדמה שאין דיון ביטחוני משמעותי שבו הנשיא האמריקאי אינו נוכח - גם אם רק דרך שמו. תיאום מהלכים מדיניים, תיאומים צבאיים, סוגיות אסטרטגיות, טקטיות ובעיקר מסע שכנועים ולחצים בלתי פוסק לטובת האינטרסים הישראליים ביניהם המשך הניסיון להפיל את המשטר באיראן, הוצאת האורניום, מאבק בטילים הבליסטיים האיראניים והשגת כמה שיותר יד חופשית בלבנון.
נתניהו מרבה להזכיר את צ'רצ'יל, משפט אחד שהוא חוזר עליו מפיו של המנהיג הבריטי הוא ש"יש רק דבר אחד גרוע יותר מלהילחם עם בעלי ברית, והוא - להילחם בלעדיהם".
כשהשרים דחקו בראש הממשלה להגיד "לא" לטראמפ ולהגיב בעוצמה רבה יותר בצפון, נתניהו שולח את ידו קדימה, פורש את אצבעותיו ומסמן תנועות של קדימה ואז מושך מעט לאחור. דחיפה והרפיה, התקדמות ובלימה. כך, לדבריו, מתנהלים היחסים עם וושינגטון. זו מלאכה מדינית מורכבת לא פחות משהיא מלאכה ביטחונית מורכבת.
הצלחה של טראמפ - היא הצלחה של נתניהו
החיילים שנפלו מפגיעות הרחפנים ותמונות הילדים הבוכים בצפון קשים מנשוא וממלאים את השיח הישראלי, ודוחקים באופן טבעי הישגים חסרי תקדים של צה"ל בצפון - הריסת קו הכפרים הראשון בגבול עם ישראל, חשיפת מנהרות, אמל"ח, תשתיות טרור, חיסול מאות מחבלים. אבל, בסופו של דבר יש משתנה אחד שיכול להכריע את התמונה כולה והוא לא רק אצל בישראל אלא גם בידיים של טראמפ.
אם איראן תיחלש משמעותית, אם בעיית האורניום תיפתר, חיזבאללה יוכרע והגבול הצפוני ישוב להיות בטוח - נתניהו יוכל להגיע לבחירות עם מאזן הצלחות שקשה לזכור כמותו.
אבל אם איראן תישאר על סף גרעין, חיזבאללה יתאושש, ואם תושבי קריית שמונה ומטולה ימשיכו לחיות בתחושת איום - אותו טראמפ עלול להפוך מגורם שמחזק את נתניהו לגורם שמחליש אותו.
הצלחה של טראמפ היא בסבירות גבוהה הצלחה של נתניהו גם בבחירות בישראל, כישלון שלו עשוי לשנות את מפת השלטון בישראל.