"הלב של היחידה": סמלת רותם ינאי, שנהרגה מפגיעת רחפן בשומרה, מובאת למנוחות

סמל רותם ינאי שנפלה בעת שרחפן התפוצץ עליה בבסיסה בצפון, הובאה היום (חמישי) לקבורה בחלקה הצבאית של בית העלמין הקטן במושבה גבעת עדה, לצד סמל יואב אגמון ז"ל גם הוא מגבעת עדה, שנפל אף הוא בפגיעת כטב"ם, לפני שנה וחצי בבא"ח רגבים.

מסע ההלוויה החל בבית המשפחה ולצד הדרך לבית העלמין ניצבו תושבים רבים כשהם נושאים דגלי ישראל. השר ניר ברקת היה נציג הממשלה בהלוויה. מאות הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון. "הלב של היחידה", כינה אותה סא"ל שמואל בטיט, מפקד בא"ח גבעתי.

"השמש של חיי", ספדה לה אמה הילית בבכי מר, "היית כל-כך יפה מבפנים ומבחוץ שמחת החיים שסביבך היתה מדבקת, כל מה שרצית להשיג השגת, ללא הנחות. כך גם להיות משקית תש. היית מצטיינת. אהבת האדם שלך והיכולת שלך לאמפתיה, הנתינה. ביקשת ממני לבשל לחיילים והיית את מבשלת לחיילים שלך ארוחות גורמה".

האב טל ינאי ספד בבכי: "איפה את? ילדה זהב, טובת לב, חייכנית, חברותית, עוזרת לכולם וחובלת. כל כך אהבת לשרת כבשה קיטש מגבעתי וגדול רותם. כמה שמחת כאשר קיבלת שיבוץ לגדודים וסיוב הקורס. מימשת את כל היכולות של החוטפים. עזר וסייעת לחיילים בודדים. דאג לתשלומים מיוחדים לחיילים עם קשיים. כל כולך לב ונתינה. אני אוהב אותך כל כך ונפרד כאן ממך. כל החיים היו עוד לפנייך ואני מצטער שלא הצלחתי לשמור עלייך. אוהב עד אין קץ, ביני שלך".

האח דור סיפר בבכי על הקשר העמוק שהיה לו עם אחותו. "גרמת לכל אחד סביבך להרגיש אהוב", אמר, "הזכרון שלך ישאר איתנו בכל מקום. מצטער שלא הצלחתי לשמור עליך יהי זכרך ברוך".

מפקד בא"ח גבעתי סא"ל שמואל בטיט ספד לה: "התגייסת לשירות משמעותי כמשקית ת"ש בגדוד רותם, וביצעת את תפקידך במסירות, באחריות ובלב גדול. לאורך שירותך התמודדת עם אתגרים מקצועיים ואישיים מתוך תחושת שליחות אמיתית, והוכחת פעם אחר פעם למפקדייך ולחברייך שאפשר לסמוך עלייך בכל משימה ובכל רגע".

"היית חיילת מוערכת, משמעותית ובולטת בנוכחותך. תמיד בחרת לראות קודם כל את החיילים שסביבך, את החברות, להקשיב, לעזור, לחזק ולתת מעצמך בלי גבול. אך מעבר לתפקיד ולמדים, היית חברה אמיתית, מצחיקה, אהובה, מלאת שמחת חיים ואור. חברותייך מספרות שהיית הלב של המחלקה, זו שכולם הכירו ואהבו, זו שתמיד דאגה לכולם בשלה, הרימה את האווירה והצליחה לחבר בין האנשים", המשיך בטיט.

"בתפקידך כסמלת המחלקה היית עבורן עוגן, ידעת להיות שם גם ברגעים הקשים, לחזק כשצריך ולהכניס אנרגיה, חיוך ורעל בעיניים שכל כך מזוהים עם הגדוד. מפקדייך מספרים שאהבת את החיים, אהבת לבלות, לצחוק, ליהנות מכל רגע ולחיות באמת. בעוד חודשים ספורים בלבד היית אמורה להשתחרר, לצאת אל העולם הגדול, להגשים חלומות, לבנות עתיד וחיים שלמים שהיו עוד לפניך", הוסיף.

המשיך בעצב ואמר: "במלחמה זו שאין צודקת ממנה, מלחמת הטוב ברע, חטיבת גבעתי, גדוד רותם וחיילי פלוגת המבצעית, שלהם כל כך דאגת בתפקידך כמשקית ת"ש - נלחמים בחוד החנית. הם נלחמים למול הטרור האכזרי בלבנון גם ברגעים אלו ממש, על מנת להבטיח את ביטחונו של העם היהודי בארץ ישראל".

ראש המועצה המקומית בנימינה - גבעת עדה, גיל חנניה, פנה בנאומו לעבר קברה הטרי של רותם ואמר: "אני לא דמיינתי שאעמוד כאן שוב כראש מועצה, ואצטרך להרחיב את שורת הקברים הצבאיים בבית העלמין, שגם את תצטרפי אל אותה שרשרת כואבת של גיבורים וגיבורות מקומיים, צעירים שגדלו כאן בין השדות, בבתי הספר, בתנועות הנוער ובקהילה שלנו".

הוא אמר, "נמשיך ללמוד מי היית, נמשיך לספר עלייך, נמשיך לשאת את החיוך שלך, את הנתינה שלך ואת האור שהבאת לעולם. הצטרפת בכאב גדול לדברי הימים של המושבות שלנו ושל הארץ הזאת. ארץ שבניה ובנותיה ממשיכים לשלם למענה מחיר כבד מנשוא".

ינאי הותירה אחריה הורים, הילית וטל, ושני אחים, דור ואביעד. היא למדה בבית הספר "כרמים" ביישוב שבו הרחיבה את לימודיה במגמת תיאטרון, והייתה חניכה ופעילה בשבט גפן של תנועת הצופים המקומית.

"אלוהים לוקח את הטובים", אמרה בבכי הסבתא טובה הופמן מפתח תקווה, שהיתה קשורה מאד לרותם. רותם הותירה אחריה את ההורים הילת וטל ואת האחים דור בן ה-24 ואביעד בן ה-17.

הדודה מיטל אנסבכר סיפרה: "רותם בשתי מילים זה לב ענק. זו ילדה שכל כולה היא נתינה. לב זהב, תמיד מוקפת בחברים, באהבה. זה לא פלא שהיא הלכה לתפקיד הזה. כמש"קית ת"ש בגדוד רותם. זה נועד לה, האכפתיות, הלב. היא מגיל אפס, קראו לה עם הרחמניה".

הדודה הוסיפה כי "זה משהו שבא מהבית, מאימא שלה, שהיא בדיוק אותו דבר. והיא נתנה את כל כולה. עכשיו בדיוק שלחו לי תמונות ממה שהיא הכינה לחיילים שחזרו. שולחן מפואר לשבועות שהיא הכינה להם. כשהיו חוזרים, היא הייתה מכינה להם אוכל, מפנקת אותם, דואגת לכל אחד. ממש הרגש האימהי הזה שהיה בה כבר מגיל ילדות, שזה לא מובן בשום צורה אצל ילדה. היא פשוט לב ענק. רואים את זה בחיוך שלה, שקורן, שיביא אותו לכל מקום. וזה מה שאני רוצה שיזכרו, שידעו מי זאת רותם, שידעו איזו אבדה הדבר הזה, וכמה שהיא באמת כל כך, כל כך הייתה מיוחדת בלב הענק שלה, והנתינה שלה".