סמל רותם ינאי מגבעת עדה, מש"קית ת"ש בגדוד רותם של חטיבת גבעתי, נהרגה אתמול (רביעי) מפגיעת רחפן נפץ בשטח צבאי במושב שומרה. "אלוהים לוקח את הטובים", אמרה בבכי הסבתא טובה הופמן מפתח תקווה, שהיתה קשורה מאד לרותם. רותם הותירה אחריה את ההורים הילת וטל ואת האחים דור בן ה-24 ואביעד בן ה-17.
הדודה מיטל אנסבכר סיפרה: "רותם בשתי מילים זה לב ענק. זו ילדה שכל כולה היא נתינה. לב זהב, תמיד מוקפת בחברים, באהבה. זה לא פלא שהיא הלכה לתפקיד הזה. כמש"קית ת"ש בגדוד רותם. זה נועד לה, האכפתיות, הלב. היא מגיל אפס, קראו לה עם הרחמניה".
הדודה הוסיפה כי "זה משהו שבא מהבית, מאימא שלה, שהיא בדיוק אותו דבר. והיא נתנה את כל כולה. עכשיו בדיוק שלחו לי תמונות ממה שהיא הכינה לחיילים שחזרו. שולחן מפואר לשבועות שהיא הכינה להם. כשהיו חוזרים, היא הייתה מכינה להם אוכל, מפנקת אותם, דואגת לכל אחד. ממש הרגש האימהי הזה שהיה בה כבר מגיל ילדות, שזה לא מובן בשום צורה אצל ילדה. היא פשוט לב ענק. רואים את זה בחיוך שלה, שקורן, שיביא אותו לכל מקום. וזה מה שאני רוצה שיזכרו, שידעו מי זאת רותם, שידעו איזו אבדה הדבר הזה, וכמה שהיא באמת כל כך, כל כך הייתה מיוחדת בלב הענק שלה, והנתינה שלה".
ב-7 באוקטובר המשפחה עברה טלטלה עם הפציעה של אחיה דור שהיה חובש במוצב יפתח שבסמוך לזיקים והוא ראה את חבר שלו פצוע. "הוא יצא מהנמר בשביל להציל אותו, חטף כדור שלשמחתנו, נכנס ויצא מהצד השני ועל הדרך הצליח להוריד את שני המחבלים שירו בו וחשבנו שאז זה היה הניסיון שהעמידו אותנו ושזה נגמר. לא יכולנו לעלות על דעתנו דבר מסוג הזה", סיפרה הדודה מיטל.
רותם שוחחה עם אביה אתמול בשעה 11:30 ועם אמה בשעה 12:30, ובכלל הייתה אמורה לצאת לשבת אחרי שהיא לא יצאה. "בשעה הזאת היא כבר הייתה אמורה להיות בבית וגם זה קרה בגלל שהיא רצתה לבוא ולהיות עם החברה שנבחרה כמצטיינת ולעודד אותה ולתת לה את הכבוד שמגיע לה, וככה זה נגמר", שיתפה הדודה.
הדודה מיטל שיתפה כי רותם לא הייתה מודאגת בכלל מהסיטואציה בבסיס: "היא ילדה שהייתה דואגת לכולם, אבל בכל מה שקשור לבסיס היא הקרינה לכולם כזה ביטחון ושהכול בסדר, אימא שלה אפילו קפצה לבקר אותה לפני שבוע, שבועיים והכול בסדר, אין שום דאגה, 'כן יש רחפנים', זה היה הסגנון דיבור, היא ממש לא דאגה". היא הדגישה כי "כשאתה כל כך אופטימי וכל כך מלא חיים וכל כך טורף את החיים אתה לא יכול לחשוב על משהו שהוא כזה. כן זה בא לנו בהפתעה. זה כאילו משהו שלא נתפס".
היא סיפרה גם על תכניותיה של רותם לעתיד: "אם היו לה תוכניות לעתיד זה היה להמשיך וליהנות בחיים, ואחד הדברים היותר כואבים זה שהיא כתבה לאמא שלה מכתב לפני חודש בדיוק והיא כתבה לה בסוף שהיא מקווה להיות אימא כמו שהיא. זה כבר לא יקרה".
נועה, בת גבעת עדה וחברת ילדותה הקרובה של רותם, סיפרה לוואלה על הקשר הבלתי נפרד בין השתיים - קשר שהחל עוד בגן הילדים ונמשך עד לשירותן הצבאי בגבול הצפון. "אנחנו מכירות מהגן, גדלנו ביחד ומאז לא נפרדנו", סיפרה. "לפני חודש הודיעו לנו שאנחנו ביחד בבסיס, וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו בערך. גם בבית וגם בבסיס היינו ביחד", שיתפה.
לדבריה, אף ששירתו ביחידות שונות - נועה בתותחנים ורותם בגבעתי - הן מצאו את עצמן משרתות במרחק דקות הליכה זו מזו. "היינו במרחק חמש דקות הליכה אחת מהשנייה", סיפרה. השתיים חוו יחד גם את מתקפות הרחפנים האחרונות בגזרה. "באזור שלנו נפלו רחפנים גם לפני שלושה שבועות והיו פיצוצים של תחמושת. גם אתמול במתקפת הרחפנים הייתי במקלט שלוש שעות".
"אני מרגישה שאני בחלום בלהות, ואני כאילו תוהה מתי אני אתעורר מהסיטואציה", אמרה הדודה רעות שוורצמן-הופמן, "בכלל הייתי אמורה להיות עכשיו ביוון, ואז אחותי התקשרה עם הבשורה בצורה הנוראית הזאת, כמו בלילה, ומאז פשוט חלום שלא מתעוררת ממנו".
הדודה רעות הוסיפה בכאב: "רותם הייתה ילדה מהממת, אני זוכרת שהיא נולדה, כאילו זה היה אתמול. אור גדול, ילדה שאהבה את החיים, טרפה את החיים. תמיד הייתה מוקפת במלא חברים, וכל פעם שהיא הייתה חוזרת מהצבא או ממקום אחר ישר היו מגיעים כל החבורה שלה ומתיישבים והיא פשוט הייתה האור של כולם וזהו זה, עכשיו האור הזה כבה".
נועה סיפרה כי דקות לפני הפגיעה עוד שוחחה עם רותם. "הייתי בטוחה שבחיים זו לא רותם, כי דיברתי איתה לפני. היא אמרה לי שהיא לא יכולה שניפגש עכשיו כי היא יוצאת לטקס של חברה שלה". רק שעות לאחר מכן התבררה לה הבשורה הקשה. "אמרו לי שזאת היא. גם עכשיו אני לא מאמינה", אמרה.
על רגעי הפגיעה סיפרה בכאב: "רותם ניסתה להגיע למיגונית. הרחפן פגע בה פגיעה ישירה. הלכתי אחר כך לראות איפה זה היה, עוד קצת והיא הייתה מגיעה למיגונית. דיברתי עם אלה שהיו איתה וניסו להציל אותה, אבל זו הייתה פגיעה ישירה ולא היה מה לעשות".
נועה תיארה את רותם כמי שהייתה מוקד של שמחה וחיים בכל מקום אליו הגיעה. "רותם הייתה הבן אדם עם הכי הרבה חיים, הכי שמחה שיש. לא מפספסת שום מסיבה או ישיבה, תמיד מרימה, תמיד מצחיקה ומשמחת. היה לה הלב הכי גדול שיש. היא תמיד הייתה שם בשביל כולם".
לדבריה, השירות הצבאי היה משמעותי במיוחד עבור חברתה. "בצבא היא ממש פרחה. היא אפילו חשבה לחתום קבע". היא הוסיפה, "נמשיך לזכור אותה עם החיוך הענק שלה. בצחוק ובשמחה, בדיוק כמו שהיא הייתה. כל מקום שהיא הייתה בו היה מלא אווירה של שמחה וצחוק".