זה עוד לא קרה לנתניהו. לצאת לבחירות בלי שהגוש שלו מאורגן אחריו כמו חיילים. חיילים ממושמעים. פעם קראו לצבא הזה שלו גוש הימין, פעם גוש נתניהו, אבל תמיד גוש. הוא עוד לא יצא לבחירות בלי גוש מוצק מאחריו, כאלה שהם רק שלו, פועלים כגוש, מנהלים מו"מ כגוש, אף אחד לא מפלרטט עם הצד השני. זה התנאי, רק ככה יוצאים לבחירות. כל התורה על רגל אחת.
מילה על הגוש: בשנת 2009, בנימין נתניהו ויועצו האסטרטגי ישראל בכר, הבינו כבר אז, לפני כולם, מה חשיבות הגוש. גודל המפלגות חשוב אבל אם אין לך גוש שחוצה את רף ה-61 מנדטים אין לך ממשלה, אין לך קואליציה, במקרה הטוב תצליח לסחוט סיבוב בחירות נוסף או להקים ממשלת מיעוט, סיוט גדול.
ב-10 לפברואר 2009 נערכו בחירות בישראל. בראש הליכוד עמד בנימין נתניהו, בראש תנועת קדימה עמדה ציפי לבני. קדימה סיימה עם 28 מנדטים, הליכוד סיים עם 27 מנדטים ופרץ שמחה גדול שטף את אנשי קדימה. שרים, ח"כים, פעילים ואוהדים הסתערו על מטה המפלגה בת"א והחגיגות היו בשמיים. זכור במיוחד ניר ברקת, אז בכיר בקדימה, שהיה בין ראשי החוגגים. כשאנשי קדימה חגגגו את ניצחון מפלגתם במנדט אחד על הליכוד, סגר נתניהו קואליציה. הליכוד, מפלגות הימין והמפלגות החרדיות.
הבחירה קלה: תמיד החרדים לפני השאר
כבר במהלך הלילה הבינו החוגגים במטה קדימה את האמת העגומה. נתניהו הולך להרכיב קואליציה, יש לו כמעט ממשלה ביד, הם עם 28 המנדטים בדרך לאופוזיציה. המסיבה במטה קדימה התפזרה מהר. עוד לפני הקמת הממשלה היה ניסיון של נתניהו לצרף את קדימה לקואליציה, אבל אהוד ברק, אז יו"ר מפלגת העבודה, הצליח לצרף את סיעת העבודה בתום מאבק פנים מפלגתי סוער. הוא הצטרף לקואליציה וקדימה, המפלגה הגדולה באותן בחירות, נשלחה לאופוזיציה. שם גם התפוררה ולימים נעלמה לחלוטין.
נתניהו הבין את חשיבות הגוש, אבל בבחירות שלאחר מכן נאלץ שוב להיפרד מהגוש שלו. לא כי רצה. הוא מאוד לא רצה, אבל שניים, יאיר לפיד עם 19 מנדטים ונפתלי בנט, עם 12 מנדטים, הקימו את "ברית האחים", וכפו עליו לשלוח את החרדים לאופוזיציה. נתניהו נקרע, ניסה לשנות את רוע הגזרה אך בנט ולפיד הודיעו לו: או אנחנו ביחד, או החרדים. תחליט. נתניהו הבין שבלעדיהם אין לו ממשלה. הוא נאלץ להיפרד מהחרדים אהובי ליבו, עמודי התווך של הגוש שלו, היקרים לו ביותר, אלה שהרעיף עליהם תקציבי עתק, דאג שלא יתגייסו ובתמורה קיבל אצבעות ממושמעות, של שס ויהדות התורה.
נתניהו סבל מכל רגע באותה ממשלה. הוא תיעב את שותפיו, לפיד, בנט, איילת שקד וציפי לבני. הוא התגעגע לשותפיו הטבעיים בגוש, הסיעות החרדיות. בסוף שנת 2014 הוא מצא תירוץ, חוק שניסו אז לחוקק נגד העיתון שהיה אז הבטאון שלו, ישראל היום. על זה הוא הפיל את הממשלה ובשנת 2015, הוא שוב ניצח והקים מחדש את גוש הימין, עם החרדים כמובן. את הממשלה הזו הוא אהב ממש. זו היתה ממשלה שהחזיקה משנת 2015 ועד יוני 2021. שש שנים מלאות, כולל כמה סבבי בחירות.
וההחלטה ההיא, משנת 2009, שקודם כל הגוש, עושים הכל כדי לשמרו, ליוותה את נתניהו מאז בכל השנים. עושים הכל לרצות את החרדים, קודם כל החרדים, הם הכי נוחים לו ולכן הכי חשובים. אף אחד שם לא רוצה להחליף אותו, אין להם שום דרישות בענייני צבא וביטחון, נושאי הליבה של נתניהו. גם נושאי כלכלה לא ממש מעניינים אותם. הם כאמור רוצים תקציבים לישיבות, לכוללים, למוסדות החינוך שלהם, למוסדות בכלל, ללומדי התורה, לדאוג שהצבא לא יפריע להם ללמוד ותעשה מה שאתה רוצה.
לכן הם היו תמיד הכי חשובים לנתניהו. הרבה יותר מכל מיני ראשי מפלגות ימין עם אג'נדות בענייני ביטחון כמו למשל בנט ואביגדור ליברמן, שגם רצו תמיד להחליפו בתפקיד ראש הממשלה. ומבחינת נתניהו מחשבות כאלה, שאיפות כאלה, הם כמעט חילול הקודש. אותו אסור להחליף, זה נגד הטבע, כמעט בגידה. ולכן החרדים היו הכי חשובים. ואחריהם, בקדנציה האחרונה בן גביר וסמוטריץ'. השניים, ראשי מפלגות ימין, לא ממש סיכנו אותו ונתניהו נתן להם לעשות הכל. כשאנשים לא הבינו כיצד נתניהו נותן לבן גביר לעשות ככל העולה על רוחו במשטרה ובכלל, כיצד הוא שותק לכל גחמה שלהם, גם כשגרמו נזקים גדולים לישראל, התשובה היא הגוש. הוא חייב אותם לקואליציה. בלעדיהם הוא לא ראש ממשלה אז שיעשו מה שהם רוצים במשטרה, במשרד האוצר, שיגידו כל מהם רוצים, העיקר שיאפשרו לו להיות ראש ממשלה.
טבח השבעה באוקטובר הוא דוגמא קלאסית לכך. בצלאל סמוטריץ, מכל האנשים, הבין מיד את גודל האסון שנפל על ישראל ואמר בישיבת הקבינט באותו יום: "תוך 48 שעות יקראו לנו להתפטר בגלל המחדל והם יהיו צודקים". הם יהיו צודקים אמר אז סמוטריץ, אבל לנתניהו היו תוכניות אחרות כבר בשעות ובימים שלאחר הטבח הנורא. המשימה העליונה לדבוק בגוש, לשמור על הגוש מכל משמר ולהרחיק את הבחירות כמה שיותר. ובזה הוא הצליח. הצליח בגדול. אולי ההצלחה היחידה שלו בקדנציה הזו. הוא יסיים כנראה את מלוא הקדנציה. רק בזכות הגוש שנשאר איתו.
לא מרים ידיים
וכעת קרה דבר שטרם קרה לו. יהדות התורה הודיעה על פרידה מנתניהו.
יהדות התורה היא מפלגה חרדית-אשכנזית בת שבעת המנדטים שמורכבת משני חלקים. החסידים והליטאיים. הרב החשוב ביותר של החסידים, האדמו"ר מגור, הודיע כבר לפני שנה על גט כריתות מנתניהו. הוא טען אז שנתניהו שיקר והונה אותם בעניין חוק הגיוס, עירבב בקרב האדמורים החסידיים ולכן הוא גמר איתו. לא רק גמר, גם הבטיח להביא להדחתו. בכל השנה האחרונה ניסה האדמו"ר מגור לשכנע את הרב החשוב ביותר בציבור החרדי, רבם של הליטאים, הרב דב לנדו, להצטרף אליו נגד נתניהו. "הוא שקרן, רמאי, אסור להאמין לו", אמר האדמו"ר מגור לרב לנדו. הרב לנדו התלבט. נתן עוד צ'אנס ועוד צ'אנס לנתניהו עד שלפני שבועיים כתב בכתב ידו גט כריתות לנתניהו: "אין לי אמון יותר בנתניהו, אין יותר גוש, נפעל לפיזור הכנסת", כתב הרב.
וכעת כל סיעת יהדות התורה נגד נתניהו. מתבטאים נגדו באופן שמעולם לא התבטאו. מבטיחים שהפעם הוא גמר. הוא לא יהיה יותר ראש ממשלה. שגדי אייזנקוט עדיף עליו. משה גפני, ראש מפלגת דגל התורה הליטאית, אף נפגש עם אייזנקוט השבוע. "פגישה טובה מאוד" דיווחו הצדדים לאחריה. נתניהו רתח מזעם. הוא לא רגיל לזה שאנשי הגוש שלו מפלרטטים עם הצד השני. גם אריה דרעי לא מצליח לעזור לו הפעם. לא מצליח להרגיע את האחות האשכנזית. יש בינהם נתק בעקבות המשבר עם נתניהו.
אבל מה נתניהו יכול לעשות? במה הוא יכול לאיים עליהם? בייאושו הוא הורה ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה, לנסות רוב להעביר את חוק הגיוס. אתמול פירסמה דפנה ליאל כי אוחנה הפעיל לחץ אדיר על היעוץ המשפטי של הכנסת בניסיון לחדש את חקיקת חוק הגיוס. המטרה: לחלץ חוות דעת שתקבע שאין מניעה משפטית להעביר את חוק הפטור מגיוס. הסיכויים לכך קלושים, אבל נתניהו מנסה, לא מרים ידיים, זה סוד כוחו. הוא יעשה הכל עד הרגע האחרון כדי לשמר על הגוש שלו, לא לתת לו להתפורר. כי בלעדיו אין לו ממשלה, אין לו ראשות ממשלה, בלעדי הגוש הוא ח"כ בנימין נתניהו.