פרקליטות המדינה הגישה היום (שלישי) לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד כתב אישום נגד עבדלחמן אבו סבית, הישאם אבו סבית, זייאד אבו סבית מחורה, מרדכי אוחנה ועמית אוחנה מקריית גת, לצד חברת השמירה "עמית ביטחון", בגין גביית דמי חסות והלבנת הון במיליוני שקלים במסגרת פעילות עבריינית מאורגנת שניהלו מול קבלנים ובעלי אתרי בנייה ברחבי הארץ. אחד הנאשמים המרכזיים בפרשה הוא מרדכי אוחנה, קצין משטרה לשעבר, שלפי כתב האישום היה חלק מהמעטפת העסקית והפיננסית שאפשרה למנגנון לפעול במשך שנים.
מכתב האישום עולה כי במשך כשלוש שנים פעלו הנאשמים באופן מאורגן, כאשר הציגו עצמם כמי שמספקים שירותי שמירה בלעדיים באתרי בנייה, וגבו מקבלנים כספים בתמורה ל"שירותי שמירה". בפועל, כך טוענת הפרקליטות, מדובר היה במנגנון סחיטה מתוחכם שפעל תחת מעטה של פעילות עסקית חוקית לכאורה.
כתב האישום מתאר תופעה מוכרת בענף הבנייה, שבה דרישות לתשלום דמי חסות נעשות לעיתים באופן מרומז בלבד. לא איום ישיר, אלא מציאות שכמעט כל קבלן מכיר: אתר שמתחיל לעבוד, טלפון שמגיע זמן קצר לאחר מכן, והבנה שבלי "שמירה" עלולים להגיע גם הנזקים לכלים ההנדסיים, לציוד, ללוחות הזמנים ולפרויקט כולו.
לפי האישום, שלושת בני משפחת אבו סבית מחורה פעלו לגביית כספי "הפרוטקשן" מבלי שהחזיקו ברישיונות שמירה כדין. כדי להעניק לפעילות מעטפת חוקית לכאורה, חברו אליהם יתר הנאשמים באמצעות חברת השמירה "עמית ביטחון", שלפי הפרקליטות שימשה כיסוי להלבנת כספי הסחיטה ולמיסוד פעילות גביית דמי החסות.
בפרקליטות טוענים כי חלק מהקבלנים כלל לא המתינו לפנייה מצד הגורמים המעורבים, אלא יצרו עמם קשר בעצמם עוד לפני תחילת העבודות באתר, בשל החשש מפגיעה בכלים הנדסיים או מעיכוב בהתקדמות הפרויקטים. לפי האישום, התופעה הפכה בפועל לחלק בלתי נפרד מהמציאות בענף הבנייה.
השיטה - הצעת שירותי "שמירה"
כתב האישום מתאר מנגנון רחב שפעל באמצעות שורה ארוכה של חברות ששימשו, לפי הפרקליטות, צינור להעברת כספי דמי החסות. לפי כתב האישום, הנאשמים פעלו באתרי בנייה רבים באזור המרכז, בהם מתחם ה-1000 בראשון לציון, השפד"ן, כפר אז"ר, אור יהודה, בת ים, רמלה, יבנה, מודיעין וגבעתיים. בחלק מהמקרים שובצו עובדים מטעמם במסווה של מאבטחים או אנשי שטח, ולאחר מכן נדרשו הקבלנים לשלם אלפי שקלים בחודש עבור "שמירה".
לפי הפרקליטות, חלק מהחברות כלל לא היו רשאיות לעסוק בשמירה, ובמקרים אחרים ניתנו שירותי שמירה "למראית עין בלבד". למרות זאת, כך נטען, הופקו חוזים רשמיים, חשבוניות ותלושי שכר שנועדו להציג את הכספים כתשלומים חוקיים.
לפי כתב האישום, חלק מהכספים הוגדרו בכזב כתשלומים עבור שירותי שמירה, אף שבפועל לא ניתנה תמורה אמיתית. במקרים אחרים, כך נטען, קבלנים קיבלו שירותי שמירה חלקיים בלבד, אך המשיכו לשלם מחשש לפגיעה באתרי העבודה. למעשה, חלק מהנאשמים השתמשו באנשי קש ובחברות נוספות כדי לטשטש את מסלול הכסף. כספים שהתקבלו מחברות בנייה עורבבו עם כספים אחרים והוטמעו במערכות הפיננסיות של חברות השמירה.
היקף גביית דמי החסות מוערך בכחמישה מיליון שקלים, בעוד שהיקף הלבנת ההון הכולל בתיק נאמד בכ-50 מיליון שקלים. כתב האישום מייחס לנאשמים 11 אישומים בגין גביית דמי חסות בצוותא חדא, הלבנת הון בצוותא חדא ועבירות נוספות.
תיעודי התכתבויות ואירועים
הפרקליטות צירפה גם התכתבויות בין המעורבים. באחת מהן כתב, לפי האישום, עמית אוחנה: "אני אפגוש אותך או את הישאם, אני אעביר לכם את ה-2000 הנוספים". בהתכתבות אחרת נכתב: "למה לא הוספת נגד לי בחייאת מוטי, מה כל חודש אנחנו צריכים לרדוף".
בהודעה נוספת נכתב: "אני אוסיף לך שם עוד 4000 שקל מקסימום, שמחר יפגוש אותי מישהו אני אתן לו גם את ה-2000 שם ועוד 4000". ובהמשך: "עימאד גם דיבר איתך בבוקר כמה אתרים לחייב, תעדכן אותנו נשמה, אנחנו רוצים לסיים את החשבונות".
באחד המקרים שמתוארים בכתב האישום, הגיעו נציגי חברה לאתר עבודה במתחם ה-1000 בראשון לציון, שם הוצג אחד המעורבים כמי ש"אחראי על כל השמירה כאן בשפד"ן". במקרה נוסף נאמר לקבלן: "כל תקלה כל דבר לפנות אליו ולהתקשר אליו".
במקרה אחר, שמתואר בפרטי האישום, הגיעו נציגים של חברת "ג.ל מכולות הצפון" לאתר עבודה במתחם ה-1000, ואחד המעורבים הציג עצמו כאחראי על השמירה באזור והציע שירותי שמירה בתשלום חודשי של כ-8,000 שקלים.
המשך ההליכים המשפטיים
בבקשת המעצר שהוגשה במקביל לכתב האישום ביקשה הפרקליטות לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים ולחלט את רכושם. בבקשה נטען כי הנאשמים פעלו "בסינרגיה מוחלטת כאשר כל אחד מהם ממלא תפקיד במכונה העבריינית המשומנת", וכי הם פעלו "באופן מאורגן, שיטתי ומתמשך תוך ניצול של מצוקת הקבלנים באופן דורסני עד כדי שליטה מוחלטת בשטח והותרת הקבלנים חסרי אונים".
עוד צוין בבקשה כי "העובדה כי המיזם העברייני כלל זרוע המספקת חומת מגן תאגידית ופיננסית שהלבינה את הכספים שנגבו מהקורבנות, תוך שימוש בחברת שמירה חוקית שהפיקה חוזים רשמיים, חשבוניות כוזבות ותלושי שכר, מלמדת אף היא על המסוכנות הנשקפת מהם".
בסוף החודש האחרון נעצרו חלק מהנאשמים ומעצרם הוארך מעת לעת. כעת, הפרקליטות מבקשת להותירם במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.
וכך, בין חוזים רשמיים, תלושי שכר, אתרי בנייה ושומר בכניסה, מנסה המדינה לטעון שנוהל כאן במשך שנים מנגנון פחד משומן היטב. לא ארגון פשיעה שפועל מהצללים בלבד, אלא שיטה שהשתלבה בתוך המציאות היומיומית של ענף הבנייה עד שקבלנים רבים כבר הפסיקו לשאול אם צריך לשלם, והתחילו לשאול רק למי.
במשך שנים מדינת ישראל ידעה שענף הבנייה חי תחת שלטון פחד. קבלנים שילמו כדי שלא ישרפו להם ציוד, שלא יעכבו להם פרויקטים ושלא יהפכו אתר עבודה לזירת ונדליזם. כולם הכירו את המושג "פרוטקשן", אבל מעט מאוד תיקים באמת הבשילו לכתבי אישום רחבי היקף. בענף מספרים כבר שנים שמי שמתלונן לא תמיד זוכה להגנה, ולעיתים גם לא רואה תוצאה. לכן, כתב האישום הזה הוא מבחן לא רק לנאשמים, אלא גם למדינה עצמה. השאלה היא לא רק אם תצליח להוכיח את האישומים בבית המשפט, אלא אם סוף סוף תצליח לשבור את התחושה שבישראל של 2026, דמי חסות הם פשוט עוד סעיף בעלויות הבנייה.