בידיים שניכרת בהן תבונת כפיים ועשרות שנות ניסיון, שלמה פסטר בן ה-91 מפרק וחותך שאריות מיותרות מרשתות הגנה כבדות. הוא לא עובד לפי שעון, אלא לפי הצורך שעולה מחיילי צה"ל שבדרום לבנון. פסטר, מהנדס מכונות במקצועו שעבד עשרות שנים בטכניון, הוא דור שלישי בארץ. לאחר שאשתו נפטרה לפני כשנתיים, הוא בחר לא לשבת בבתי קפה או להעביר את הזמן בחוגים, אלא להגיע פעם או פעמיים בשבוע מחיפה למרכז הלוגיסטי של ארגון "אחים ואחיות לישראל חמ"ל אזרחי" בצפון, ולהישאר שם ימים שלמים.
"יש לי הרגשה טובה שאני עוזר לחיילים", הוא אומר בפשטות. "זה כואב מאוד מה שעובר עליהם, ואנחנו משתדלים לעשות כל מה שאפשר". סיפר היום (שני) לוואלה. לצדו של פסטר פועל מאגר של כ-200 מתנדבים פעילים, רובם המכריע מבוגרים, פנסיונרים ואנשי מעשה, שבימים אלה הופכים מבנה ריק, ששימש בעבר כמפעל תבלינים, לחמ"ל לוגיסטי ארצי תוסס.
מתוך המרחב הזה, המונע כולו מתוך תחושת חובה אזרחית עמוקה ורוח ציונית, יוצא כעת "פרויקט אודי", מבצע דחוף וקריטי לאיסוף, אריזה ושינוע של רשתות שיבלמו את רחפני הנפץ המאיימים על כוחות צה"ל.
בשעה שהמתנדבים פרשו, ניקו, מדדו וקיפלו רשתות ענק, לא פסקו האזעקות בצפון והמחישו כי איום הרחפנים, שהחל בחזית, מתפשט בעוצמה גם לתוך ישראל. רק לאחרונה פגע רחפן ישירות בבית במטולה, וביישובי קו העימות הוחלט לבטל לימודים בעקבות החשש מפני פגיעה בתלמידים. המציאות המתוחה הזו רק מחדדת עוד יותר את תחושת הדחיפות שמלווה את פעילות החמ"ל.
במחסן הגדול מסודרים מאות ארגזים ובהם מאופסנים מתחתונים ועד ספרי קריאה, וכעת נוספות גם רשתות המגן הגדולות. לא תשמעו מהמתנדבים מילה אחת של ביקורת על המציאות המורכבת או על התסבוכת החדשה בלבנון.
"אנחנו לא עוסקים בכעס, אנחנו עוסקים רק בלעשות דברים טובים שנותנים אופטימיות", מבהיר אייל מאירוביץ, מנהל המרלו"ג. "כל הארגון חרת על דגלו לעשות שינוי חברתי עמוק. לקחת את נושא המעורבות האזרחית, שהוכיח כמה העם הזה נהדר וכמה האזרחים יודעים לעשות ביחד, ולהפוך אותו לכלי שיש למדינה בשעות קשות כדי לאחד את העם. זה כלי נהדר".
הטריגר המרכזי לפעילות הקדחתנית הוא הצורך הדחוף ברשתות שיגנו על החיילים מפני רחפני הנפץ. הפרויקט נקרא על שמו של אודי קרניק, מתנדב מסור בחטיבת השינוע של החמ"ל שנפטר לאחרונה. שמו נישא בפי חבריו שהחליטו כי אין מתאים ממנו לשאת את שם המבצע.
"זה צו השעה, חיילים נפגעים", אומר מאירוביץ ומסביר שהפניות מגיעות דרך מערכת דיגיטלית: "יש מערכת שמנגישה את השירותים שלנו על ידי אסופת לינקים. כשמתגייסת יחידה, אנחנו מגיעים לרס"פ שלה ומסייעים לו. אנחנו נותנים מענה קצה לבעיות נקודתיות עד שהצבא הגדול מגיב, מה שלוקח זמן. כרגע אנחנו נותנים מענה לכוחות צה"ל בתוך לבנון, ובהמשך ניתן גם על הגבול ובקווים האחוריים".
החמ"ל מתמקד ברשתות אבטחה כבדות המשמשות באזרחות למניעת נפילת חפצים ופועלים מפיגומים באתרי בנייה.
"אנחנו מודדים ואורזים אותן פה. העלות היא 30 שקלים למטר רבוע, עסק יקר מאוד המבוסס כולו על תרומות", מציין מאירוביץ. "אנחנו פונים לחברות בנייה. חברת 'סיג תעשיות' למשל תרמה רשתות שפורקו השבוע מבניינים. הביקוש ענק וההיצע מצומצם, ואנו קוראים לקבלנים נוספים ליצור איתנו קשר דרך האתר ולתרום".
החמ"ל רוחש כמו קן נמלים והעשייה מחברת בין דורות של ישראלים ותיקים שמסרבים לשבת בבית.
יוסי הראל, בן 79 מקרית טבעון, מפקד טייסת לשעבר, מפעיל את הנגרייה שבה מייצרים "פינות זולה" וספריות מארגזי טילים ישנים עבור אלפי הספרים שנתרמים לחיילים. עבורו העבודה מובנת מאליה: "זה חלק מהציונות שלי. אני מרגיש חובה לתרום, ושרק תיגמר המלחמה הזו ונוכל לחזור לחיים נורמליים".
שותפו לנגרייה, בני גלר, בן 80 מקרית חיים, עבד כל חייו בתחום הרכב. גלר והראל למדו יחד לפני 50 שנה בבית הספר "בסמת", והיום הם שוב יחד.
"הדרך ארוכה בבוקר, אבל זה ממלא אותי", אומר גלר. "הכי חשוב זה האינטראקציה עם האנשים האיכותיים פה, וגם יש תוצרת".
לצדם, ניצה טיבי מגבעת אלה, מורה לחינוך גופני לשעבר, מסייעת בקיפול הרשתות. היא מתנדבת מעל שנתיים ומנהלת קשר אישי עם עשרות רס"פים בשטח לזיהוי צרכים דחופים.
"ברגע שהגיע הסיפור של הרשתות נגד הרחפנים, ישר אמרתי 'אוקיי, מה צריך ונעשה'. יש פה תחושת דחיפות ממשית".
לדברי מאירוביץ, החמ"ל הוכיח גמישות יוצאת דופן: "כל דבר עולה מהשטח ואנחנו נותנים מענה. כשהייתה בעזה מכת זבובים, גייסנו רשתות ממטעי בננות לייצור כילות. כשהשטח הפך לבוץ, סיפקנו משטחי עץ ממפעלים לריפוד השבילים במסגרת פרויקט 'עצים במחנה'. כשרס"פ אחד ביקש עצים להסקה וראינו שייצר קמין מחבית וזביל של פגז, העתקנו את הרעיון, רתמנו מסגרייה וייצרנו מעל 450 קמינים לחורף".
החמ"ל תמך גם בצרכים ייחודיים כמו פרויקט "נשים בקנה" ללוחמות, והקמת כיתות עבור סטודנטים במילואים.
הפעילות אינה פוסחת גם על העורף. הצוות קלט ציוד ושלח את חטיבת השינוע להקים מרחבי למידה בתוך מקלטים ביישובים בצפון כמו שלומי וחורפיש, כדי לאפשר לילדים שגרה תחת אש.
בינתיים מגיעים למרלו"ג איתמר בריל מקיבוץ חמדיה, שלחם בגבעת התחמושת בששת הימים והיום הוא "חייל" בחטיבת השינוע, ושים סבו מתל אביב, גם הוא גמלאי. השניים מקבלים משימה, מעמיסים חבילות על מכוניותיהם ויוצאים לדרך אל עבר היעדים הבאים.