זוהר רגב היא פעילת המשט היחידה שלא קיבלה בערב החג כרטיס טיסה בכיוון אחד לטורקיה. היא אזרחית ישראל, וככזאת אי אפשר לגרש אותה. היא הועברה לתחנת משטרה, לכלא שקמה ולבית משפט השלום באשקלון - שם שופטת שיחררה אותה, ובתנאי הרחקה מעזה ל-60 יום.
היא לא מתכוונת להישאר כאן. לפרנקפורט, שם היא מתגוררת, היא מתכוונת לשוב בשבוע הבא. בינתיים היא מנצלת את הימים הספורים בישראל לזמן איכות עם ההורים שולטי וחנה'לה, בביתם בקיבוץ תובל ומקבלת את פניהם של פעילי שמאל המגיעים לעודד אותה.
רגב בת ה-56 שהשתתפה במשט שהתכוון לפרוץ את המצור הימי על עזה, כבר מנוסה - זה לא המשט הראשון שלה, ומסתמן שהוא גם לא יהיה האחרון.
היא תיארה לוואלה את ההשתלטות של חיל הים על הספינה שעליה הפליגה, את היומיים שבהם הוחזקה לדבריה על "נחתת חיל הים שהוסבה לכלא צף", ואת המעצר בישראל. "סיפרו לחיילים שהם הולכים לפגוש טרוריסטים מסוכנים", סיפרה, "על הספינה 'סאליחה' שעליה הפלגנו שבעה אנשים אפילו לא הייתי הכי מבוגרת. לצדי היו אנשים בני 60 ו-70".
מאז שהתאסלמה רגב מקפידה לעטות חיג'אב. בריאיון בבית ההורים בקיבוץ לאחר שחרורה, טענה כי למרות שפעילי המשט לא הגיעו לעזה על סירותיהם, כאשר במקום זאת הובלו לישראל בספינות חיל הים - מבחינת הפעילים מדובר ב"הצלחה קולוסלית". לדבריה, "הכרחנו את ישראל להמציא מחדש את הפיראטיות".
עוד טענה רגב, כי מטרת המשט הייתה "להסלים" את המאבק ולהביא לחשיפה רחבה יותר של המתרחש בעזה. לדבריה, המטרה של הפעילים אינה רק הכנסת סיוע לעזה, אלא יצירת לחץ בינלאומי ותודעתי על ישראל. "המדד שלנו להצלחה הוא שיקרוס הפרויקט הציוני, יסתיים האפרטהייד, יסתיים הכיבוש, יסתיים הסגר ורצח העם בעזה", אמרה. "עדיין לא השגנו את זה, אבל אנחנו בדרך".
לטענתה, גם אם הספינות לא הצליחו להגיע פיזית לעזה, עצם ההשתלטות הישראלית והמעצר של הפעילים השיגו את יעדיהם. "אנשים בעזה יודעים שהיינו בדרך אליהם", אמרה. "העלינו את עזה לכותרות. זה מה שחשוב".
רגב הסבירה כי מבחינת אנשי המשט, עצם העימות עם ישראל הוא חלק מהאסטרטגיה. "אם רוצים לקרוא לנו פרובוקציה - בוודאי שאנחנו פרובוקציה", אמרה. "אנחנו פועלים פעולה ישירה במטרה לגרום לישראל להגיב. אנחנו לא מחכים שישראל תפציץ ואז צועקים 'געוואלד'. אנחנו עושים פעולה שמכריחה אותה להגיב אלינו".
היא סיפרה כי כבר מרגע היציאה ממרמריס שבטורקיה הפעילים נערכו לאפשרות של השתלטות ישראלית. "כשראינו את הזודיאקים מתקרבים ידענו שזה קורה", אמרה. לדבריה, לוחמי חיל הים הורו לנוסעים לעבור לחלק הקדמי של הספינה ולהרים ידיים. "אמרנו שיש אצלנו אנשים עם קושי בתנועה, אז נשארנו במקום. הם עלו על הסירה, כיוונו נשק, ואז העלו אותנו לזודיאק".
לדבריה, כבר בשלב הראשוני זוהתה כישראלית לאחר שעל התיק שלה נראו דרכון ישראלי ודרכון גרמני. "הם שאלו אם אני מדברת עברית. עניתי באנגלית שאני לא מוכנה לדבר עברית ליד אנשים שלא מבינים", סיפרה.
על התנאים בהם הוחזקו העצורים על גבי נחתת חיל הים שאליה הועברו סיפרה. "הכניסו אותנו למכלאה שעשויה משישה קונטיינרים עם גדר תיל מלמעלה. לא היו מזרנים, לא שמיכות, אנשים סבלו מקור. החיילים שמרו עלינו מלמעלה וזרקו לנו בקבוקי מים ופיתות קפואות", תיארה. לדבריה, במקום היו שירותים כימיים שהוצפו במהלך ההפלגה ויצרו "סירחון נוראי".
רגב טענה כי במהלך המעצר השתמשו הכוחות בכדורי גומי. "עוד לפני שהגעתי מישהי נפגעה בירך מכדור גומי. אחר כך גם ירו לתוך המכלאה. לא הייתה שום פרובוקציה מצדנו", אמרה. לדבריה, אחד המשתתפים, אדם מבוגר מבלגיה, נפצע בפניו מירי כזה.
היא תיארה כי לקראת ההגעה לנמל אשדוד, אחרי כמעט יומיים על "הכלא הצף", קיבלו הפעילים אזהרות מפורשות מהכוחות הישראליים שלא לצעוק או למחות בזמן ההורדה מהנחתת. "בבוקר של יום רביעי הגענו לאשדוד, ואז מזהירים אותנו שאם נצעק או נעשה משהו - אנחנו נסבול", סיפרה. לדבריה, בחלק שבו הוחזקה, המכלאה הגדולה, רוב הפעילים השתדלו להימנע מעימות ישיר, אבל באזור אחר של הנחתת, שבו הוחזקו פעילים נוספים, היו קריאות מחאה.
לדבריה, בין הקריאות שנשמעו היו בעיקר "Free Palestine" וסיסמאות תמיכה בפלסטינים. "היו אנשים ששרו, צעקו סיסמאות, ניסו למחות", סיפרה ואמרה כי התגובה מצד הכוחות הייתה אלימה. "היו קטעים שפשוט התחילו לירות כדורי גומי פנימה", אמרה. "לא תמיד בכלל היה ברור למה. לפעמים זה היה כי לא מצא חן בעיניהם איך אנשים הסתדרו או איך הם עמדו".
היא סיפרה כי אחת ממשתתפות המשט שנפגעו במהלך ההחזקה על הנחתת הייתה פעילה גרמניה, שלדבריה הופרדה בשלב מסוים משאר העצורים והוכתה באלימות. "היא הייתה באזור השני של המכלאה על הכלא הצף, ושם היו יותר עימותים וצעקות".
לדבריה, "היא חטפה שם מכות רצח". רגב הוסיפה כי בשלב מאוחר יותר ראתה תיעוד שלה מפונה על אלונקה. "אחרי זה ראיתי אותה בסרטון, באיזה צילום מסך כזה, מביאים אותה על אלונקה באיסטנבול", סיפרה. "אמרו לי שהיא עדיין הייתה מאושפזת גם אחר כך".
בהמשך תיארה את העברתה למשטרת אשדוד כשהיא אזוקה. "אחד מהם תפס אותי בעורף ודחף לי את הראש למטה כל הזמן, ובזווית העין יכולתי לראות שכך הובילו גם את האחרים - להשפלה", סיפרה. לדבריה, במהלך הבידוק נדרשה להסיר את הפרוטזה שברגלה ולעבור על רגל אחת. "אמרתי להם שאם הם לא נותנים לי לשבת ולהיגרר, הם יצטרכו לגרור אותי בעצמם", אמרה.
רגב סיפרה גם על עימות סביב כיסוי הראש שלבשה בעת שהוחזקה בכלא שקמה. לטענתה, המפקדת בכלא הורתה לגזור את החיג'אב שלה משום שאסור להחזיקו כפי שהוא. "אסרו עלי לקשור אותו מקדימה, רק מאחור, תיארה, "הפכו אותו לשביס".
מעבר לאי-הנוחות עצמה, מבחינתה האירוע סימל יחס משפיל כלפי עצורים בכלל וכלפי פלסטינים בפרט. "על הקירות כתוב בשלוש שפות שמכבדים זכויות דת ומנהגים דתיים", אמרה. "אבל בפועל מפקדת בכלא לקחה לעצמה זכות להחליט איך מותר לי להתלבש ואיך לא, למרות שאין בזה שום עניין ביטחוני", טענה.
רגב קישרה את הסיפור גם למה שלדבריה עוברות עצירות פלסטיניות בישראל. "אני חושבת שזה משהו שעושים באופן קבוע לפלסטיניות", אמרה. "פשוט בדרך כלל זה לא יוצא החוצה", מבחינתה, גם תנאי המעצר בכלא שקמה הם חלק מהסיפור הרחב יותר שהיא מבקשת לחשוף: "לפלסטינים הכלואים בישראל אין פתחון פה".
לדבריה, למרות התנאים הקשים והמעצר, היא אינה מתכוונת לעצור את פעילותה. "המדד שלנו להצלחה הוא שיסתיים הכיבוש, יסתיים הסגר וייפסק רצח העם בעזה", אמרה. "אם צריך עוד משטים - יהיו עוד משטים".
ואכן, ש כבר פרסומים פומביים על המשט הסקנדינבי החדש שנקרא "Handala II". מדובר ביוזמה משותפת של ארגוני "Ship to Gaza" משוודיה, נורווגיה ודנמרק, שמתכננים להפליג בקיץ 2026 לעזה בניסיון נוסף "לשבור את המצור". ספינה אחת כבר בדרכה לנמלים שונים בשוודיה ובסקנדינביה בדרך למזרח התיכון, ובמקביל מגייסים סירות, קפטנים, צוותים ומשתתפים.