המלחמות השונות מאז השבעה באוקטובר לא הזיזו את הגושים. גוש נתניהו וגוש האופוזיציה. הגושים קשיחים. זה לא הזיז כלום לאחר מלחמת איראן הראשונה, לא הזיז כלום לאחר מלחמת איראן השניה שהסתיימה לאחרונה, ולא לאחר הסבבים מול חיזבאללה. כלום לא זז.
וזה מטריד מאוד את נתניהו. מה שאנחנו כן רואים זה את חיילי צה"ל נהרגים ונפצעים מרחפני נפץ בדרום לבנון, כשהממשל האמריקאי קושר את ידי צה"ל ומונע ממנו לתקוף בכל רחבי לבנון.
ולכן נתניהו ממתין כנראה לאותה מלחמה, אולי השלישית מול איראן, שתביא את השינוי הגדול. הצבאי ולאחר מכן הפוליטי. אולי יקרה הנס ונראה את תחילת הקריסה של שלטון משמרות המהפכה, אולי הסכם להוצאת האורניום המועשר מאיראן, משהו שיהיה מספיק גדול להקפיץ את גוש נתניהו לאזור ה-61 מנדטים. אזור הניצחון. נתניהו מאמין לסקרים שהוא קורא בוואלה, במעריב, בחדשות 12, בכאן 11, בישראל היום. הוא מבין שהגוש שלו נע בין 49 מנדטים לגג 52. ועם מספרים כאלה, הוא מבין, הוא הולך לתבוסה גדולה.
ולכן הוא רוצה לקנות עוד קצת זמן. הוא דחיין כרוני. מאמין בדחיית דברים, כמעט בכל נושא, עד לרגע האחרון ואז מצבך רק ישתפר. ולכן הוא רוצה מהחרדים עוד קצת זמן. עוד דחיה.
הסיכוי שזה יינתן לו לא גדול לאחר ששני הרבנים החשובים במגזר החרדי הרב לנדו והאדמו"ר מגור הודיעו שאין להם אמון בו וחייבים ללכת לבחירות.
אבל נתניהו לא אומר נואש. הוא ינסה לדחות את הבחירות עד הרגע האחרון. ואולי מלחמה גדולה נוספת תחייב הכרזה על מצב חירום והבחירות עוד ידחו? אהוד ברק ואביגדור כבר הזהירו כאמור שזה מה שנתניהו רוצה