הדילמה של הנשיא דונלד טראמפ מול איראן נכנסת כעת לחלון זמן צפוף במיוחד. מצד אחד, טראמפ חוזר ומבהיר כי לאיראן "לעולם לא יהיה נשק גרעיני" וכי הוא מוכן לעשות "כל מה שנדרש" כדי למנוע זאת. מצד שני, כל החלטה על חידוש תקיפה רחבה באיראן עלולה להגיע בעיתוי רגיש במיוחד.
השעון הראשון הוא שעון המונדיאל. גביע העולם בכדורגל 2026 ייפתח ב-11 ביוני במקסיקו סיטי, בטורניר הגדול בתולדות פיפ"א: 48 נבחרות, 104 משחקים ו-16 ערים מארחות בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. זה יהיה הלכה למעשה "מונדיאל הגדול אי פעם".
לטראמפ נותר חלון של 25 ימים בלבד עד שריקת הפתיחה. זהו חלון צר מאוד: שלושה שבועות וארבעה ימים שבהם הנשיא יכול, תיאורטית, לחדש את המערכה מול איראן לפני שהכדורגל משתלט על סדר היום. טראמפ, שרואה באירוח אירועים גדולים כמונדיאל עכשיו, והאולימפיאדה בעוד שנתיים, חלק ממותג המנהיגות שלו, לא ירצה שהטורניר הגדול בעולם שמתקיים בחלקו המרכזי בארצות הברית ייפתח תחת ענן של מלחמה אמריקנית חדשה במזרח התיכון, גם ככה נבחרת איראן תרכז תשומת לב רבה כאן.
הטיעון השני נגד תקיפה הוא הכלכלה המתערערת, שעה שמחירי הדלק בארצות הברית כבר הפכו לבעיה פוליטית. המחיר הממוצע לגלון בנזין בארצות הברית טיפס במאי לאזור 4.50 דולר, לעומת פחות מ-3 דולרים לפני תחילת המלחמה מול איראן. בכמה מדינות המחירים כבר חצו את רף 4 ו-5 הדולרים לגלון (חלקו ב-4 ותבינו כמה זה לליטר, זול בהרבה מבישראל אבל לאמריקאים אלה גבהי מחירים שלא יאמנו).
חידוש תקיפה, במיוחד אם יגרור תגובה איראנית במצר הורמוז או נגד מתקני אנרגיה באזור, עלול להחריף עוד יותר את הלחץ על כיסו של הצרכן האמריקני. טראמפ עצמו מבין זאת היטב. בתדרוכים האחרונים הוא ניסה להציג את המצור על איראן כחלופה יעילה לתקיפה רחבה, ואמר "יש לנו מצור כל כך אפקטיבי".
הטיעון השלישי נגד הוא בחירות האמצע בנובמבר. ב-3 בנובמבר 2026 יתקיימו בארצות הברית בחירות אמצע הקדנציה, שבהן יעמדו לבחירה כל 435 מושבי בית הנבחרים ו-35 מושבים בסנאט. מלחמה מתמשכת, מחירי דלק גבוהים ותחושה של כאוס בינלאומי עלולים להפוך לנטל כבד על הרפובליקנים גם אם טראמפ עצמו אינו עומד לבחירה, אגב הם כבר הופכים.
אבל יש גם נימוקים כבדי משקל בעד תקיפה נוספת. הראשון הוא מורשת. טראמפ רוצה להיזכר כמנהיג שמנע מאיראן נשק גרעיני, לא כמי שהסתפק בהצהרות. הוא אמר בימים האחרונים כי "איראן לעולם לא תהיה בעלת נשק גרעיני. זה לא יקרה". מבחינתו, זה אינו עוד תיק מדיני אלא מבחן היסטורי ואמביציה אישית.
הטיעון השני בעד, הוא צבאי: טראמפ טוען שאיראן כבר הוחלשה באופן דרמטי. לדבריו, ארצות הברית "חיסלה את חיל הים", "חיסלה את חיל האוויר", את מערכות הנ"מ, המכ"מים, הוא אף טען כי 85% מיכולת ייצור הטילים האיראנית נפגעה.
אם טראמפ אכן מאמין להערכה הזאת, המסקנה שלו עשויה להיות שדווקא עכשיו, כשהמשטר חלש ומבולבל, זה הזמן להשלים את העבודה.
הטיעון השלישי בעד קשור למשא ומתן עצמו. טראמפ אמר כי ההצעה האיראנית האחרונה לא סיפקה ערבויות מספקות, אף שהבהיר כי הסכם ל-20 שנה יכול להספיק אם יהיה "אמיתי" ולא "מזויף". לדבריו, "צריך להוציא את כל החומר הגרעיני" ואת מה שכינה "האבק הגרעיני" כינויו לאורניום המועשר. אם האיראנים לא יסכימו לכך, מבחינתו תקיפה נוספת עשויה להיות הדרך היחידה לכפות את התנאים.
ובכל זאת, הדילמה נותרת חריפה. טראמפ יכול להרוויח היסטורית מתקיפה מוצלחת שתמנע מאיראן נשק גרעיני. אבל הוא גם עלול לשלם מחיר מיידי: דלק יקר, מונדיאל תחת איום, רפובליקנים עצבניים לפני בחירות האמצע, וסיכון להסלמה אזורית רחבה מול משטר איראני חדש שלא נכנס. לכן השאלה האמיתית אינה רק האם טראמפ רוצה לתקוף.
השאלה היא האם הוא מאמין שהחלון הנוכחי לפני המונדיאל, לפני שיא עונת הנסיעות, ולפני שהקמפיין לבחירות האמצע נכנס להילוך גבוה הוא ההזדמנות האחרונה שלו להשלים את המהלך מול איראן. בשטח הכל מוכן לשריקות הפתיחה - והפעם מדינות האיזור צפויות להיות מעורבות הרבה יותר.