שירות המודיעין הפדרלי של שווייץ הודיע כי יפתח סוף סוף את התיקים החסויים זה שנים רבות על פושע המלחמה הנאצי הידוע לשמצה יוזף מנגלה, אך מבלי לציין מתי זה יקרה.
מנגלה נמלט מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך במשך שנים נפוצו שמועות כי שהה בשווייץ, למרות שהוצא נגדו צו מעצר בינלאומי. היסטוריונים ביקשו שוב ושוב גישה לתיקים, אך עד כה הרשויות בשווייץ סירבו.
מנגלה היה רופא ששירת בוואפן אס אס הגרמני. הוא הוצב במחנה ההשמדה אושוויץ, שם בחר את מי שיישלחו לתאי הגזים. ההערכה היא שכ-1.1 מיליון בני אדם נרצחו שם, בהם כמיליון יהודים. הוא נודע בכינוי "מלאך המוות", ובחר אסירים, בעיקר ילדים ותאומים, לניסויים רפואיים סדיסטיים, לפני ששלח גם אותם אל מותם.
לאחר המלחמה מנגלה, כמו נאצים בכירים רבים, מיהר להחליף גם את מדיו וגם את שמו. בעזרת זהות בדויה הונפקו לו מסמכי נסיעה של הצלב האדום בקונסוליה השווייצרית בגנואה שבצפון איטליה, והוא השתמש בהם כדי להימלט לדרום אמריקה.
הצלב האדום ייעד את המסמכים לאלפי אנשים ברחבי אירופה שנעקרו מבתיהם או נותרו חסרי אזרחות בעקבות המלחמה, אך גם נאצים שניסו להימלט מהעמדה לדין הצליחו להשיג אותם, דבר שעליו התנצל הצלב האדום בהמשך.
למרות שנמלט מאירופה ב-1949, מנגלה יצא לחופשת סקי באלפים השווייצריים עם בנו רולף ב-1956. המידע הזה ידוע מאז שנות ה-80. לאחר מכן הוא בילה את שארית חייו בדרום אמריקה, ובין היתר חי בגלוי גם בארגנטינה.
אך ההיסטוריונית השווייצרית רגולה בוקסלר הייתה מאלו שתהו אם מנגלה חזר לשוויץ, ובעיקר לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בינלאומי ב-1959. בוקסלר, שחקרה את תפקידה האפשרי של שווייץ כמדינת מעבר לנאצים נמלטים, גילתה כי ביוני 1961 הזהיר שירות המודיעין האוסטרי את השווייצרים שמנגלה נוסע תחת שם בדוי וייתכן שהוא נמצא בשטח שווייץ. במקביל, אשתו של מנגלה שכרה דירה בציריך והגישה בקשה לתושבות קבע.
"נראה שיש ראיות לכך שמנגלה תכנן נסיעה לאירופה ב-1959", אמרה ההיסטוריונית ל-BBC. "למה גברת מנגלה שכרה דירה בציריך?". הדירה שכנה בפרבר צנוע, אף שלמשפחת מנגלה היה די כסף למשהו מפואר הרבה יותר. עם זאת, היא הייתה קרובה לנמל התעופה הבינלאומי.
בוקסלר הצליחה לעיין בתיקי משטרת ציריך שהוכיחו כי ב-1961 הדירה הושמה תחת מעקב. המשטרה אף תיעדה את גברת מנגלה נוהגת במכונית הפולקסווגן שלה בליווי גבר לא מזוהה.
מעצרו של פושע מלחמה מבוקש כמו מנגלה היה מערב את המשטרה הפדרלית השווייצרית. ב-2019 פנתה בוקסלר לארכיון הפדרלי של שווייץ בבקשה לעיין גם בתיקים שלהם. אך בקשתה נדחתה, והתיקים נחתמו עד 2071 מטעמי ביטחון לאומי ולהגנת בני המשפחה המורחבת.
ב-2025 ניסה שוב ההיסטוריון ז'ראר וטשטן, וגם הוא סורב. "זה נראה מגוחך", אמר ל-BBC. "כל עוד הם נשארים סגורים עד 2071, זה מזין קונספירציות. כולם אומרים: 'כנראה יש להם משהו להסתיר'."
וטשטן ערער על ההחלטה באמצעות תביעה נגד הרשויות בשווייץ, הליך יקר שלמענו פנה למימון המונים. "גייסנו 18 אלף פרנק שווייצרי בתוך ימים ספורים", אמר. לדבריו, זה היה הרגע שבו שירות המודיעין הפדרלי של שווייץ שינה סוף סוף את עמדתו.
בהצהרה שפרסם החודש, המרמזת כי שקיפות מלאה עדיין עשויה לקחת זמן, נמסר: "למערער תינתן גישה לתיק, בכפוף לתנאים ולדרישות שטרם הוגדרו".
לא כולם בטוחים שהתיקים יחשפו מידע משמעותי על מנגלה עצמו. סאשה זאלה, נשיא האגודה השווייצרית להיסטוריה, אמר כי הוא "בטוח לחלוטין שאין שום דבר משמעותי על מנגלה", אך סבור שייתכן שיש בהם אזכורים לשירות מודיעין זר או למודיעים זרים.
קשר אפשרי בין המוסד לרשויות בשוויץ
עד סוף שנות ה-50, המוסד הישראלי עקב באופן פעיל אחר פושעי מלחמה נאצים נמלטים, וזאלה חושד שייתכן שהיה קשר בין המוסד לרשויות בשווייץ. דבר כזה היה מעניק לרשויות השווייצריות עילה להמשיך ולהסתיר את התיקים, שכן מידע רגיש הקשור לסוכנויות מודיעין זרות מצונזר לעיתים קרובות.
"זה מראה את האבסורד בתהליך הסרת החיסיון, שנעשה בלי ידע היסטורי", סבור זאלה. "כך הממשל רק הזין תיאוריות קונספירציה"
היסטוריונים אחרים, כמו יאקוב טאנר, אומרים שהסודיות סביב התיקים חושפת יותר על שווייץ מאשר על מנגלה עצמו. "זהו עימות בין ביטחון לאומי לשקיפות היסטורית, ובשווייץ הראשון לרוב גובר".
טאנר שירת בוועדת ברז'ה בשנות ה-90, שחקרה את יחסיה של שווייץ הניטרלית עם גרמניה הנאצית, ובמיוחד את תפקידם של הבנקים השווייצריים. הוא מכיר היטב את הרגישות, וגם את הבושה, של שווייץ בנוגע לתפקידה במלחמת העולם השנייה, כשפליטים יהודים נדחו בגבול, בעוד בנקים שווייצריים שמרו את כספם של משפחות יהודיות שנספו מאוחר יותר במחנות הריכוז הנאציים.
"זו בעיה עבור מדינה דמוקרטית שהתיקים האלה עדיין סגורים", טוען טאנר. ובכל זאת, הוא חושב שסביר שמנגלה היה בשווייץ ב-1961.
אדולף אייכמן נעצר בידי המוסד בארגנטינה ב-1960, ויש ראיות לכך שנאצים אחרים שנמלטו לדרום אמריקה חשבו שגם הם נמצאים בסכנה שם, ושאירופה, שבה נותרו חברים ובני משפחה, עשויה להיות בטוחה יותר. טאנר מציין כי ולטר ראוף, פושע מלחמה נאצי מבוקש נוסף שנמלט לצ'ילה, שהה בגרמניה ב-1960.
אחד ההיסטוריונים בוועדת ברז'ה הורשה לעיין לזמן קצר בחלק מתיקי מנגלה ב-1999, והגיע למסקנה שאי אפשר להוכיח או להפריך את נוכחותו בשטח שווייץ. אך מדובר היה בכמה שורות בלבד בתוך דוח בן 24 כרכים על המלחמה כולה. התיקים נסגרו מחדש, וההיסטוריון הלך לעולמו לפני שבע שנים.
בינתיים, טרם נקבע תאריך לפרסום התיקים, וההצהרה של שירות המודיעין הפדרלי על "תנאים ודרישות" נשמעת מאיימת בעיני וטשטן. "אני חושש שנקבל תיק שיהיה שחור יותר משקוף", אמר.
גם בוקסלר חוששת שהתיקים יצונזרו בכבדות. "אני בכלל לא סומכת על הרשויות. אני חוששת שזה ייראה כמו תיקי אפשטיין. למה תיקי מנגלה היו סגורים כל כך הרבה זמן?"
מנגלה היה במשך עשרות שנים מוקד למסתורין, שמועות ותיאוריות קונספירציה. הוא מעולם לא נעצר, ובוודאי שלא הורשע, על פשעיו המחרידים. כשמת בברזיל ב-1979, הוא נקבר תחת שם בדוי. אך השמועות המשיכו להתפשט. ב-1985 הוצאה גופתו מהקבר, ולבסוף, ב-1992, בדיקות DNA אישרו שהגופה אכן שלו.
"אולי לעולם לא נגיע לאמת המלאה", אומר וטשטן. "לעולם לא נדע אם הוא היה כאן או לא... אבל אולי לפחות נוכל לקבל תמונה ברורה יותר."