בזמן שבישראל ובחמאס ממתינים לתוצאות ניסיון החיסול של עז א־דין אל־חדאד, מי שנחשב לאחד ממובילי הקו הקיצוני בארגון, בשטח ממשיך לפעול מנגנון כלכלי סדור שבנה חמאס ברצועת עזה מאז הפסקת האש. לפי גורמים ביטחוניים, מאחורי השקט היחסי והמאמצים למנוע ביקורת בינלאומית, פועל מערך מיסוי והברחות שמזרים כספים לזרוע הצבאית ולהתעצמות מחודשת לקראת סבב הלחימה הבא.
על מסכי התצפיתניות באוגדת עזה, המציאות ברזולוציה גבוהה ומורכבת יותר מאי פעם. ההשקעה המסיבית של צה"ל באמצעי תצפית וסריקה מתקדמים הפכה את המרחב שבין היישובים הישראליים לעומק השטח הפלסטיני לברור יותר מבעבר, אבל גם מאתגר כדי להבין מה עומד מאחורי התמונה.
בזמן שהתצפיתניות דרוכות לאתר כל ניסיון חדירה או ירי לעבר הגבול, הן מספקות הצצה גם למה שמכונה "השטח האדום". שם, הרחק מפעילות הטנקים והדחפורים של צה"ל ושאר המשימות המבצעיות, מתנהלת אחת המשימות הסיזיפיות אך הפשוטות ביותר: ניטור שגרת היום-יום של האוכלוסייה הפלסטינית. רוכלים שמעבירים סחורות, אנשים שהולכים ברחובות ללא מדרכה וילדים משחקים כשברקע מתעופפות שקיות מהררי האשפה. אך מתוך התמונה צריך גם לברור את פעילי חמאס שנטמעים באוכלוסייה האזרחית, והקימו לאחרונה חסמים בעומק השטח ועל הצירים המרכזיים במעט יותר מ-40% מהשטח הפלסטיני שבשליטת חמאס.
אחד החסמים ממוקם בדרום הרצועה, לא רחוק מחסם, קרוב לציר מורג במרחב אל-מואסי, שחלקו מוגדר כשטח הומניטארי. לפי גורמי צבא בפיקוד הדרום, נציגי חמאס, שמנסים לצמצם כמה שניתן סימני היכר, גובים מכל הסוחרים כ-30% מס על מוצרים שונים. הון עצום שמהווה בסיס למכונת הכסף, ומאפשר את ההתעצמות והשיקום בשטח בשליטת חמאס. זאת עוד לפני מס הדלק ממצרים ומס הסיגריות - שהכסף שגוזר מהם חמאס הוא "עצום" כהגדרת גורמי ביטחון ותיקים.
מניתוח שבוצע במערכת הביטחון עולה שתקציב חמאס מבוסס על סיוע חיצוני ממדינות שונות, בעיקר מאיראן, וגיוס תרומות בחו"ל בשיטות שונות שרובן מורכבות לחשיפה, לצד מיסים ואגרות הנגבים ברצועה בידי פעילי ארגון הטרור ועוברים לקופה אחת.
עוד מגלה מלאכת האיסוף והמחקר של קהילת המודיעין, כי בעוד שתנועת חמאס מתמרנת במיומנות רבה בין מקורות המימון השונים שלה: של התנועה, הממשלה, הזרוע הצבאית ושאר גופי הביטחון, נדמה כי חלוקת המשאבים ברורה למדי. בעוד שהסיוע החוץ-מדינתי זורם כמעט בבלעדיות לחיזוק הזרוע הצבאית ולביצור המנגנון התנועתי, נטל הניהול האזרחי והממשלתי נשען על המערך איסוף המס המקומי מהסוחרים. המשמעות פשוטה: המסים שנגבים מהתושבים מממנים את הממשלה, בעוד כסף מחו"ל מוקדש לבניית הכוח הביטחוני לביצור שלטון חמאס, אותו ישראל מנסה לשחוק ולהחליף בעתיד והיערכות למלחמה הבאה.
מודל ההכנסות של חמאס עבר התאמה דינמית למציאות המלחמה, או במקרה הבוחן הזה מאיזו משאית ניתן לגבות מס. לדברי גורם ביטחון, הארגון ממקד את מאמצי הגבייה שלו בשוק הפרטי, בעודו שומר על מרחק בטוח ממשאיות הסיוע הבינלאומיות.
זהו משחק של יחסי ציבור. בזמן שישראל מאפשרת הכנסת סחורות בכמויות חסרות תקדים שממלאים את המחסנים ברצועת עזה מאז תחילת הפסקת האש היחסית והשברירית, תנועת חמאס בראשותו של עז א-דין אל חדיד, החליטה להוריד פרופיל מול ארגוני הסיוע כדי להימנע מביקורת עולמית, ולהמשיך לממן את פעילותה דרך חסמי המס וכיסם של הסוחרים, כשברקע ברור לכל הצדדים כי המציאות בדרום מדינת ישראל נמצאת על מסלול התנגשות בדרך לחידוש המלחמה, כל עוד וחמאס מסרב להתפרק מנשקו.
המחקר במערכת הביטחון מגלה כי חמאס, נוכח שליטתו המוחלטת במתרחש ברצועה, יצר מערך גביית כספים מסועף, משומן ורב שלבי הכולל מספר שיטות. לפי גורמים המצויים בפרטים עולה כי בשיטת מיסוי ישיר, מנגנוני חמאס מבצעים בידוק ורישום של משאיות שנכנסות לרצועה, לטובת גביית מס של כ־15%-30% מהסוחרים לאחר העברתם למחסני הסוחרים הנוספים.
השליטה של חמאס בשוק העזתי אינה מסתכמת רק במכס ובמיסוי רשמי. מהמחקר עולה כי הארגון פיתח מנגנון משומן של תיווך כפוי במוצרים המוגדרים על ידי הציבור הפלסטיני ברשתות החברתיות במחסור. השיטה פשוטה ואכזרית: סוחרים פרטיים נדרשים להעביר את סחורתם לידי סוחרים המזוהים עם חמאס, שמשווקים אותה מחדש במחירים מופקעים. את הרווח המהיר משלשל חמאס לקופתו דרך מס ייעודי על הפער שבין מחיר הקנייה למחיר המכירה בשוק השחור.
מעבר למנגנוני המיסוי הרשמיים, חמאס מפעיל גם רשת מסועפת של אפיקי הכנסה אפורים ויצירתיים, המנצלים עוד פרצה בכלכלה העזתית המקרטעת אבל המתפקדת. זה מתחיל בתעשיית ההברחות, המהווה צינור חמצן כפול: הן עבור התעצמות צבאית והן עבור החדרת מוצרים אסורים לשימוש, שעליהם גובה הארגון 'מס יוקרה' גבוה במיוחד.
האחיזה בשטח מתהדקת באמצעות מערך נוקשה של אגרות וקנסות שנאכף תוך שימוש באלימות במקרה של סירוב או התנגדות ולו הקלה ביותר. השיטה כוללת תשלומים על היתרי סחר, רישיונות עסק ודוכני רחוב כאשר סוחרים שאינם עומדים בתכתיבים מסתכנים במקרה הטוב בהחרמת סחורה ואף בסגירת העסק.
אך אולי הממצא המטריד ביותר במחקר נוגע לניצול המערכים ההומניטריים: קיימות עדויות שחושפות כי דלק המיועד להפעלת בתי חולים משמש לייצור חשמל בגנרטורים, שנמכר לאחר מכן בכסף מלא לתושבים בשכונות הסמוכות. כך הופך הסיוע הבינלאומי, הלכה למעשה, לעוד מוצר מדף במערכת הכספים של חמאס.
גורמים במערכת הביטחון סיפרו כי מעבר לגבייה הישירה מבעלי הדוכנים, חמאס הצליח לפצח את השיטה להכנסת הון זר מתחת לרדאר. ככל שהשוק הפרטי ברצועה פעיל ותוסס יותר, כפי שמשתקפת מהתצפיות של צה"ל, כך גם גדלה יכולתו של ארגון הטרור ששולט ברצועה להזרים כספים באמצעות מנגנון הקיזוז: כסף שיועד לחמאס בחו"ל משמש לרכישת סחורות שנשלחות לרצועה, נמכרות בשוק המקומי והופכות למזומנים נזילים בידיים של אנשי הכספים בארגון הטרור. התוצאה היא מערכת פיננסית שמצליחה לעקוף סנקציות ישראליות-אמריקאיות, שמבטיחה שגם בלב המשבר, מנגנוני הביטחון של חמאס ובראשן הזרוע הצבאית מתוקצבים היטב.
אך זה לא הציר היחידי שמדאיג את מערכת הביטחון בישראל והדרג המדיני ומחזק עוד יותר את ההבנה כי אין מוצא אחר מחזרה ללחימה. חמאס ניצל את הפסקת האש והתארכות שלב א' שבסופו היו צריכים להתפרק מנשק ולמסור את השליטה ברצועה לגורם צד שלישי, ואף הצליח להעמיק את משילותו ולשפר את מצבו הכלכלי.
לדברי גורמים המצויים בהלך הרוח ברצועת עזה במימד המשילותי-ציבורי, חיזקה התנועה באמצעות מנגנוני הביטחון את יכולות אכיפת הסדר הציבורי בעיקר באמצעות חמושים רעולי פנים ברחובות וחוליות מעצר ליליות וכך דיכאה גורמים מתנגדים.
במקביל, הרחיב חמאס את השירותים לציבור באמצעות תגבור פעילות משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות, זאת לצד שיקום הדרגתי ובסיסי של המערכים האזרחיים, לרבות מתקנים רפואיים.
עוד סיפרו הגורמים כי חמאס השקיע מחשבה רבה לשיפור מתמיד של הקשר עם התושבים באמצעות קידום מחוות וצעדים כמו חלוקת מענקים כספיים ורתימת גורמי כוח מקומיים כדי ליצור גם הד תקשורתי. לפי הערכות בצה"ל, נכון לעכשיו גילויי הביקורת הציבורית נגד חמאס הם נקודתיים ולא מאיימים על יציבות שלטון חמאס.
גורם ביטחוני בכיר תאר רובד נוסף מאחורי הקלעים ואמר כי תהליך התיווך ליישום תוכנית הנקודות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וממשלת השלום גם היא מקרטעת כתוצאה מאסטרטגיה מחושבת וקרה של חמאס, שמצד אחד משדר מסר של נכונות למסירת המפתחות של רצועת עזה ורצון להעביר את הנטל השלטוני לידי גוף אחר. עם זאת, ארגון הטרור שואף שפקידי הממשלה האזרחיים שלו יוטמעו במערכי הוועדה הטכנוקרטית, ויקבלו שכר ממנה, כך שהנטל הכלכלי ירד ממנו גם כן.
עוד תיאר הגורם הביטחוני כי בזמן שמתנהל משא ומתן לכאורה, מבהירים חמאס כי אין להם כל כוונה למסור נשק ולהתפרק, "ואם ישראל לא הצליחה עד עכשיו לפרק את חמאס ולהשתלט על כל רצועת עזה היא לא תצליח לעשות את זה גם בעתיד, וכל מה שנשאר להם להם הוא להחזיק מעמד, להתעצם ולהיערך למלחמה עם צה"ל. אך יש כאן נקודה נוספת חשובה, הציבור הפלסטיני מאס במלחמה ורוצה שקט, וחמאס חושש מאוד שאם תחודש המלחמה הציבור יימתח עליו ביקורת כולל מהמעגלים המרכזיים של התנועה".
לכן, חמאס משדר מדיניות חיוכים נטולי התנגדות כלפי הקהילה הבין-לאומית והמתווכים מטעם ארה"ב, בהם ניקולאי מלדנוב, שעושה מאמצים גדולים למצוא פריצת דרך או נקודת מפנה במו"מ ובקרוב מאוד יוציא אל הפועל שיחות תיווך חדשות.
חמאס, כך אמר גורם המצוי בפרטי התיווך, אינו מתנגד פומבית לפירוז הרצועה מנשק, פועל למסמוס הפירוז שלה באמצעות התניות כגון נסיגה ישראלית, עמידה בהיקף משאיות הסיוע, או הצגת מתווים חלקיים (פירוז חלקי, התחלת שיקום במקביל לפירוז). בנוסף לכך, עושים בכירי חמאס שימוש בסיכול הממוקד של ח'מזה, בנו של חליל אל חיה, שהיה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון כשצה"ל סיכל פעיל בכיר בחמאס, בטענה כי ישראל לא עומדת בתנאי הפסקת האש.
עוד טענו חמאס בפני הציבור כי בשל כך הם מתעקשים עד לפתרון מוסכם לאחוז בנשק, כדי לשמור על האוכלוסייה מהתוקפנות הישראלית והמליציות החמושות שמסבות לה פצועים והרוגים כמעט מדי שבוע. "חמאס הקים מעל 100 מרחבי לימוד חדשים בסיוע סוכנויות האו"ם", אמר גורם ביטחוני, "ובוצע אפילו 'מרתון פלסטין' לפני כמה ימים ברצועת עזה בהשתתפות אלפים בודדים של עזתים".
אך מאחורי החיוכים למתווכים, המרתון בעזה ומרחבי הלמידה, המנגנון הכלכלי של חמאס ממשיך לתקתק באין מפריע. כל עוד השוק העזתי משמש ככספומט עבור הזרוע הצבאית וכוחות הנוח'בה, המרחק בין השקט הנוכחי לכאורה לחידוש הלחימה נמדד רק בשאלה אחת: מתי הקופה תהיה מלאה מספיק כדי לנסות ולפרוץ שוב את גדר הגבול.