ביום שישי, ה־13 ביוני 2025, בשעה שתיים ורבע לפנות בוקר, כשרוב אזרחי ישראל ישנו היטב, החנה תא"ל (במיל') צביקי טסלר את הרכב בחניון של אולפני חדשות 12 בנווה אילן. במשך 45 דקות הוא הסתתר שם בדממה מוחלטת, כדי שאיש לא יבחין בנוכחותו. במדינה עם עצבים מתוחים, הופעתו של מסביר פיקוד העורף באזור האולפנים בשעה כזאת עלולה להצית חרושת שמועות, פאניקה או חלילה הדלפה שתפגע בביטחון המדינה.
בשעה שלוש, כשהאזעקות הראשונות של מבצע "עם כלביא" קרעו את השקט, הוא רץ אל האולפן ועלה לשידור חי כדי להסביר לאזרחים איך עליהם להתגונן, כשמטוסי חיל האוויר מפציצים באיראן. הסיפור האייקוני הזה ממחיש את המעמד יוצא הדופן של מסבירי פיקוד העורף, שתיווכו את ההנחיות לציבור באולפני הרדיו והטלוויזיה והפכו ל"סלבס מלחמה". ב"שאגת הארי" הצטרפו לטסלר פרצופים מוכרים כמו דני דויטש ואיתן שוורץ, שיודעים דבר או שניים בתיווך מידע לציבור. למרות שחזרו על אותם טקסטים שוב ושוב, כאילו בלעו תקליט שרוט, משהו בנוכחותם על מדים הישרה ודאות וביטחון.
ברגע שנגמרה המלחמה והוכרזה הפסקת האש, לכאורה, עם לבנון, הם נעלמו מהשטח יחד עם פיקוד העורף כולו. טילים נורים, כטב"מים ורחפני נפץ מטיילים בשמי הגליל, אזעקות חורכות שוב ושוב את האוזניים, ואין זכר למישהו דמוי טסלר שידבר לתושבים המבוהלים.
מה שמוציא מהדעת הוא הזלזול, ההתנהלות הכושלת ומדיניות ההפקרה של פיקוד העורף. הגוף שהוקם בעקבות מלחמת המפרץ אמון על גיבוש מדיניות ההתגוננות, קביעת הנחיות החירום לציבור, ניהול מערכי ההתרעה, תקני המיגון וחילוץ והצלה בעת פגיעה.
עם השנים הפכה היחידה, הכפופה לרמטכ"ל ופועלת בתיאום עם הדרג המדיני, לגוף שקובע איך נראים החיים בישראל בזמן מלחמה: האם מתקיימים לימודים או לא, אם עסקים יכולים לפתוח את שעריהם ובאילו מגבלות, ומה היקף ההתקהלויות המותר. הוא גם זה שמנתח את רמת הסיכון וממליץ למטכ"ל ולדרג המדיני על החמרה או הקלה של ההנחיות. אחרי טבח שבעה באוקטובר הוטלה עליו משימה נוספת להשיב את אמון האזרחים בצבא.
לא רק שהאמון לא שוקם, האופן שבו הוא מתנהל, בכל מה שקשור ללחימה הנוכחית בצפון, הוא לא פחות מבושה וחרפה. כמה ימים אחרי הפסקת האש, היה ברור שאין שום הפסקה אלא לחימה שהלכה והתעצמה. אבל בפיקוד העורף התעקשו שהכול בצפון "סבבה", ולכן אפשר להמשיך בשגרה מלאה. ילדים אמורים לנסוע תחת אש לבית הספר, עסקים לתפקד כרגיל, כי "אנחנו לא נראה לחיזבאללה שהם יכולים עלינו".
כשתושבי הצפון הבינו שיש נתק כמעט מוחלט בין הנחיות ההתגוננות המקילות לבין הלחימה והסכנה בשטח, הזעם התפרץ. ופיקוד העורף? אין שינוי בהנחיות. ירוק בוהק. גם תמונות של ילדים מבוהלים, בוכים במיגונית בדרך לבית הספר, לא שינו דבר. שגרה מלאה. כאילו מדובר בילדים שקופים. כדי להפחית סיכון, התקבלה החלטה לצמצם את מספר הילדים בהסעות, כך שאם ייפול, חלילה, רחפן על אוטובוס, ייפגעו פחות ילדים. הגיוני, סך הכול.
ואז קרה הפלא. שעתיים לפני שראש הממשלה הודיע על ביטול ההילולה במירון וכמעט חודש מפרוץ המשך הלחימה, פתאום הפך קו העימות, בואכה הר מירון, לצהוב - כלומר הגבלת התקהלות והנחיות מחמירות. לפי ההיגיון הזה, אוטובוסים של חוגגים חשובים יותר מאלה של ילדי הצפון. עליהם צריך להגן. את ילדי הצפון אפשר לשלוח לרולטה.
לא ניכנס לאירוע המסוכן שבו נשלחו אזרחי ישראל לכבישים בדרך לארוחת ליל הסדר, בלי שינוי הנחיות, למרות שהיה ברור לגמרי שהאיראנים ינצלו את העיתוי כדי להפגיז אותנו, וגם לא ל"תקלה" שבה התקבל מידע מודיעיני על ירי מאסיבי שצפוי לצפון והוחלט שם לא להזהיר את התושבים מפניו.
מעבר לניתוק המבצעי, אי אפשר שלא לתהות אם ה"צבע הירוק" שפיקוד העורף מתעקש לצבוע בו את הצפון, טבול עמוק באינטרסים. הממשלה לא רוצה להכריז מצב חירום לפני הבחירות, כדי לא להודות שכשלה בניהול המלחמה בלבנון, ונאלצה להתכופף מול טראמפ. ולראיה, אפילו מטוס אחד לא הוקפץ אחרי פגיעת הרחפנים אתמול. לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הם היו מתבייתים על אוטובוס בדרכו לפיזור תלמידים.
ויש, כמובן, האינטרס הכלכלי. כשעיר נצבעת בירוק, המדינה פטורה. העסקים לא זכאים לפיצויים, ההורים שלא שולחים את הילדים לבית הספר לא מקבלים שקל, והמשק "מתפקד". אחלה חיסכון למשרד האוצר על גבם של תושבי הגליל. במקום שמדיניות המיגון תכתיב את התקציב, התקציב מכתיב כמה טילים הם אמורים לספוג לפני שמותר לפחד.
בואו נדבר על הוואקום המנהיגותי. כשאפילו תת־סגן לא מוכן לעלות לשידור, נוצרת אנרכיה של מידע. בהיעדר קול רשמי, מוסמך ומרגיע, קבוצות הווטסאפ הופכות למפקדת השליטה האמיתית. שם, בין שמועה על כטב"ם לתיעוד של נפילה, מתנהלת המלחמה הפסיכולוגית של חיזבאללה ללא הפרעה. כשפיקוד העורף שותק, הוא לא רק מפקיר את הביטחון הפיזי של האזרחים, אלא גם את החוסן הנפשי שלהם, לטובת פאניקה שמתודלקת מחוסר אונים.
תפקידכם הוא לא להיות הסטטיסטיקאים של משרד הביטחון, אלא המגן האנושי של האזרחים. אם אתם לא מסוגלים להתייצב מול המיקרופון ולהסביר לאמא בנהריה למה הילד שלה אמור לנסוע באוטובוס כשמעליו חוגגים רחפני נפץ - סימן שגם אתם מבינים שההנחיות שלכם לא מחזיקות מים, ואתם מועלים בתפקידכם. צאו מהבונקר המחשבתי, שחררו את הטבלאות הכלכליות, ותתחילו להסתכל לתושבי הצפון בעיניים ולעצמכם במראה.