בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (חמישי) את קמדזה, בן 62, שוהה בלתי חוקי מגאורגיה, ברצח בנסיבות מחמירות של פיראשוילי ז"ל. בנוסף הורשע גם בריבוי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים כלפי אשתו, לאחר שהשופטים קבעו כי במשך שנים הפעיל כלפיה אלימות קשה, שלט בה באמצעות פחד וניהל כלפיה אובססיה חולנית.
הרכב השופטים, בראשות השופט הבכיר ירון לוי ובהשתתפות השופטים אילן צור ותמר סנונית פורר, קיבל את עמדת פרקליטות מחוז תל אביב, שיוצגה בידי עורכי הדין יונתן טל ואוריין מלול, וקבע כי הרצח בוצע לאחר תכנון מוקדם וגיבוש החלטה ברורה להמית את המנוח. לפי הכרעת הדין, קמדזה ואשתו היו נשואים במשך כ-20 שנה והתגוררו בדירה ברחוב הלוחמים בחולון. אלא שמאחורי דלת הבית, כך תיארה האישה בעדות שהוגדרה על ידי השופטים "מהימנה, מפורטת ומשכנעת", התנהלו במשך שנים חיים של פחד ואלימות.
לדבריה, קמדזה נהג להכות אותה דרך קבע כבר מתחילת הנישואים. הוא היה מקלל אותה, מאשים אותה שהיא בוגדת בו, מתקשר אליה שוב ושוב במהלך היום ודורש שתפתח מצלמה בטלפון כדי להראות לו היכן היא נמצאת. היא סיפרה שהייתה מסתובבת עם סימנים כחולים על הגוף, וכי בשלושת החודשים שקדמו לרצח כמעט שלא היה יום שבו לא נשאה סימני אלימות. באחת הפעמים אף תיעדה את עצמה לאחר שהכה אותה. לדבריה, הוא נהג לתת אגרופים בדלתות ולעשות חורים בקירות הבית. היא הסבירה בבית המשפט שמעולם לא התלוננה במשטרה משום שפחדה שאם תעשה זאת, ירצח אותה ואת בנם המשותף.
שלושה ימים לפני הרצח לקחה ממנו את הדרכון ו-3,000 שקלים משום שלא יכלה עוד לשאת את ההתעללות. הכול החריף כשקמדזה החל לחשוד שאשתו מנהלת קשר אינטימי עם גיורגי פיראשוילי, חבר קרוב של בני הזוג. לפי הכרעת הדין, הוא הפך אובססיבי סביב החשד הזה. הוא בדק את פירוט השיחות שלה באמצעות אחייניתו, שמצאה עשרות שיחות בינה לבין המנוח, כולל שיחה אחת שנמשכה 14 דקות. אלא שזה לא הספיק לו. קמדזה נסע יחד עם אשתו, אחיו, המנוח וחבר נוסף למרכז שירות של "סלקום", בניסיון להוציא את תוכן השיחות. הוא היה משוכנע שההקלטות נשמרו במערכת. כשהבין שלא ניתן לשחזר אותן, איבד שליטה. "את וגיאורגי בטוח הייתם ביחד", אמר לה אחר כך: "אני אעשה הכול כדי לרצוח אותו".
לפי הכרעת הדין, באותם ימים הוא כבר לא נתן לה לצאת מהבית לבד. גם כשהייתה נכנסת לשירותים דרש שהדלת תישאר פתוחה. הוא הכריח אותה להתקשר למנוח בזמן שהוא מאזין לשיחה, ואף הכתיב לה מה לומר לו. בשלב מסוים דרש ממנה להישבע בכנסייה שאין ביניהם קשר. יום לפני הרצח, ב-16 בפברואר 2024, היא כבר פחדה לחזור הביתה וברחה לבית חברתה נונה ציקלאורי יחד עם הכלב שלה. היא נשארה לישון שם. אלא שלמחרת הגיע קמדזה לדירה כשהוא מצויד בסכין.
לפי עדותה, הוא הכריח אותה להיכנס לרכב ואיים עליה: "אל תוציאי מילה אם לא עכשיו אני רוצח אותך עכשיו באוטו". במהלך הנסיעה חיטט בתיק שלה, מצא כרטיס SIM נוסף והתפרץ שוב בזעם. מבחינתו זו הייתה ההוכחה שהיא מסתירה ממנו קשר עם המנוח: "גם את לא תחיי וגם הוא לא יחיה", אמר לה. בשלב אחר במהלך הנסיעה אמר לה: "בזמן שלא הייתי בטח דיברת עם גיאורגי, הזהרת אותו שאני רוצה להרוג אותו, היום הסוף שלך". כשהגיעו לדירה, כך לפי הכרעת הדין, החל מסע אימים שנמשך דקות ארוכות. קמדזה הכניס את אשתו למטבח כשהוא מחזיק סכין ואמר לה: "זה הדקות האחרונות שלך". אחר כך דרש ממנה להודות שבגדה בו עם המנוח.
עוד נקבע בבית המשפט כי הוא הצמיד סכין למותניה, חנק אותה באמצעות ידיו, סתם את פיה ואפה, הושיב אותה בכוח על כיסא ודחף אותה לרצפה. אחר כך אחז בצווארה בחוזקה והמשיך לחנוק אותה. בהמשך גרר אותה לחדר השינה, קרע את בגדיה ואמר לה: "איך שגיאורגי שכב איתך, ככה אני צריך לשכב איתך". כשהתחילה לצרוח, סתם לה את הפה בידו. האישה סיפרה כי איבדה הכרה לאחר שנחנקה פעמיים. כשהתעוררה גילתה כי הטיל עליה את מימיו. בשלב מסוים, כך לפי הכרעת הדין, אמר לה: "עכשיו הגיע הזמן שלך", הוציא סכין והניח אותה בצד. אלא שהאיומים לא נעצרו שם. לפי עדותה, קמדזה החל לתאר לה לפרטי פרטים כיצד ירצח אותה ואת המנוח. "אני עכשיו מתאר לך את המוות שלך", אמר לה. אחר כך הוסיף: "אני אזמין את גיאורגי לשתות בירות, איך שאני אהרוג אותך ככה אני אהרוג אותו באותה מיטה". בהמשך איים: "אני אשחט אותך, אשים אותך במיטה, אחר כך אני אחתוך את גיאורגי". בשלב אחר הזהיר אותה: "אם יבוא עכשיו משטרה בדלת אני אשחט אותך".
בהמשך הזמין קמדזה לדירה את אחיו מלחז ואת אחותו חתונה. כשהגיעו, טען בפניהם שאשתו כבר הודתה בבגידה ודרש ממנה "לספר את האמת". האישה, כך תואר בבית המשפט, הייתה מבוהלת, בכתה והתחננה שייתנו לה לצאת מהדירה. היא אמרה להם שהמנוח רק הניח יד על כתפה כחבר, אך קמדזה סירב להאמין לה. בשלב מסוים ניסה לשכנע את אחיו ואחותו כי החבלות שעל גופה נגרמו בכלל מהמנוח, למרות שהיא הכחישה זאת מול כולם. אחותו של הנאשם סיפרה בבית המשפט כי בזמן שחיבקה אותו הרגישה סכין מוסתרת על גופו. היא לקחה אותה ממנו והסתירה אותה מחשש שיעשה משהו. היא אף ביקשה ממנו שוב ושוב "לא לעשות דבר".
אלא שלפי הכרעת הדין, ההחלטה לרצוח כבר התקבלה.
זמן קצר לאחר מכן אמר קמדזה לאשתו כי "הוא כבר יודע מה לעשות". האישה ירדה למטה עם אחיו של הנאשם ונכנסה לרכב, בניסיון להתרחק ממנו. אלא שקמדזה יצא מהדירה כשהוא מצויד שוב בסכין. לפי הכרעת הדין, הוא ביקש מחברו של המנוח להתקשר אליו ולהביאו למקום. החבר השיב שאין צורך משום שפיראשוילי נמצא ממילא בקרבת הבניין ושותה בירה. בשעה 18:23 בערך הגיע המנוח למקום. אחרי חילופי דברים קצרים החלו השלושה ללכת לעבר שביל סמוך לבניין. חברו של המנוח הלך לפניהם. ואז, בזמן שפיראשוילי צועד כשגבו מופנה אליו שלף קמדזה את הסכין. לפי הכרעת הדין, הוא הסתער על המנוח ודקר אותו שוב ושוב בגבו ובפלג גופו העליון.
חברו של המנוח הסתובב לפתע, ראה סכין ביד של קמדזה וניסה לעצור אותו. הוא התנפל עליו פעם אחת, ואז שוב, בניסיון לחלץ את הסכין. אבל קמדזה המשיך לדקור גם כשהמנוח כבר שכב על הקרקע. רק לאחר שאחיו של קמדזה תפס אותו מאחור, ואחותו חילצה את הסכין מידו וזרקה אותה, מסע הדקירות הסתיים.
למנוח נגרמו פצעי דקירה בבית החזה, בשכם הימני, בגב ובמותן. צוותי מד"א שהגיעו לזירה מצאו אותו ללא דופק וללא נשימה. הוא פונה לבית החולים וולפסון, שם נקבע מותו. גם אחרי המעצר ניסה קמדזה להכחיש חלק מהמעשים. בבית המשפט טען כי אשתו סיפרה לו שהמנוח אנס אותה וגרם לה לחבלות. בתחילה אף טען להגנה עצמית אך בהמשך חזר בו מהטענה.
השופטים דחו לחלוטין את גרסתו. בהכרעת הדין כתבה השופטת תמר סנונית פורר כי גרסת הנאשם הייתה "מתפתלת, משתנה ובלתי מהימנה". לדבריה, שקריו בחקירות, שינויי הגרסה וההסברים "הפתלתלים והבלתי מתקבלים על הדעת" רק חיזקו את ראיות התביעה נגדו. עוד קבע בית המשפט כי "הוכח שהנאשם תכנן את מותו של המנוח מבעוד מועד, נערך לכך מבחינה פיזית, הצטייד בסכין והמתין לזמן ולמקום המתאימים".
במהלך המשפט עלתה גם שאלת השימוש של קמדזה בסמים ובאלכוהול. מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט עלה כי נהג להשתמש באופן יומיומי בהרואין, קריסטל, קנאביס ואלכוהול, ולעיתים גם בקלונקס. הוא אף סיפר כי השתמש בקריסטל ביום הרצח עצמו.
אלא שמנהלת היחידה לפסיכיאטריה משפטית בבית החולים אברבנאל, ד"ר קלרה שילד, קבעה כי למרות השימוש בסמים, הוא היה מודע למעשיו, הבין היטב את המציאות והיה מסוגל להבחין בין טוב לרע בזמן הרצח. עוד קבעה כי הנאשם הפגין "שכחה סלקטיבית מוגזמת, לא עקבית ולא אותנטית" בכל הנוגע לפרטי הרצח.
השופטים ציינו כי גם במהלך חקירותיו במשטרה המשיך קמדזה להצדיק את האלימות כלפי אשתו. "הנאשם היה אובססיבי וקנאי כלפיה", כתבו. "לא רק שהיה מודע להתנהגותו, אלא שאפילו במשטרה המשיך להצדיק את מעשיו כלפיה".