"כולם בעולם משתתפים בהצבעה חשאית ולוחצים על כפתור אדום או כחול. אם יותר מ-50 אחוזים לוחצים על הכחול, כולם שורדים. אם פחות מ-50 אחוזים לוחצים עליו, רק מי שלחץ על האדום שורד. על איזה כפתור תלחצו?" זהו הניסוי המחשבתי שהפך לוויראלי ומשגע את הרשת לאחרונה, כשהוא מעורר הדים שמזכירים דילמות קלאסיות כמו "בעיית הקרונית" ו"דילמת האסיר".
מאות אלפי גולשים מתווכחים בלהט על התשובה ה"נכונה". בסקר שערך היוטיובר המפורסם מיסטר ביסט, 56 אחוזים מהמשיבים בחרו דווקא באופציה הכחולה. כעת, מתמטיקאי ומומחה לתורת המשחקים בשם סטיבן קונוויי מאוניברסיטת סווינבורן לטכנולוגיה, נכנס לעובי הקורה כדי להסביר מה מסתתר מאחורי הבחירה.
"רוב האנשים חושבים שהתשובה ברורה מאליה", מסביר קונוויי, "אך לא כולם מסכימים אם התשובה הברורה היא כחול או אדום". לדבריו, השאלה חושפת שתי אינטואיציות שונות לחלוטין של קבלת החלטות, ופופולריות הדילמה מדגישה את החרדה הקיומית שרבים מאיתנו חשים בעידן המודרני.
Everyone on earth takes a private vote by pressing a red or blue button. If more than 50% of people press the blue button, everyone survives. If less than 50% of people press the blue button, only people who pressed the red button survive. Which button would you press? BE HONEST.
— MrBeast (@MrBeast) April 28, 2026
על איזה כפתור אתם הייתם לוחצים?
אגואיזם טהור או אלטרואיזם מסוכן?
לטענת קונוויי, אם האינסטינקט הראשון שלכם הוא ללחוץ על הכפתור האדום, אתם כנראה שמים את האינטרסים שלכם במקום הראשון. הטיעון בעד האדום נראה פשוט להחריד: אם הרוב יבחרו בכחול, אלו שבחרו באדום עדיין ישרדו. אם לא, לוחצי האדום שורדים בכל מקרה. כלומר, אינטרס אישי בסיסי מוביל לאדום. בתורת המשחקים, בחירה זו מובילה ל"שיווי משקל נאש" - מצב יציב שבו אף שחקן לא יכול להרוויח משינוי האסטרטגיה שלו. "זו הבחירה הטובה ביותר עבור משתתף שמחפש לקדם את האינטרסים של עצמו", הוא מוסיף.
מנגד, בחירה בכפתור הכחול עשויה להיראות במבט ראשון כמעשה טיפשי של הרס עצמי. "למה שמישהו יהמר על חייו ויתלה אותם בהחלטות קולקטיביות של אחרים?" שואל קונוויי. כאן טמון הערך האמיתי של הניסוי. אם בחרתם בכחול, אתם ככל הנראה חושבים על אחרים לפני עצמכם. אולי אתם חוששים שחבריכם יבחרו בכחול ואתם רוצים שהם ישרדו, אולי אתם דואגים שתישפטו בחומרה אם תבחרו באדום, או שפשוט תרגישו אחראים למותם של אחרים. בתורת המשחקים, מצב זה מוכר כ"יעילות פארטו" - התוצאה שבה נעשה הנזק הפוטנציאלי המינימלי ביותר.
הפחד שהמכונות ישתלטו לנו על המוסר
הדילמה הזו לא הפכה לוויראלית סתם כך בשנת 2026. קונוויי מצביע על הפופולריות של תכנים כמו הסדרה "משחק הדיונון" וסרטי "משחקי הרעב", שנשענים על שאלות דומות של אמון ומוסר. התלות ההדדית הגלובלית שלנו מעולם לא הייתה חזקה יותר, מה שמייצר תחושת פגיעות עצומה. הניסוח הבינארי של הדילמה תפור בדיוק למידות של האלגוריתם ברשתות החברתיות, שמתגמל קיצוניות ומספק "אפוקליפסה מוסרית מהירה" לציבור שמכור לגלילת חדשות רעות.
המומחה מגייס גם את רעיון "הפער הפרומתיאי" שניסח הפילוסוף גונתר אנדרס ב-1956, לפיו ככל שהיכולת הטכנולוגית שלנו צומחת, כך האנושות מאבדת את היכולת להבין דברים מבחינה רגשית ומוסרית. "מיקור החוץ" שעשינו לחיינו לטובת הטכנולוגיה גרם לניוון המצפון שלנו. הפחד הזה משתקף היטב בניסוי המחשבתי: העולם מסתיים בלחיצת כפתור פשוטה. בהשוואה לזה, הדילמות הפילוסופיות הישנות נראות פתאום תמימות לחלוטין.