מיין ישראלי עד למיקי חליקה

כי משנה לשנה קמים פה עוד ועוד יקבים, ויין ישראלי הופך להיות משהו ששווה לדבר עליו ושווה ללגום, ולהשתכר, ולהיכנס להיי בערך מהסוטול היחיד שמותר היום על פי חוק בישראל.

לא מגרשי האספלט של הארלם וגם לא חופי הזהב של ריו דה ז'נרו, אבל השכונה הישראלית היא בית הגידול של כמה מהגדולים ביותר שצמחו כאן: עודד קטש, אורי מלמיליאן, משה סיני ומיקי ברקוביץ'. התשובה הישראלית ל"חלומות על תהילה".

כי אחרי הכל – ואנחנו מדברים על ה-כ-ל – כנסת ישראל, עם כל הקרקסיות הפרלמנטרית שלה, עם שיח הבאסטיונרים שלעתים משתלט על דיוניה ועם יושבי הראש הבעייתיים שהיא ממנה לעצמה (לא כולם), היא העוגן האמיתי של הדמוקרטיה בישראל. לטוב ולרע – פניה הם גם פניה של המדינה.

כל מה שמתחיל ב"חדווה בודקת", "אילנה מבררת" ו"דפנה מלקטת" עושה לנו שמח ונעים בלב. הרי אין דבר חינוכי יותר מהמלצה כתובה, שלא לרכוש מתקן מתוחכם לייבוש עלי חסה המשולב בליפ-גלוס עתידני. שהרי מישהי לפנינו כבר ידעה את המוצר ואף הואילה להתריע מפניו, לבל נתפתה לנכסו לעצמנו ללא הצדקה של ממש.

זה כמעט הפך קלישאה להחמיא לאיש הכי אלגנטי בערוץ הראשון, אבל מחמאות הן עניין שמומלץ לחזור ולתת בנדיבות. במין איפוק ערמומי, עמוס בידע, באירוניה ובברק, מנווט הלפרין את המגזין החדשותי הטוב ביותר שמוצע לנו כאן בשנים האחרונות. והכל מהשרוול, בלי אף טיפת זיעה. תענוג.

יש מקום לפרט? תחילה נראה היה שאייזנשטיין נכנסת לנישה של אורלי ויינרמן, ושהיא תיבלע ותתייבש שם כמו שם כמו קודמתה בתפקיד, אבל די מהר התברר שמורן היא בחורה חמודה עם אופי ועם חבר שכיף לכולנו להשפיט יחד אתה.

הפועל המסור של הספורט הישראלי והשחיין היחיד שכבר חצי עשור קופץ למים בכל תחרות, עם שאיפה אמיתית למדליה. דוגמא לכל ספורטאי ישראלי. מצורף בונוס: חמד של בחור.