מחוה אלברשטיין עד לרב יוסף בא-גד

אלברשטיין היא שילוב של תכונות נדירות: רגישות, אנינות טעם ויכולת פרשנית נדירה של עשיית חסד למילים שהיא שרה. חוה היא נס לא רק בסדר גודל מקומי, היא נס גלובלי. והנה, אחרי שנים ארוכות של פרישה מרצון מהבמות הישראליות, ובעצם גם מהציבוריות הישראלית, שבה השנה הזמרת הגדולה ביותר שקמה לנו עם תקליט יפה ומהורהר חדש, "מוצאי חג" שמו.

כי אין כמו לנגב חומוס ואין חומוס כמו בארץ. והרי ידוע שאם החומוס אחלה הכל אחלה. ואם הכל אחלה, אז אין מה לדאוג ואסור להתלונן ומוכרחים להיות שמח ותכף ומיד כולם להסתדר במעגל (בפקודה!) ולנגב בצהלה, ולהיזהר שלא להיחנק מהצנובר.

מדינת ישראל מעניקה אפשרות לקבלת חינוך חינם מגיל 3 עד גיל 13. כך יכול גם ילד להורים חסרי אמצעים לקבל השכלת בסיס שאולי תאפשר לו בעתיד לפרוץ את מעגל העוני אליו נולד. אז נכון שהפערים בין ילדים עדיין אדירים, אבל גם המעט עדיף על כלום.

בהמשך לערך הקודם, גם צה"ל מוכיח שחוץ מהגנה על ביטחון המדינה ישנם ערכים נוספים שהם נר לרגליו, ויעידו על כך אלפי הצעירים, "נערי רפול", שהגיעו לצבא אנאלפבתים ויצאו ממנו כשהם יודעים קרוא וכתוב.

כי רק כאן אפשר לזלזל בטבע, לטנף, ללכלך ולהרוס ולהרגיש שיצאתם גדולים. כי זה מה שמבורך בישראל: רשויות אכיפת החוק עסוקות מדי בזוטות מגוחכות כמו ביטחון המדינה מכדי להיטפל למטנפים ולמלכלכים. מצד שני, אפשר לראות בזה סוג חדש של אסתטיקה מזרח תיכונית. אותנטית נורא.

יותר מצחיק מסיטקומים מיובאים, יותר כיפי מתוכניות מציאות ושעשועונים, ויותר ממכר מפרוזאק. הגיע הזמן שתודו: משחק החיים הוא גם המשחק שלכם.

באמצע שנות ה-70 רכש אורי לופוליאנסקי שלושה מכשירי אינהלציה על מנת שיוכל להשאילם למשפחות שכונתו בירושלים שילדיהם חלו בדלקת ריאות. מפעילות זו צמחה אגודת "יד שרה", על עשרות סניפיה ואלפי מתנדביה. חרדים, חילונים, רוסים, ערבים, דרוזים - כולם יכולים לקבל בהשאלה מכשור רפואי על מנת שיוכלו להמשיך ולחיות בבתיהם. החיסכון לקופת המדינה - מאות מיליוני שקלים בשנה.

מכל הסיבות המובנות. ומי שלא מבין, כנראה שהגיע ארצה מחו"ל, או שעבר ניתוח לכריתת בלוטות הטעם הטוב. טוב שיש גם כאלה.