בדיון סגור בכנס שנערך אמש (שישי) בוושינגטון, המסר שחזר שוב ושוב היה חד: העולם נכנס לעידן של "מלחמה קרה טכנולוגית", וישראל נדרשת לבחור באופן ברור באיזה צד היא נמצאת. "ישראל צריכה לבחור: מזרח או מערב", אמרו הבכירים בדיון. "אם אתה הולך מזרחה, לארצות ולמשקיעים אמריקנים אין מקום. אם אתה בוחר במערב, כל הדלתות פתוחות".
לדברי בכירים נוספים, התחרות מול סין כבר אינה נתפסת רק כמאבק מסחרי, אלא כמאבק על השליטה בתשתיות העתיד: שבבים, בינה מלאכותית, קוונטים, אנרגיה, סייבר ושרשראות אספקה. "אם ישראל הייתה פעם נושא דו-מפלגתי בארה"ב, היום הנושא הדו-מפלגתי היחיד הוא סין", אמר אחד הדוברים. "לכן ישראל חייבת להיות חלק מהמחנה הטכנולוגי האמריקני".
הדיון הסגור התנהל במסגרת תערוכת הבינה המלאכותית המתקיימת בבירת ארצות הברית - אירוע שהוא יוזמה משותפת של MIND Israel, מכון מחקר וייעוץ למדיניות חוץ וביטחון שמובילים הנשיא אלוף (במיל') עמוס ידלין והיו"ר פיני כהן, יחד עם מכון SCSP האמריקני. במפגש השתתפו בכירים בממשל האמריקני, נציגים ישראלים מוושינגטון ומירושלים, אנשי פנטגון לשעבר, בכירי תעשיית ההייטק, קרנות השקעה, חוקרים ונציגי חברות טכנולוגיה בשתי המדינות.
אחד היעדים בכנס הוגדר תחת הכותרת "היחסים המיוחדים 2.0" - ניסיון לעצב מחדש את הברית בין המדינות סביב טכנולוגיה וחדשנות, ולא רק סביב סיוע ביטחוני ומודיעין. "ה-MOU (מזכר ההבנות - ע.ק) הראשון נכתב לעולם של פקסים ו-F-16", אמר אחד המשתתפים. "ההסכם הבא צריך להיכתב לעולם של מודלי AI ושבבים".
ידלין, שסיכם את הדיון, אמר שהברית המסורתית בין ישראל לארצות הברית אומנם עדיין חזקה מבחינה צבאית, אך נסדקה במישור הציבורי והפוליטי בשתי האומות. "היחסים המיוחדים 1.0 מבוססים על ערכים משותפים, אינטרסים ואמון, אבל בכל אחד מהעמודים האלה כבר יש סדקים", אמר אחד הבכירים הישראלים. "אנחנו צריכים לבנות את היחסים המיוחדים 2.0".
לצד האזהרות מפני סין, נשמעו בדיון גם טענות שלפיהן דווקא המלחמות האחרונות במזרח התיכון הוכיחו עד כמה שיתוף הפעולה האמריקני-ישראלי הפך עמוק ואינטגרטיבי. "ראינו את צה"ל והצבא האמריקני פועלים כתף אל כתף, כנף אל כנף, כמעט כאילו מדובר באותו צבא", אמר אחד המשתתפים. "השילוב בין היכולות הישראליות למהירות האמריקנית יוצר אפקט שהוא לא אחד ועוד אחד, אלא אחד ועוד אחד ששווים חמש".
שיתופי פעולה חדשים סביב פיתוח טכנולוגי
לפי מסמך שהוצג בדיון, ירושלים ווושינגטון מבקשות להקים מנגנוני שיתוף פעולה חדשים בתחומי הבינה המלאכותית, השבבים, האנרגיה המתקדמת, המחשוב הקוונטי, הביוטכנולוגיה וחומרי הגלם האסטרטגיים - תחומים שמוגדרים כזירות ההכרעה של העשור הבא. אחד המשתתפים תיאר זאת כך: "המאבק הגדול הבא לא יהיה רק על טנקים ומטוסים. הוא יהיה על כוח מחשוב, דאטה, אנרגיה ושבבים".
במהלך הדיון עלתה גם ביקורת על כך שישראל עדיין אינה נתפסת בארצות הברית כ"אקוסיסטם טכנולוגי בטוח" מספיק, בעיקר סביב רגולציה על השקעות סיניות והגנת מידע רגיש. "זה לא מספיק שהמגזר העסקי יעשה את הדבר הנכון", אמר אחד המשתתפים האמריקנים. "וושינגטון תדרוש גם שינויים רגולטוריים וממשלתיים".
לצד זאת, בכירים ישראלים הדגישו כי מבחינתם אין בכלל דילמה אסטרטגית. "ישראל לא מהססת אפילו עשר שניות בין ארה"ב לסין", אמר אחד מהם. "ארה"ב היא בעלת הברית הגדולה היחידה שלנו". המסר הכולל שעלה מהדיון היה כי מבחינת משתתפיו, ישראל אינה רק "עוד בעלת ברית" של אמריקה אלא נכס טכנולוגי שאמור לסייע לה לשמור על עליונות מול סין בעשורים הקרובים. "העתיד שייך לא רק למי שממציא טכנולוגיה", סיכם אחד הדוברים, "אלא למי שיודע לבנות בריתות סביב הטכנולוגיה הזאת".
מאחורי הדיון הטכנולוגי הסתתרה למעשה תפיסה אסטרטגית רחבה הרבה יותר: המשתתפים לא דיברו רק על עוד שיתוף פעולה עסקי בין ישראל לארצות הברית, אלא על ניסיון לעצב מחדש את היחסים בין המדינות לעידן שבו כוח עולמי ייקבע פחות לפי מספר הטנקים והמטוסים - ויותר לפי שליטה בטכנולוגיות החדשות. מבחינתם, ישראל צריכה להפוך מחברה שמקבלת בעיקר סיוע ביטחוני אמריקני לשותפה טכנולוגית מרכזית במאבק הגיאו-פוליטי של וושינגטון. השאלה הגדולה מבחינתם כבר אינה האם ישראל היא בעלת ברית של ארה"ב, אלא האם היא תהיה חלק אינטגרלי מהמחנה הטכנולוגי האמריקני - גם בעשור הקרוב.