אלו היו השעות הראשונות של התמרון הקרקעי במלחמת חרבות ברזל. מפקד סיירת גבעתי סא"ל ז', בימים אלו מפקד מגלן, הראשון לתמרן לעומק רצועת עזה כשמדינה שלמה מפורקת ומתפללת להחזרת מאות החטופים ושלום לוחמי צה"ל. לפני התמרון התקדם עמוד אש, מטח של פצצות, טילים ופגזים מהאוויר ומהקרקע שדרסו שהשמידו תשתיות ומחבלים. רעש הטנקים והנמ"רים נבלע בפיצוצי הענק.
היה שלב אחד שסא"ל ז' קטע את ההמולה ברשת הקשר החטיבתית, ועדכן את מח"ט גבעתי, כי הוא ניצב מול 'שערי העיר עזה', ואז החלה הדרמה האמיתית. לוחמי הנוח'בה של חמאס החלו לצוץ מתחת לאדמה ונעו ממקום למקום באמצעות מנהרות ומבנים הרוסים תוך כדי שהם יורים, מפעילים מטעני חבלה ומשגרים טילי נ"ט.
הוא עלה שוב ברשת הקשר והפעם ביקש סיוע ממוקד של מטוסי קרב והכווין אל המטרה. בדיוק את אותו סיוע שהיה כל כך צריך ב-7 באוקטובר כשפשט על הקיבוצים, כיתר מחבלים שביצעו טבח, רדף באומץ לב וחיסל.
בנוהל הקבוע, מדדו טווחי בטיחות של המטרה מסיירת גבעתי, ראו שאין סיכון לכוחות ומטוסי הקרב הטילו פצצות מהשמיים. "ההדף בפרצוף מהטלת פצצה זו התחושה הכי בטוחה. אתה יודע שיש לך סיוע אש קרב מהאוויר בכל רגע נתון. אתה מרגיש שכל צה"ל איתך", סיפר סא"ל ז' אחרי חודשים ארוכים של תמרון ברצועת עזה במסגרת חרבות ברזל.
המכונה האווירית הלכה והשתכללה. היו רגעים שנמתחה ביקורת כי בדיעבד לא היו מספיק חימושים מאחר והממשל האמריקני לחץ על בלם המשלוחים או כי היו יותר כוחות בקרקע שביקשו סיוע באש מאשר חיל האוויר יכול היה להציע בגלל מגבלת מטוסים.
אבל לכולם היה ברור שזו מהפכה לזכותו של מפקד חיל האוויר היוצא, אלוף תומר בר. הוא ידע לדייק גם כשהיה צריך להיכנס פנימה אל העיר עזה כדי לראות ולשמוע את המ"פים ואם צריך להעמיק תחקיר, לדייק את הכלים ולשנות.
ביום שישי שעבר הוא סגר מעגל כשנכנס עם מפקד פיקוד הדרום האלוף יניב עשור לתוך השטח הפלסטיני כדי לראות מגובה אפס איך נראה התהליך המבצעי, מה קרה בפועל בשטח, ומה יש למפקדי השדה להגיד על מה שעברו בדרך.
נדמה כי הסיבה לשיתוף הפעולה האווירי שהתעצם ושבר שיאים הואץ בגלל הצלקת של 7 באוקטובר שטרם הגלידה. אותן שעות קריטיות שבה כוחות הקרקע והאזרחים שהתבצרו בממ"דים בקיבוצים וביישובים, קיוו שהנה עוד רגע חיל האוויר החזק במזרח התיכון מגיע ומשמיד את כל המחבלים. אבל התמונה לא הייתה ברורה. צה"ל הופתע הפתעה בסיסית בתרחיש הנוראי מכל והתגובה בהיקף המצופה איחרה לבוא בגלל הרבה סיבות וגם כשהיא הגיעה הפער בין מה שהתחולל בקרקע למענה היה גדול.
אם להביט לאחור היו מספר נקודות מפנה. אחת מהן ביום בו נכנס אלוף תומר בר לתפקיד מפקד חיל האוויר, 4 באפריל 2022, והרמטכ"ל דאז רב-אלוף אביב כוכבי הקדיש את נאומו לקשר בין היבשה לאוויר בתמרון הקרקעי, כאילו ראה את העתיד לקרות. הוא דיבר על תהליך ההכנות לתקיפה איראן, החמיא למפקד היוצא אלוף עמיקם נורקין על השינויים וההתאמות, ואז אמר, כי חיל האוויר צריך להגביר את התרומה "לתמרון ולהגנה הקרקעית".
כוכבי הדגיש כי לא במקרה אמר בנאומו שותפות ולא השתתפות של חיל האוויר בתמרון הקרקעי. "שותפות", הוא הסביר באותו נאום, "מגלמת רמת מחויבות חזקה ועמוקה, ואחריות מלאה לתוצאות ולהישגים כמקובל בין שותפים, ובכך יוציא אל הפועל את עקרון השותפות ויהפוך את חיל האוויר לשותף מלא לתמרון".
אם זה לא היה ברור כי מדובר בנאום יבשתי ביום חג לחיל האוויר, הוא העביר מסר חד לבכירי חיל האוויר: "ובכל זאת מכל התחומים אני מבקש ממך תומר וממפקדי החיל להמשיך להמשיך ולהדק את השותפות עם יחידות היבשה על מנת לשפר את יעילות התמרון".
"כל מי שמכיר את ההיסטוריה של מלחמות צה"ל יודע שהיו מבצעים ומלחמות שבהן היקף השותפות של חיל האוויר עם כוחות היבשה לא היה מספק. במסגרת תפיסת ההפעלה לניצחון קבענו בצדק שחיזוק מימד האוויר בכלל וחיזוקו באופן שמעצים את התמרון בפרט הוא יעד מרכזי". מילים אלו מקבלות היום משמעות שונה ומשקל כבד.
רא"ל במיל' כוכבי רצה לשבור באמצעות נאום יבשתי את התחושה שחיל האוויר פועל לבדו במבצעים והתעקש שהייעוד המרכזי שלו ביום פקודה הוא לאפשר לכוחות היבשה להתקדם. האלוף בר השיב לו באותו מעמד, "עלינו להביא את הממד האווירי לכל חלק בתפיסת הניצחון - בהתקפה בהגנה, ובתמרון. ברור לי מעל כל ספק שהדרך הנכונה היא שילוב זרועות ושותפות אמת עם אגפי צה"ל השונים, הפיקודים וכוחות היבשה והים".
קצינים בכירים בצה"ל שנחשפו לתהליכי התחקור הצביעו על מגמה חיובית מאוד וחוזק שיתוף הפעולה בין כוחות האוויר והיבשה חרף העובדה שהיו מפקדי גדודים ופלוגות שנלחמים בלבנון ומתחו ביקורת כי היקף הסיוע לא דומה ללחימה ברצועת עזה.
קצין בכיר בחיל האוויר אמר בראיון לוואלה כי היחידה לשיתוף פעולה אווירית בחיל האוויר מחויבת לתהליך: אין אוגדה או חטיבה שאין להם חיילי יחידת שיתוף פעולה 24 שעות ביממה", אמר קצין בכיר בחיל האוויר לגבי היחידה לשיתוף פעולה אווירי והביקורת ברקע. "יש לנו נציג והוא מרגיש חלק מהחטיבה. בחלק מהמקרים הוא יותר חטיבה מחייל ביחידת שיתוף פעולה. הוא אומנם עם דרגות כחולות, אבל יושב במפקדה ולא זז מילימטר. כל מלחמה, צמוד".
הוא המשיך: "יש עליות, ירידות, אבל חשוב לדעת בתאי שליטה יושבים אבות של הבנים שמתמרנים, חברות של הלוחמים שמתמרנים. כל מה שהם רוצים זה לסייע להם הכי טוב שהם יודעים, והם מנסים לעשות הכל. יש לי מפקדי תאים שהילדים שלהם בחטיבה 5 ובחטיבה 11, ומפקדי תאים שהילדים שלהם בצנחנים ואחד שהבן של השכן נהרג. אלו חבר'ה שחיים ונושמים סיוע ליבשה. זה לא איזה חבר'ה מנותקים באיזשהו אופן. לכן כשאומרים, לא רצה, כן רצה, לעשות נגד, בעד, זה הילדים שלהם, חברים שלהם".
הביקורת עדיין קיימת. העובדה שיש גורמים של היחידה לשיתוף פעולה בחמ"לים אינה פותרת הכול. מרגע הבקשה מהשטח לסיוע באש עובר זמן. את המ"פ בקצה לא מעניין שיש מזג אוויר מורכב, או שאין יותר מדי כלי טיס באוויר כי יש תקיפות באיראן. הוא רוצה סיוע: ארטילריה, "זיק" או מטוס קרב.
"מה שאתה אומר מדויק. אני רק אומר שלא חלילה שיצטייר, כאילו אנחנו לא מנסים באמת, בכל שנייה, בכל יום, לעשות הכי טוב שלנו, לסיוע לתמרון. דבר שני, תראה, בסוף יש לוחמים מסוימים, חווים חוויות מסוימות ומפתחים הרגלים מסוימים, ואנחנו בסוף, אם אתה מסתכל על הלחימה עכשיו בלבנון, משווה אותה למה שהיה ב'חיצי הצפון' (מבצע צבאי רחב-היקף של צה"ל נגד חיזבאללה שהחל ב-19 בספטמבר 2024 במסגרת זירת לבנון)", אמר הקצין.
לדבריו, "במספרים החימושים של מטוסי קרב? לא ירדנו. אותו נתון. בחימושי כטמ"ם ומסוקי קרב עלינו קצת יותר. כולל פינויים וחילוצים באמצעות מסוקי סער משטח אויב. ב-60 יום מלחמה ב'חיצי הצפון' היו 14 כניסות של מסוקים לתוך לבנון, בתמרון הנוכחי בלבנון עברנו את ה-30 ב-40 יום. אם אתה מנקה את כל הרעשים אנחנו פחות או יותר עושים אותו דבר כמו בעבר. האם מ"פ מסוים מתרגל בעזה שכל אויב שהוא רואה בעין מיד נורד עליו ג'יידאם, ועכשיו זה לא המצב בגלל שיש יותר חטיבות".
כשנשאל מה עם מקרים שבהם הוא רואה אויב בעין ודורש סיוע דחוף?, הוא השיב: "יש מקרים שבהם יש אויב בעין, ואין באותו מקרה בול מטוס שבא ומוריד ג'יידאם. יש מקרים שבהם כטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק) חוברים לאוגדה, אבל לא מורידים אותם למ"פ ההוא, כי בכלל ברגע זה עובד עם מ"פ אחר או עם יחידה אחרת. זו החלטה בסוף של האוגדה, אני (חיל האוויר - א.ב) לא מנהל את החטיבות של האוגדה".
"מה שהם אומרים להם הם עושים. ולכן אני אומר, לא בכל מקום אנחנו יודעים לתת תמיד את הכול. מה כן? בכל מקום את כל מה שאנחנו יכולים לתת, נותנים ובמקומות שבהם יש מגבלות, אז אנחנו חוצים אותם, שאנחנו מבינים שזה הדבר הנכון.. אם לוחם קרוב לפצצה, מעל טווח מסוים זה בסדר, לא יקרה לו כלום, מתחת לטווח מסוים זה מסוכן. הכוחות הרבה פעמים אומרים לי, זה בסדר תתקוף", עוד הוסיף.
כשהקצין נשאל כיצד פועלים במקרים שבהם תקיפה של מחבלים מתבצעת סמוך מאוד לכוחות צה"ל ועלולה לסכן אותם, הוא ענה: "אנחנו מדברים עם החטיבה ומקבלים את ההחלטה. אין מקרה אחד שמח"ט או רמ"ט של חטיבה אמר קח את הסיכון פה על הלוחמים ולא לקחנו. בכל המקרים שאנחנו מציבים את הסיכון, לעיתים הם אומרים כן, לעיתים הם אומרים לא. זה מסוכן. כשפצצה של טון שנופלת 100 מטר מכוח, זה יכול להרוג את כוחותינו. אנחנו לא רוצים שזה יקרה. ואלו הדילמות שתמיד על הכף. כלומר, אם מישהו אומר :'לא קיבלתי פצצה כי הייתי קרוב'. נכון, כי היית קרוב. אבל חשוב להבין שלעולם אנחנו לא מקבלים זאת ההחלטה לבד".
לדבריו של הקצין, "כלומר זו לא החלטה שאני יושב בתאים ואומר, 'אין סיכוי, לא יקרה'. אני מרים טלפון, ואומר תביאו לי את ראש מטה החטיבה, תביאו לי את המח"טים אם אפשר, אתה מבין את הסיטואציה, אתה מבין מה קורה? זו רמת הסיכון, העלינו אותה ב-10%. אחד לאלף שהוא ייפגע. אתה מוכן? כן, כן, לא, לא. זה השיח שכל הזמן מתבצע. המספרים היבשים הם אותם מספרים, כן רואים יותר אויב, הלוואי והיינו יכולים להגיע לכל אחד עם פצצה, זה לא אפשרי".
בהתייחס לטענה כי מפקדי הפלוגות והגדודים הפועלים בתמרון התרגלו בעזה להיקף סיוע אווירי רחב ומצפים לקבלו גם בלבנון, השיב הקצין: "בסוף הסיוע מתפזר על הרבה יותר חטיבות ואוגדות. אם בכל רגע נתון בעזה יש שתי אוגדות עם ארבע חטיבות, ועכשיו בכל רגע נתון יש שש אוגדות אנחנו עכשיו עם עשרים חטיבות, אז אתה לא תגיע לכל מ"פ".
"זה גם קשור לכמה אויב אתה רואה בעין. בלבנון רואים יותר ואם בעזה אתה רואה פעם ביום מישהו חוצה את הקו הצהוב ונכנס לבית, ברור שירו עליו. גם עזה בסוף היא קטנה, הקצב גבוה, הכול קרוב, יש מעט אויב בעין בעזה. אגב, לא ראינו הרבה את חיזבאללה בחיצי הצפון. עכשיו כל הזמן רואים אותם, אז זה כאילו, זה יוצר איזשהו פער", הוסיף.
כשנשאל היכן באה לידי ביטוי ההשתפרות של חיל האוויר על בסיס נתוני הלחימה, ובאילו פרמטרים נדרש שיפור נוסף, ענה הקצין: "אני חושב שאנחנו כל הזמן משתנים והרבה. אגב, לפעמים גם הולכים קדימה ואחורה, כי מבינים שעשינו טעות בשינוי, אבל באופן כללי משתנים כל הזמן".
"למשל אחד הדברים הכי משמעותיים שהשתפרנו בהם, זה שאנחנו כבר לא מסתכלים על הדרישה כדרישה של הכוח. כלומר, הוא מסמן לי בית לפצצה, אני מבקש ממנו ללכת אחורה? כבר לא. אני נותן לו את החבילה המלאה, מה הכוונה? הוא אומר לי, עכשיו תראה פה, אני אומר, רגע, הכוח 50 מטר, אני מחביר לך מסוק קרב והוא יורה, כן, לא הרגתם מחבלים, הכוח מנתק אחורה 200 מטר, מביא לו קרב, תוקף עם קרב, פתאום ברחו שני מחבלים מהבית ליד, כטמ"ם תופס אותם, כי אני שמתי כטמ"ם מעל שמוכן לתפוס אותם אם בורחים. כלומר, השילוב הזה שאתה נותן לו את החבילה, אתה כבר לא מסתכל על הבעיה המבצעית שלו לפי מה שהוא דורש, אלא פותר לו את הבעיה המבצעית. אתה איתו, אתה אומר, חכה, חכה עוד שתי דקות, נביא את הכטמ"ם מעל, לא מיד נתקוף, בוא נראה רגע. הכטמ"ם יאחז את זה, יכול להיות שהם יצאו, נהרוג אותם בקפיצה לבית הבא, שלא לפספס אותם", הוסיף הקצין.
לדבריו, "מי שמנהל את זה ברמה הטקטית זה קצין סיוע אווירי בחטיבה. הוא בונה את 'החבילה' איך זה נולד? ראינו יותר מדי ברחנים, מלמידה ותחקור של מקרים בבינת ג'בל ואל חיאם בדרום לבנון. בקצה? אנחנו סביב ה-10 דקות תקיפת מטוס קרב מרגע שביקשו אין גורם בעולם שעומד בקצב הזה".
כשנשאל מה עם פינוי פצועים במסוקים משטח אויב, תחת אש?, ענה: "גם בפינוי המוסק זה קצבים מטורפים. תוך 60 דקות במקרה הרע מהרגע שנפצע הלוחם בבית חולים וזה עוד לבנון. עשינו כל מיני פעולות לקצר את הזמן וגם השיח שלנו עם האוגדות והחטיבות, הצוותים 669 שאנחנו מכניסים פנימה כדי לשפר את תהליך הפינוי. כולל צוותי ניוד של 669. אנחנו כל הזמן מנסים לקיים שיח עם הכוחות לפתור כל פלונטר. אנחנו ננסה לדייק את זה ככל הניתן, להיות כמה שיותר יעילים".